אז מה רוצה אתי?

"מרגש עד דמעות בכל פעם מחדש", כתבה הזמרת-יוצרת הצעירה שילה פרבר על "רואה לך בעיניים", אלבום הבכורה של אתי אנקרי, כשבחרה אותו כאחד מעשרת התקליטים שהיתה לוקחת איתה לאי בודד במדור 'טייק אוויי' שמתפרסם ב-ynet. שבוע לפניה, היו אלו חברות להקת "סקסטה" שפרגנו לאנקרי וציינו כי היא "אחת מהיוצרות והזמרות האהובות על כולנו". על יצירת הביכורים שלה, הן כתבו: "אלבום מקורי ונוגע ללב, אינטימי ובשל. מתות לשתף פעולה עם אנקרי בעתיד". אלו רק שתי דוגמאות למעמדו של "רואה לך בעיניים" בתרבות המוזיקלית הישראלית. התנ"ך של כל זמרת-יוצרת מתחילה ואתגר אמיתי עבור שועלות וותיקות של התעשייה. כ- 12 שנה לאחר צאתו, הוא עדיין נודע כאחד מן האלבומים הכי טובים שיצאו כאן, ולבטח אחד מאלבומי הרוק הנשי החשובים ביותר.
במהלך העשור האחרון, ידעה הקריירה של אנקרי אי אלו רגעים יפים, אבל גם לא מעט אכזבות. מי שהיתה התגלית של "המון הפקות" נותרה לאחר רצף כישלונות מסחריים ומחלוקות שונות ללא חברת הפקה, מנהלים אישיים וחברת תקליטים תומכת. במובן מסוים, אנקרי היתה צריכה להתחיל כמעט מההתחלה. את אלבומה האחרון, "ים", היא הפיקה, מוזיקלית ופיננסית, בכוחות עצמה - משימה לא קלה לאף אחד, אבל בטח לא לאנקרי, שהיא לא הטיפוס שירשה לעצמו להתרפס אל מול חוקי התעשייה האכזריים. עם צאתו היא הכריזה כי היא גילתה מחדש את הדת.
בימים אלה היא עומלת יחד עם הצ'לנית והמעבדת דנה בן-דוד על אלבום חדש, שמוקלט באולפנה הפרטי של בן-דוד. סינגל ראשון, "שמעתי ש..", בו משתתפים עובד אפרת ועידן רייכל, כבר יצא לרדיו. זהו קטע עם השפעות של מוזיקת היפ-הופ, שכולל את משפט המפתח "הייתי בשוק, זה מה מה מזה עצבני", ומזכיר רעיונית את "לך תתרגל איתה", להיטה הגדול מתחילת הדרך. "אומרים שלכותב יש שיר אחד, אבל זה לא כל כך מדויק. לכל יוצר יש כמה זוויות, ואם הוא פותח דלת מסוימת, אז יהיו יותר שירים בז'אנר כמו בכל דלת אחרת" , אומרת אנקרי על העיסוק החדש-ישן בראפ. "ז'אנר זה ז'אנר, יכולים לצאת שירים יותר מדויקים או פחות. לא הקלטתי את הז'אנר הזה מזה זמן רב, וזה לא היה כל כך מכוון. אני כותבת הרבה שירים כל יום ולא טורחת להקליט אותם".

- בשיר את נשמעת צינית לגבי הראפרים הישראליים הצעירים. את לא מאמינה להם?

"דווקא יש שם משהו שהוא הפוך-על-הפוך-על-הפוך. אני באמת חושבת שהדור הצעיר לא כל כך בוסרי. בכל דור התפקיד של הצעירים זה להזיז את המבוגרים מהקיבעון שאוחז אותם בחיים. זה (השיר) יצא לי בציניות, אבל אני מתכוונת לזה ברצינות. יש התפעלות מהכוח שיש אותו רק לצעירים. מצד שני, אני אומרת שאני לא שייכת אליו".

- במבט לאחור על הקריירה, מה היית עושה אחרת?

"אי אפשר באמת לחסוך את הטעויות שאני עושה. רק בפרספקטיבה טובה של זמן ניתן ללמוד מהן. אני יודעת על היצירה שלי, שאם יש דבר אחד שלא ניסיתי לשחזר זה הצלחה, ושילמתי גם את המחיר על זה. אני מתייחסת ליצירה כסוג של דרך, יצירה של דיאלוג עם הקהל. יש תקליט אחד שלא הייתי בו לגמרי בפוקוס ונתתי למערכת להחליט בשבילי דברים מסוימים. אבל אם תביט על התהליך, תראה שיש שם דרך והליכה. תראה, לא סתם עברו 12 שנה מאז הדיסק הראשון, ואני לא רציתי לשחזר הצלחה. יש דברים שצריך לעשות, והפידבק חשוב, אבל לא צריך ליצור בשביל הפידבק".

