המפלגות הערביות, איבדתן אותי
עוד 40 יום לבחירות, הלחץ גובר ועולה. אני עדיין באפלה, לא יודעת למי להצביע. בינתיים גנבו לי את הארנק ואין לי תעודת זהות. אם אני מתכוונת לחכות בתור המשתרך במשרד הפנים, כדאי שתהיה לי מטרה שמקדשת את האמצעים.
אחרי שפסלתי את מרצ-יחד, שזה הכי שמאלה שהצבעתי אי פעם, החלטתי בעצת הטוקבקיסטים הנפלאים לבדוק את המפלגות הערביות. להגיד: "אהלן יא שבאב, כיף חלאק?" שזה בערך ולצערי הרב ארבע המילים היחידות שאני יודעת בערבית (לא כולל קללות עסיסיות), ולפתוח לי דלת אליהן. אך עוד לפני שדפקתי בדלת יצאו החבר'ה עם הכרזות מסעירות. ואני מסכימה עם הרבה מאוד מהדברים שלהם. וגם אתם, תאמינו לי, תמצאו משהו שתסכימו איתו - על אף הדבר המפחיד הזה שמכונה "מפלגה ערבית".
בבל"ד מבקשים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ודורשים הכרה בזכויות הערבים כמיעוט לאומי. וגם: הפסקת הקיפוח של ערביי ישראל על ידי המדינה, נסיגת ישראל מכל השטחים והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.
בדע"מ מתנגדים לגדר ההפרדה, תומכים במו"מ עם הפלסטינים, מתנגדים לתוכנית ויסקונסין ותומכים בהשקעת משאבים לפיתוח מקורות תעסוקה, עידוד העבודה המאורגנת והבטחת התנאים הסוציאליים של העובדים. וגם הפסקת ייבוא עובדים זרים, מאבק נגד ניצול עובדים על ידי חברות כוח אדם, מיסוי העשירים כדי לממן תכניות רווחה, ביטול הקיצוצים בתכניות הרווחה ובקצבאות, הזרמת משאבים לאוכלוסיה הערבית שיושקעו בתשתיות, בחינוך ובבריאות; מאבק בעוני באמצעות עידוד נשים ערביות לצאת לעבודה - מצויין, רעיונות נפלאים, לא?
בחד"ש אין הרבה חידושים וברע"מ-תע"ל מוסיפים למצע שלהם תמיכה בשיפור מעמד האישה בכל תחומי החיים, והענקת קצבאות לערביי ישראל ללא אפליה כנהוג במגזר היהודי. לא שיש באחת מהמפלגות ייצוג לאישה ערביה... (אם זה היה קורה באחת המפלגות היהודיות הדתיות מישהי כבר הייתה כותבת על זה טור נחרץ).
עד כאן הכל ברור ואפילו מוסכם עליי. אבל בני דודיי היקרים, בעודם עורכים מסע של יחסי ציבור, איבדו אותי. ומה שעצוב היה לגלות, זו העובדה הפשוטה שבכלל לא אכפת להם. הם בכלל לא כיוונו אליי ולא ביקשו ממני להצביע עבורם, ואני קהל שאינו קהל היעד שלהם כלל וכלל.
כשאני אומרת "אני", אני מתכוונת מצביעה יהודית וציונית. כי המפלגות הערביות החליטו להילחם מלחמת חורמה במאמצי הגיוס של קדימה הפופולרית ומרצ-יחד במגזר. הם הפשילו שרוולים ולטעמי מגייסים תעמולה דמגוגית מבהילה שגורמת להתחזקות הימין בסקרים - וחבל. המפלגות היהודיות זכו לכינוי "הציוניזציה", וככה אני לא יכולה להצביע למפלגות הערביות. לאף אחת מהן. כי זה מפחיד אותי כשאומרים לי: "ההשתתפות שלנו בבחירות לכנסת אינה מבטלת את האידיאולוגיה שלנו, ולפיה השלטון על האדמה, או לפחות על האדמה הערבית והמוסלמית, צריך להיות שלטון איסאלמי המונהג בידי חליפה". בדיוק כמו שזה מפחיד אותי שאומרים לי שהשלטון עלי אדמות צריך להיות מונהג בידי איזה רב יהודי מאן דהו.
שיעשו למשה רבנו "בוק"
באחת המשלחות אליהן יצאתי במסגרת האיחוד האירופי נפגשתי עם ערבים רבים, חלקם ממדינות ערב וחלקם ערבים–פלסטינים–ישראלים ושעות ארוכות ישבנו כדי שהם יסבירו לי את ההגדרה הזו, שאחרי מהומות אוקטובר 2000 זכתה להגדרה נוספת "ערביי 1948". אני מבינה מאוד את בעיית הזהות המורכבת של אזרחי ישראל הערבים והתחושה הקשה של נפילה בין הכיסאות והצורך להיות נאמן לאחים בדם, שנמצאים מעבר לגדר, מורכבות שאני לא מאחלת לאיש.
אבל לי יש זהות והיא ברורה לי והיא זהות יהודית, במדינה יהודית שיש לי עליה זכות אבות-היסטורית שנקנתה לצערי בדמים רבים וגם בכסף ונכון, אנחנו כובשים כרגע ונכון אנחנו מקפחים אוכלוסיות שלמות אבל אני כאן כי אני רוצה לחיות במדינה שלי, שהתרבות בה תהיה יהודית, שתהיה בעלת ציביון יהודי ושיום אחד תתחשב באזרחים השונים שחיים בה שגם להם זכות אבות על אותה פיסת אדמה זעירה ומצומצמת.
חורה לי מאוד שאזרחי המדינה הערבים ומנהיגיהם בעיקר בוחרים בדרך קיצונית ומבקשים להיבדל מאוד מתושבי המדינה. אני מבינה את הבעייתיות של השירות בצה"ל אבל אני כן מבקשת ליצור מסגרת אלטרנטיבית של שירות למדינה במסגרת שירות לאומי והוא יכול וצריך כמובן להתקיים במסגרות ערביות שזקוקות לצעירים חושבים, יצירתיים שיכולים לשנות ולתרום לחברה בה הם חיים.
השאיפה שלי בתור ישראלית ממוצעת היא ליצור כמה שיותר מסגרות משותפות לאזרחים יהודית ולאזרחים ערבים. יש בי סבלנות גדולה לאזרחי המדינה הערבים וחיבה גדולה מאוד אליהם והלוואי והיה בי כוח ליצור שיוויון אמיתי בין כל אזרחי המדינה. אבל גם אזרחי המדינה הערבים לא יכולים לצאת בהכרזות שכמעט מזכירות תנועות טרור, והם גם לא יכולים להיתמם כאילו הכל התחיל ב-11 בספטמבר, כאילו המערב על כל חטאיו אשם בניסיון לפורר את המשטרים האיסלאמיים. ובגלל קריקטורה אחת אי אפשר לפתוח במלחמת עולם. אז ציירו, אז אמרו, אז מה? מצידי שיעשו למשה רבנו "בוק" שלם של קריקטורות ושאלוהים - זה היהודי, בכבודו ובעצמו - יהפוך לבדיחת השבוע. הגיע הזמן להבדיל בין טפל לעיקר ובין חיים ומוות.
לפנייה לכתב/ת 
