אני נשואה באושר, ואני גם אחד האנשים היותר רגועים שלא תזכה להכיר לעולם. אגב, אתה לא חייב לכתוב מיליון תגובות כדי להצדיק את עמדתך ואת טענתך. הבנו כבר בתגובה הראשונה שלא מדובר בשוס גדול.

גדלתי בבית עם התפרצויות והתגובות היו בהחלט בהתאם. היום, אחרי שראיתי את זה בבית - אני רואה שגם אני סובלת מהתופעה. אני מטפלת בזה ואכן עזבו אותי ואני חושדת שבגלל זה. הדבר הנורא ביותר שיכול להיות לאדם זה ההתקפות האלו כי אחרי כל התקפה תאמינו לי שמי שסובל יותר זה התוקף ולא הנתקף. הייתי בשני המצבים, שניהם לא כייפיים ובשניהם צריך לטפל. קחו את בן הזוג שלכם לטיפול, תנו לו כתף שיוכל לדבר על הדברים וככה ביחד תוכלו לפתור את הבעיה.

כשבעלי צועק (וזה בד"כ) הוא לא יודע לדבר בצורה אחרת אבל כשהוא ממש ממש מתפרץ ומעלה עשן סתם כי נגיד קניתי נעליים חדשות אני פותחת את הדלת או את האינטרקום שכל השכנים ישמעו ובאורח פלא הוא סותם ואז אני אומרת לו שאם הוא לא שותק אני הולכת לקניון לנקות את בראש הוא מבין שתהיה כאן עוד הוצאה ושותק...אם הוא ממש נחמד אני מבקשת שירשום מה שהוא רוצה לצעוק..לעיתים נדירות זה עוזר..תלוי מה קניתי..

צריך שיהיה בזוגיות נגיד, אחד כזה ואחד כזה- כדי שיהיה איזון.... אולי בגללל זה עדיין לבד בגיל 30+ כי לא מצאתי מי שיספוג את ההתקפים שלי ויידע להרגיע במקום ללבות .... בהצלחה לכולם

מה אני שק חבטות?

אחרי עבודה שבועית של 60 שעות בשבוע כמו זה קורה עם השכירים של החברות הגדולת,שבמשך כל היום צריך להיות נחמד כולם למרות התסכולים ,הבית הוא המקום היחיד שבו אפשר להוציא בלי עונש את התסכולים האשה צריכה לא להאשים את עצמה ולא לקחת ללב.'ש לתת לו להתפוצץ כדי להתרפות, ולשתוק כי הריבלא על התוכן

הדרך שלי להתמודד איתן היא פשוט להיות כמה שפחות בסביבתו פשוט אין לי ברירה אחרת ברגע שהוא כועס ומתפרץ אני נסגרת משתדלת לא להיות בסביבתו ואפילו יוצאת מהבית מפנקת עצמי בשופינג נחמד ומפצה וזהו עד יעבור הזעם.

וההתפרצויות שלו יכולות להיות על כל נושא בעולם ולווא דווקא אליי. בזמן האחרון הוא לא שולט בעצביו וצועק על הבת שלנו , (היא רק בת 3.5) ללא הפסקה כשהיא מסרבת להקשיב לו. אני מצידי לא עונה לו (לפחות מנסה) מחכה שיירגע, שזה לוקח לו די הרבה זמן. אבל אני הייתי רוצה שיפנה לטיפול כי ההתפרצויות האלו לא עושות לי ולבתי טוב . האם מישהו יכול להמליץ על טיפול?

בעלי ואני החלטנו פעם לאחר צעקות וריבים שצריך לחשוב מה הרווח וההפסד מריב. סך הכל אנחנו אוהבים מאוד ויש לנו כל הזמן מטרות משותפות להנות מהחיים. התפרצות כזו גורמת לי כאשה להתרחק ממנו ואין לי שליטה על כך קשה להכנס למטה ביחד ועובר זמן רב עד שאני נרגעת לכן כשזה מתחיל אני מזכירה לו שיחשוב פעמיים וילך לחדר עבודה שלו קודם להרגע ואחר כך לחזור לשפיות גם בעיות ניתן להסדיר אם מבינים ומתחשבים זה ברצונו של זה. העיקר הבסיס האיתן בין בני הזוג הוא החשוב.

... שכותבות פה על התקפי הזעם של בעליהן: קודם כל, הבאתן לי את הסעיף והתחלתי לצעוק על המזכירה שלי, שבדיוק חיפשה משהו מתחת לשולחן שלי, אבל זה לא מספיק לי: בערב אני הולך לצעוק גם על אישתי, ואם היא תשאל אותי "למה, מה עשיתי?" אני אסביר לה שחסר לה אם היא הייתה עושה. ועוד הערה קטנה: למה אתן כותבות "סובל מהתקפי זעם"? התקפי זעם זה כיייייייף!!!!

אני מודע לזה וממש לא אוהב את זה, מישהו יכול לעזור ולהמליץ \ להפנות אותי לסדנא לשיפור או טיפול. תודה

גבר\אשה - לא משנה. מתפרץ ? סימן שיש בעיות באישיות. יש בעיות באישיות - לך לטיפול (כאן בא הקטע של פירגון הזוגי בזמן הטיפול) . לא רוצה ללכת לטיפול ? לך תז$#$ . זהו. ומי שרוצה לחיות בסרט מוזמן לעשות מנוי על הוט בומביי במקום. אני חושב שחשוב שנזכור שעם כל הכבוד למערכת יחסים, אנחנו (אותו ה _אני_) הם האדם החשוב ביותר בה. לא מגיע לנו שיצעקו אלינו או יתפרצו אלינו. אם אנו נמצאים עם אדם שנוטה לדברים האלה ואנו באמת רוצים להיות אתו, כדאי לנסות לעזור לו, אבל רק בתנאי שהוא מבין ש_הוא_ לא בסדר ורוצה לעזור לעצמו. אם לא - פשוט חבל על הזמן. ואגב, אבא ואמא שלי חיו 40 שנה ביחד - הם מעולם לא רבו. היו ביניהם חלוקי דעות קשים ולפעמים גם כעס - אבל הם תמיד ידעו לדבר אחד עם השני על מה שמפריע וכואב. אני חושב שבמקרה שלהם "אני אוהב אותך" (כאמת פנימית, לא כאמירה) הייתה סיבה מספיק טובה לא להרים את הקול. לדבר, לא לריב ....

ספק אם זו אהבה. מכל מקום לא אהבה בוגרת, אלא ילדותית. האישה לא רצתה להתחתן עם ילד...

תני לו להתפוצץ אחר כך הוא ירגיש טוב יותר. אל תקחי ללב התוכן של הריב אינו משמעותי כלל. כשבלון מלא יותר מידי אווי.,ר יהאוויר צריך לצאת אם לא הבלון מתפוצץ. זה לא קשור אליך בכלל כך שאסור לך להתוכח או להצדיק את עצמך,תגידי לו שאת מבינה הצורך שלו ושהוא יכול להתפוצץ כמה שהוא צריך. שאין בעיה,

בדיעבד אני יודע שהייתי צריך להתגרש הרבה יותר מהר.בין כה נותרתי "ללקק את הפצעים" לבד, ויכלתי לחסוך הרבה עגמת נפש. זואכן אלימות. זה מתחיל בירידות בלתי פוסקות, עלבונות וגידופים, ומידרדר לאלימות מילולית, וחברים סיפרו גם על אלימות פיסית. מי שיודע איך לזהות את התכונה הזו בנשים לפני החתונה, מוזמן לשלוח רמז.

למצוא בן זוג אחר

יצאתי עם גבר, ממש התאהבתי,חשבתי שהנה,אהבת-חיי,ופתאום,לא רוצה אותך,הפתעתי אותו וגיליתי שהוא עצבני בטירוף ורצה אפילו להרביץ לי,אני רגועה ולא מקללת,לא אוהבת להרגיז אנשים ולא אוהבת עצבניים לידי,אז כנראה שאלוהים שומר עליי.