האוניברסיטה שהייתה, בעצם, אופוזיציה

השבוע פירסם המשרד לביטחון פנים מסמכים שנתפסו בפריצה למשרדי הנהלת אוניברסיטת אל קודס במזרח ירושלים, כראיה לכך שהמשרדים שימשו "נציגות של הרשות הפלסטינית בתוך מדינת ישראל". בכלל המסמכים היה, למשל, מכתב של "הביטחון המסכל" הפלסטיני,מ-1998, שבו התבקש נשיא האוניברסיטה, סרי נוסייבה, לקיים באוניברסיטה קורס לחקירות פליליות ולרפואה משפטית לאנשי המנגנון האמור. על יסוד מסמכים כאלה חרץ השר לנדאו את דינה של האוניברסיטה והצדיק את סגירתה, בעקבות הפריצה למשרדיה.
הציבור הרחב קיבל, מן הסתם, את הטענה שהאוניברסיטה היא נציגות של הרשות הפלסטינית כעובדה מוגמרת. אלא שהאמת שונה לחלוטין, ואני יכול להעיד על כך כמי שמכיר את אוניברסיטת אל-קודס (שנוסדה ב-1991 מאיחוד של קולג'ים נפרדים) ואת מרבית הדיקנים שלה. אדרבה, מאז הקמת הרשות הפלסטינית, ב-1993, נתונה אוניברסיטת אל קודס בחיכוכים ובהתנגשויות עם הרשות ובכיריה יותר מכל אוניברסיטה פלסטינית אחרת.
ערפאת מרבה להתייחס לסרי נוסייבה בחשדנות (בדיוק כפי שנהג עם פייסל חוסייני בשעתו). בשני המקרים, הסיבה העיקרית היא הייחוס המשפחתי של הנחשדים. תנועת פת"ח, בהנהגת ערפאת, הוקמה ב-1959 ע"י בני המעמד הפלסטיני הבינוני-נמוך גם כהתרסה נגד משפחות האצולה הפלסטיניות – נוסייבה, נשאשיבי, ח'אלדי, חוסייני ודומותיהן - שהביאו את בני עמן לאסון 1948. לא איש כערפאת יניח אפוא לדור החדש של האליטה הישנה להשתלט על ההנהגה הפלסטינית. לא לשם כך הקים את פת"ח. יתרה מזו, בחששו מפני השיחות שניהל חוג הסלון האליטיסטי עם נציגים ישראלים בוושינגטון לאחר ועידת מדריד ומפני האפשרות שבכך ישוב החוג הזה ויזכה בבכורה, הזדרז ערפאת לקדם את תהליך אוסלו.
"המועצה להשכלה גבוהה", זרוע אינדוקטרינרית של הרשות הפלסטינית, לא הסתירה מעולם את רצונה להשתלט על כל תכני הלימוד של אוניברסיטת אל קודס, ואגב המאבק האקדמי ניטש גם מאבק על הגמוניה: הקולג'ים הפרטיים שהתמזגו במסגרת האוניברסיטה לא ששו להשלים עם ההשתלטות הצנטרליסטית מגבוה. לבד מכך, הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הפכה למוקד חיכוך מרכזי עם הרשות הפלסטינית. בניצוחו של הדיקן, עלי חשאן, בעצמו מומחה למשפט חוקתי, ביקשה פקולטה זו לעסוק בחוקה פלסטינית רצויה, בסוגיות מנהל תקין, בנטרול של מערכת השיפוט או בזכויות האזרח הפלסטיני, נושאים שעוררו את חמתם של בכירי הרשות. פקולטה זו הייתה עוגן לחברה פלסטינית אזרחית עתידית, אולי בגלל החסינות שהקנתה לה קרבתה הגיאוגרפית לישראל, וראשיה דיברו לפני האינתיפאדה נגד המיליטריזציה שהביא עמו ערפאת מבחוץ. מצד אחר, באגודת הסטודנטים של האוניברסיטה שלטו נציגי התנועה האיסלאמית, בעיקר אנשי חמאס, וגם שם לא שררה חיבה מיוחדת לרשות הפלסטינית. כך או כך, בסופו של דבר הורעו היחסים עד שמרבית ההנהגה הפלסטינית החרימה את האוניברסיטה, וקיצצה בתקציביה.
איני אומר שאוניברסיטת אל קודס לא הזדהתה כל השנים עם הרשות כסמל חי של האינטרסים הפלסטינים. היא הייתה ועודנה חלק מן החברה הפלסטינית, אם כי שמרה על אפיקים פתוחים עם האקדמיה הישראלית. בכל מקרה, אבסורד להציג דווקא את הגוף שקרא תיגר על הרשות ועל יאסר ערפאת כנציגות רשמית שלהם. חבל שהאבסורד הזה תורגם לצעדים אופרטיביים מיותרים.