ישו מלך העברים

בלילה שבין ה-24 ל-25 בדצמבר נולד ישוע ליוסף ולמרים. רבבות מאמינים ברחבי תבל חוגגים מדי שנה בלילה זה את הולדתו. הפילוסוף הצרפתי וולטיר, שהיה לפי כתביו אנטישמי ושונא ישראל, תאר באחד מספריו שיחה בין "הספקן", שהוא איש הביקורת השכלתנית, הבז לאמונה ומתעב את פולחן הדת ובמיוחד את פולחני הדת היהודית, לבין "מעריץ האלוהות". בשיחה זו מטיח הספקן במעריץ האלוהות: "ישו שאותו אתה אוהב היה בסופו של דבר יהודי. הוא שמר תמיד את הדת היהודית וקיים את כל מנהגיה". על כך עונה לו איש האמונה: "נכון הדבר. ישו היה יהודי אבל תלמידיו כבר לא".
ישו נולד, חי, פעל ומת כיהודי. הרומאים כתבו על הצלב שעליו נצלב את הכיתוב המלגלג INRI שהן ראשי התיבות של: "ISUIS NAZARUS REX IBRIA" ("ישו מנצרת מלך העברים"). ישו האמין שהוא בא לתקן את היהדות. הוא ביקש למרוד בממסד וליצור את המהפכה הסוציאלית הראשונה. הוא הלך אל העניים, החולים והאומללים ונתן להם תקווה. הוא ביקש ליישם את מוסר הנביאים ולקרב את הדת אל פשוטי העם. הצלחתו הייתה כבירה. המונים נהו אחריו וככל שהתעצם כוחו כך חשש ממנו הממסד הדתי היהודי יותר. חיים ה. כהן בספרו "משפטו ומותו של ישו הנוצרי" מוכיח בבירור שלא היהודים הם אלה שהעלו את ישו על הצלב אלא הרומאים, ובכל זאת – תלמידיו ותלמידי תלמידיו לא זו בלבד שהתרחקו והורחקו מן היהדות אלא שלעתים אף ביקשו לכלותה ולהעביר את מאמיניה מן הארץ במיתות שונות ומשונות.
רבות תהיתי מדוע הצליח הבעל שם טוב, מייסד החסידות, להישאר נטוע בעולם היהודי ואילו ישו נדחה על ידי היהודים דחייה מוחלטת שסופה היה שנאה ומשטמה גדולה בין שתי הדתות. זה וזה הלכו אל פשוטי העם. זה וזה ביקשו לעשות תיקון גדול ולהחזיר את הדת אל ההמון העמל למחייתו, הנאבק בקשיי היום יום, שאינו משכיל ואינו בר-אורין. גם ישו וגם הבעש"ט היו מחוברים אל המיסטיקה האלוהית, ובכל זאת – ישו הודח מהיהדות והבעש"ט, על אף מתנגדיו הגדולים ובראשם הגאון מוילנא, השפיע השפעה רבה על העולם היהודי, שרישומה ניכר עד ימינו אלה.
לדעתי, אחת הסיבות להצלחתו של הבעש"ט נעוצה בכך שהוא לא מרד מרד של ממש בממסד הדתי ההלכתי אלא ביקש ליצור ערוץ נוסף של אמונה, ואילו ישו מרד בסנהדרין ובכהונה. היהדות היא דת שאינה יכולה להתקיים בלי ממסד. סיבה נוספת, ואולי חשובה יותר, היא שבזמנו של ישו נהנו הסנהדרין והכוהנים מסיועה של ממלכת רומי בישראל. לשון אחרת: הממסד הדתי בארץ ישראל בתקופתו של ישו נהנה ממנגנון האכיפה החיצוני הרומאי. הבעש"ט מנגד פעל במזרח אירופה הרבה שנים אחרי שהסנהדרין עברה מן העולם, והממסד הדתי, כמו גם העולם היהודי, לא זו בלבד שלא היו בידיהם סמכויות אכיפה אלא שהיהודי היה נרדף על אמונתו ודתו.
היהדות נוחה הרבה יותר לחידושים ולזרמים חדשים כשאין בצידה מנגנון של כפייה ואכיפה. צא ולמד – שעה שכוהני הדת היהודית משתמשים במנגנון הכפייה הממלכתי כנגד יריביהם – תוצאתה של כפייה זו היא הרסנית לשנים רבות. אם צריך היה מאן דהוא סיבה נוספת לצורך להפריד את הדת מן השלטון – בא סיפור ישו הנוצרי ויחסי הנצרות עם היהדות ללמדו צורך זה.
לפני מספר שנים שמעתי סיפור המיוחס לרב ברוך אבוחצירא, הבאבא ברוך. הוא נשאל כיצד יש להתייחס לזרם הרפורמי ביהדות. הוא נאנח אנחה ארוכה ואמר: "לפני אלפיים שנה נידינו את ישו הנוצרי ותראו מה יצא? לא כדאי ללמוד מהניסיון?"