מחיר האין-גבול

שוב היה פיגוע אכזרי. שוב נראה שהפלסטינים אינם יכולים ואולי אינם רוצים לשלוט על המפגעים. בניגוד לאינטרסים המובהקים שלהם. בניגוד לאפשרות לממש סוף-סוף את עצמאותם, כפי שהבטיחו להם נשיא ארה"ב ומנהיגי אירופה, הם נסחפים בפעולות התאבדותיות קשות ומשבשים בכך כל אפשרות לתקווה למו"מ מדיני. לא אנחנו ולא העולם יכולים לסמוך עוד על שפיות דעתם, שיכולה לדרדר בעזרתו של האיסלאם הפונדמנטליסטי לדברים נוראים.
מה לעשות? כאשר ראינו בגולה שמערכת חיים בתוך עמים אחרים לאורך אלפי שנים גורמת לשנאה עצומה כלפינו, שמתבטאת במעשים אי-רציונליים קשים (עד לשיאם בשואה), לקחנו את גורלנו בידינו ולא חיכינו לרצונם הטוב של הגויים שבארצותיהם התגוררנו. קמנו והוצאנו את עצמנו מהקיום הלא נורמלי כדי לבנות לנו הוויה משלנו, במולדת ההיסטורית שלנו, במקום שבו נוכל לתחום גבול לעצמנו ולהיות אחראים לגורלנו. הארץ הזאת חולקה בין הערבים לבינינו ובמשך 19 שנה אכן הוצב גבול ברור שאותו לא היה אפשר לחצות לשום צד, אלא ברשותנו ובפיקוחנו. והאויב שניסה להתנכל לנו היה מזוהה וברור ולכן קל היה להלחם בו.
לאחר מלחמת ששת הימים החל להיטשטש הגבול, שהוא אבן היסוד בכל ריבונות בעולם. אמנם לא סיפחנו את השטח שכבשנו, כי הדבר היה מאלץ אותנו לצרף מיליונים של לא-יהודים, בעל כורחם, לתוך הווייתנו היהודית, צירוף שהיה משבש את כל הקודים הפנימיים של לאומיותנו. אבל ביטלנו בכל זאת את קיומו הפיזי של הגבול הברור שהבדיל בין שתי לאומיות שונות והתחלנו לפזר את עצמנו בהתנחלויות. שוב כמו בגולה, בתוך רקמת חייו של עם אחר, שאותו היינו נאלצים להחזיק לשם כך במצב של כיבוש וחוסר זכויות אזרחי.
את המחיר של אין גבול אנו משלמים היום בצורה קשה ורבת דמים, כי לתוך מחזור הדם של הווייתנו נכנס כל יום אויב בלי שאנו יכולים אפילו לזהותו, ובגלל חוסר גבול ברור ואמין איננו יכולים למנוע את כניסתו. המדינה הזאת פרוצה היום, למרות כל השוטרים והחיילים הרבים שמסתובבים בתוכה וסביבה. ראינו זאת בבירור בפיגוע האחרון בירושלים.
והנה, סוף-סוף, אחרי שהיות רבות התחלנו בהיסוס, בחצי לב, בבניית גבול, או כפי שאנו קוראים לו בלשון צנועה גדר. והיא אכן תוכל להיות יעילה נגד המפגעים המתאבדים הללו רק אם תיבנה במהירות וביעילות ותוך כדי פינוי ההתנחלויות המבודדות המפוזרות מעבר לגבול בתוך רקמת הווייתו של עם זר, שההיפרדות דרושה לו ולנו.
הפלסטינים שרויים עכשיו בהתקף התאבדותי בלתי רציונלי, שמביא נזקים עצומים להם אבל גם לנו. וההרס שלהם לא מנחם אותנו ולא מביא לנו יתרונות, כי לצד העם הזה ניאלץ לחיות לנצח כשכנים. הדרך לאיזו שהיא רגיעה היא בכך שלא נחכה שהם יתעשתו מהמכות אשר נכה בהם. באקסטזה ההתאבדותית שבה הם נמצאים, שום מכה לא עוזרת.
עלינו לקחת את גורלנו בידינו, להיפרד מהם חד צדדית, לבנות גבול אמיתי שיפריד בין הריבונות הברורה והשלמה שלנו ובינם, ובכך לשנות את כללי המשחק והתגובה. לא עוד משטרה שמבקשת "מבוקשים", אלא צבא שעומד מול מדינה אויבת ומפעיל את עוצמתו, כמו שנהגנו במלחמה עם מצרים, סוריה וירדן בשעתן. ואז, כאשר יבינו הפלסטינים שדרך ההתאבדות הזאת לא תתאפשר עוד, והגבול שיחסום אותם מן הצד שלנו יעזור גם לכוחות החיוביים והשפויים בתוכם לעצור את המתאבדים הנכנסים עכשיו, בקלות כה רבה לערינו ולכפרינו – אז תתחיל אותה רגיעה אשר במוקדם או במאוחר תביא את שני הצדדים אל שולחן המו"מ.