לפעמים, אופנוע הוא בסך הכל אופנוע...

באמת שלא צריך לחפש סיבות להעדפת רכיבה על נהיגה. לפעמים, אין סיבה בכלל, אלא רק הנאה צרופה. ומישהו אמר פוזה...?

אבי פרידמןפורסם: 09.10.03 , 17:05

אני מקווה שאתם יודעים כי לא לכל החלטה בחיים יש מניעים נסתרים, באמת שלא. ומבחינה זו אתם מוזמנים לשלח את כל הניתוחים הפסיכולוגיים בגרוש לפח. באמת, לא תמיד חייבת להיות סיבה מורכבת למעשים שונים, או בכלל, לדרך בה אנחנו בוחרים לחיות את החיים הקצרים האלה.

לפעמים, הגם שלא תמיד, אנחנו בוחרים בפעולה מסוימת בלי סיבה מיוחדת, ללא הסבר מורכב ועמוק ומתוחכם, הנשען על שעות פסיכואנליזה רבות. לפעמים הדברים פשטניים עד אימה. חסרי כל בסיס הגיוני. ובכל זאת, כלפי חוץ אנחנו מחפשים הסברים בלי סוף. ואם אפשר, עם המון נימוקים.

ככה זה

ולכן, כשאתם פוגשים פעם בשנה חבר מספסל הלימודים, אותו לא ראיתם 20 שנים, תופתעו וודאי לשמוע כי תחביבו החדש הוא צניחה חופשית. למה תופתעו? כי אז, לפני שני עשורים, הוא אולי לא נראה לכם הרפתקן גדול. ולכן אתם מאמצים את הראש ומנסים לגלות את שורשי הבחירה המוזרה. לעומת זאת, אם תזכרו לפתע כי בעבר אהב להסתכן, הצהיר על אהבת אמת לחופש, מרד והמריד ושבר מוסכמות, הכל יהיה ברור לפתע. אלא שאפשרות אחת כנראה לא תעלה כלל בדעתכם. אולי הוא אוהב לצנוח כי, איך להגיד, זה פשוט כיף גדול?

ואופנוע?

במידה דומה מקובל לחשוב כי "על אופנוע לא רוכבים סתם". כאן אין "סתם", חייבת להיות סיבה הגיונית כלשהי. כי הרי מה מביא בן אדם לוותר על פינוקי ומנעמי רכב ממוזג-מוסיקלי-פלאפוני-נוח-חברתי-שימושי-מעמדי-מקובל? מה פתאום בוחר אותו בן אדם באופנוע ככלי תחבורה?

זה לא קשה. החברה גורסת כי במידה ומדובר בבחור צעיר, הוא עושה זאת מסיבות כלכליות. וממש לא משנה כמה מוצדק הוא אופנוע – הוא לא... – מבחינה פיננסית טהורה. אם מדובר באופנוע ספורטיבי יקר וגדול, עולים מיד ניתוחים פסיכולוגיים על הרצון בתשומת לב, הערכה סביבתית ובכלל, רצון עז להתבלט.

למעשה, רוכב ה-R הוא אותו ילדון חלוש ומפוחד מגן רבקה של לפני 30 שנים, שכולם בזו לו וחטפו ממנו את פרוסת הלחם עם השוקולד. ואם הוא נמוך קומה, רזה וממושקף ובעל קול גבוה יחסית, אז בכלל, ההערכות כולם יכולות לפרנס כל הוצאת ספרי פסיכולוגיה סוג ז'. הרי לא יתכן כי זה רק בגלל שהוא נהנה לרכב, או כי רק נוח לו יותר ככה.

ויש כמובן עוד

ומה קורה כאשר מדובר ברוכב מבוגר, זה שכבר חצה את קו ה-50 לחייו, שיער מאפיר לראשו? או, זה כבר קל יותר. הוא הרי מעוניין לשמור על מעיין הנעורים, או משהו כזה. אחד שלא הפנים עם התבגרותו, מנסה להישאר צעיר לנצח. ושלא תחשבו, גם יצרני האופנועים עובדים על ההערכות הכוללניות האלה, אולי אפילו עם סיבה הגיונית.

ומה עם בנות המין היפה? בחורה שתגיע למפגש חברתי עם קסדה, מעיל עור איכותי וכפפות רכיבה, תזכה מייד למבטים חוקרים ותוהים. על קטנוע זה בסדר, אבל אופנוע? כמעט על גבול האטרקציה, חריג של ממש. ניתוחי האופי המורכבים יחלו מייד עם יציאתה מטווח שמיעה. גם אלה שיצאו מפי בנות-מין-יפה-אחרות. מישהו באמת מעלה על דעתו ברגע כזה שהיא פשוט מעדיפה – ואולי, ירחם השם, אפילו אוהבת – לרכב על אופנוע בשעות העומס?

אופנוע הוא רק...

כי לפעמים, אופנוע הוא רק אופנוע. לא פחות ולא יותר. לפעמים הוא כלי נבחר בלי יותר מדי מחשבות מורכבות ומסובכות. בלי קשר לילדות עשוקה, תסביכי התבגרות או בגרות, ללא קשר להעדפות מיניות או מידות אברים. לפעמים אופנוע הוא סתם אמצעי מצוין לברוח משגרת היומיום כי... כי רוצים לברוח ממנה. זה למה.

לפעמים אופנוע הוא אך ורק אופנוע, ואין מה למצוא מעבר לכך. לא מלחמה מתישה בתכונות אופי מרגיזות, מרירות או שחצנות. לפעמים אופנוע הוא רק אופנוע, בדיוק כמו שסוני פלייסטיישן היא מכונת משחק ולא יותר מזה. אני חושב...

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו