בלוג בחירות

28 שנים הייתי בטוחה שמדינת ישראל היא מדינת חלם. הכל ביורוקרטיה. במס הכנסה תמיד יש תור, איכשהו תמיד אתה חייב כסף לביטוח לאומי ונפילת גשר המכביה לא הייתה ממש הפתעת המאה. ככה זה, מין מדינה חלמאית, מבולבלת, עמוסה בביורוקרטיה. שום דבר לא מגיע בזמן. במקום פרוייקט בנייה יש רק שלט כשהמגרש ריק כבר שנים...

אבא,

עוד 40 יום לבחירות, הלחץ גובר ועולה. אני עדיין באפלה, לא יודעת למי להצביע. בינתיים גנבו לי את הארנק ואין לי תעודת זהות. אם אני מתכוונת לחכות בתור המשתרך במשרד הפנים, כדאי שתהיה לי מטרה שמקדשת את האמצעים.

אחרי עמונה, הכל נראה אחרת. אחרי הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, היה ברור שציבור נאמני ארץ ישראל זקוק נואשות לאיחוד - אולם האיחוד בא ברגע האחרון, ורק הפוגרום בעמונה הצליח לגרום להסכם בין האיחוד הלאומי והמפד"ל להיחתם.

בא לי להתחיל בביביסטאן - הוא הליכוד. רק נסמן איקס על האוד העשן הזה ונוכל להמשיך.

בשבוע שעבר הייתי בצפון. התפלחתי להדרכה של יהודית, מהמושבה כנרת, שהדריכה קבוצת מתיישבים מהשומרון. הם דיברו על ציונות אז והיום והכריזו פה אחד שהמתנחלים (כלומר, הם עצמם) הם הסממן האחרון לציונות בארץ ישראל והם הם ההקבלה לחלוצים של פעם.

לקחנו יום חופש מהעבודה, העמסנו בגדים חמים מאד, בקבוקים, מוצצים, עגלה, שמיכות, אוכל, ספרים צעצועים, קשרנו את שני הילדים בכסאות הבטיחות ונסענו לעמונה.