- קשה לפעול לגמרי לבד.

"אני עובדת מול NMC באופן ישיר, וקשה לעשות הכל לבד. הרבה פעמים אני הולכת לאיבוד מול תחנות רוח, אבל אני עוד לא במצב שאני יכולה להרשות לעצמי לעשות את זה אחרת. הכוונה היא שהרבה שנים נתתי להרבה אנשים לנהל לי את הקריירה והיו לזה יתרונות, אבל גם חסרונות. עכשיו אני משתפת חברת תקליטים, אבל במידה מסוימת. אני עובדת עם מספר אנשים (מאיה פוגל וניסים טהר), שעובדים איתי כצוות. אני מאמינה שניהול אישי צריך להקל עליך, ומה שקורה לפעמים זה שהמנהל האישי הופך להיות המעביד שלך, וזה מאוד מעוות".

- כמה קשה את לוקחת את גלגל"צ?

"זה אלבום שני שלי שגלגל"צ גונזת. אני יודעת על כל מיני מפיקים פרטיים, שלוחצים מאחורי הדלתות כדי שישמיעו את השירים של האמנים שלהם. לי זה חסר, ואני לבד מול כל מיני פוליטיקות. זה לא נראה טוב שאני אלחם בטענות שזה לא מתאים לקהל היעד. מה זה קהל היעד? מי שבא להופעות שלי לא שומע גלגל"צ? זה דבר שמבאס אותי".

- כשכל הקשיים האלה ברקע כל הזמן, את לא חושבת לפעמים להחליף מקצוע?

"אני חושבת על זה בערך פעמיים ביום. אבל אכלתי אותה, כי אני חושבת שאת המקצוע שלי לא בוחרים, אלא המקצוע בוחר אותך. ועדיין, מעולם לא חשבתי לעשות משהו אחר".

- אלבום הבכורה שלך יצא במקביל לאלו של לאה שבת ואלונה דניאל. יש זמרות-יוצרות עכשוויות שאת מסוגלת להתחבר ליצירה שלהן?

"אני חושבת שאז היתה תקופה של זמרות יוצרות, וזה היה מאוד חדש. היום כל זמרת היא יוצרת. זמר שלא יוצר הוא בבעיה. אני חושבת שזו דרך שחברה עושה. אני מאוד אוהבת מיקה (קרני) ואת רונית שחר".

- מה הרגע שהכי זכור לך מ"רואה לך בעיניים"?

"אחד הרגעים החזקים היו שסיימתי את האלבום. כולם הלכו ונשארתי לבדי באולפן, שזה המקום שאני הכי אוהבת בעולם. בכלל לא הייתי במודעות למה שעשיתי. עוד הסתובבתי אז ופוטרתי מכל מיני עבודות. השירים התנגנו ברדיו ולא ידעתי שזה קשור אלי. אני זוכרת שבפעם הראשונה ששמעתי את עצמי, הייתי עסוקה בצביעת קיר באיזו מסעדה. איזו בחורה אמרה לי, 'הבנתי שזה את, אני לא מבינה למה משמיעים אותך'. זה רק מראה שלפעמים מי שנותן את הכוח זה הקהל. רק במרחק של שנים, אתה יכול להקשיב לזה כיצירה ולהחליט שזה מוצא חן בעינייך".

- את משתפת בהופעות את הקהל בחזרה הרוחנית שלך אל הדת, או שומרת את עולמך לעצמך?

"אני חושבת שמי שעומד על במה, נחשף גם אם הוא לא מדבר, למרות שאני כן מספרת סיפורים על הבמה. יש שיר של אריק סיני ובו המשפט, 'רואים עלי, הכל אני מגלה'. אי אפשר להסתיר, גם אין צורך לפרט כל כך. במיוחד שזה (החזרה בתשובה) נושא מאוד קלישאי. זה תהליך מתמשך".

- הקפדת לקרוא את כל ההגדה בליל הסדר?

"בטח, קראנו את כל ההגדה. פה ושם הילדים היו צריכים טיפול, אבל קנינו מצה שמורה, וכל שנה אנחנו מבינים בזה קצת יותר".