יהדות  מגזין  עיון
הדבר היה כך. או כך
תמר וצביקה
פורסם: 16.07.10, 08:19
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפיסו את התגובות הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה
לכתבה זו התפרסמו 681 תגובות ב-139 דיונים
1. צביקה, כשל לוגי מס' 3. קדושת הכותל
האדמו"ר ,   הר המור   (16.07.10)

אצלנו החילונים אין לא אבנים קדושים ולא עצים קדושים, רק אצל מאמיני דת ההבל,

 

העובדים לעצים ולאבנים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן., יש אבנים קדושים.

 

הכשל לוגי החוזר אצלך הוא, שאתה חושב, שאם כותבים שאלוהים נמצא במקדש זה ,

 

הופך אותו לקדוש, הנייר סובל הכל. אגב כך יש לנו מאות קברים קדושים של

 

שייכים ובישופים  שגויירו באיבחת הבל פה של

 

רב או מקובל מקובל. למה חומה ,

 

שבנה אותו צדיק ידוע מזרע האדומים לא יכול להיות קדוש?

 

הסינים על כל סיפור ודיעה שואלים: " איך אנחנו יודעים שזה כך?

 

ראוי לחזור על השאלה הזאת על כל סיפורי הסבתא של התורה.

 

( שאלה בעברית, אבן זה נקבה לא? אז למה קדושים ולא מקדושות. )

2. כשהתנ"ך אינו אלא סיפור כמו מסעי גוליבר
כך ניראה הענין ,   בבה יגה   (16.07.10)
אם כבר שיהיה בסטייל מקצועי וחוזר ומביא ספר שהזכרתיו:
M STERNBERG THE POETICS OF BIBLICAL NARRATIVE IDEOLOGICAL LITERATURE AND THE DRAMA OF READING INDIANA UNIVERSITY 1985
3. רעד אחז בקהילה החרדית
מתמודד חזק היגיע ,   נתן העזתי? לא ברמתו.   (16.07.10)

ראשי » חדשות » יהדות
קרב רב: החרדים הם לא היהדות
הרב ד"ר בני לאו, מהרבנים החשובים בציונות הדתית, מגדיר מחדש מיהו יהודי ומוכן לצאת לקרב גלוי נגד הרבנים החרדים
4. לצביקה ותמר תשואות חן חן
דודי ,   פ"ת   (16.07.10)

 על דברים נאים עשויים באמת ובישר ובטוב טעם ודעת. אכן יש בפרשה זו שינויים בולטים ביחס למה שמסופר בחומשים הקודמים.הזכרתם שניים מהידועים, פרשת המרגלים ופרשת המינויים. המילה הגסה עריכה בודאי שלא תמצא חן בעיני הטר"ש. 

בקשר לצחוקו של רבי עקיבא והסיום "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" מעולם לא חיבבתי את דברי הסיום הללו.

 

מזכיר לי את תגובת הקב"ה לסיפור תנורו של עכנאי, קחייך ואמר נצחוני בני , נצחוני בני.

 

מה שבאמת מצחיק כאן היא הקושיא של התוספות והתירוץ שלהם

 

קחייך ואמר נצחוני בני - והא דאמר בריש ע"ז (ד' ג:) מיום שחרב בהמ"ק אין שחוק לפני הקב"ה היינו קבוע והכא מילתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר.

 

כלומר, התוספות מרגיעים אותנו. נכון שמיום שחרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב"ה.

 

אבל לצחוק מאיזו בדיחה קטנה, לזרוק איזה חיוך קטן פה ושם, למה לא? 

שבת שלום לכל הטוראים. גם לתמר שאינה ברשימת הטוראים. מקווני שבעקבות טור זה היא תשוב לשכון אחר כבוד בצל קורתנו בטורבינה, טור-בו כל.

 

5. בית המקדש יבנה רק כשכולם יהיו חרדים בארץ יהודה!~ ואימרו ראמן
אילנה לוי!~!~ בש"ר   (16.07.10)
6. תגובות צפויות...
מישהו   (16.07.10)

שרית - תודה לכם על "דברי התורה" המרגשים

 

גבי - הקונספירציה של הקונסטורקציה היא הבעיה אבל בהיבט הפראהיפוטרמינולוגי וההיפואלרגי היינו עוסקים אזי הטרמינולוגיה של הקונספירציה היתה באופן הרמוני ופופוליסטי בלבד.... איזה אני יודע לכתוב יפה ואף אחד לא הבין אותי.....

 

דודי - עד יחלוף זעם ואז נדון בשאלות כבדות המשקל....

 

בליניק - היי חבר'ה כל הכבוד על דבר התורה. הבאתי גרזן מהבית רוצים להעלות את התנ"ך על שולחן הקצבים.. אההה שולחן הניתוחים ?

 

מים שקטים - התורה נאחסית פויה טפו טפו כי השלכתי אותה מאחרי גווי....

 

טורוחמה - יקירי נופת צופים ערפדים יקרים שלי, מאוד אהבתי את ההיבט הפסיכופאטי ופסיכואנליטי של ההיבט התלמודי מדרשי תנכי והומני. עוד אתם כותבים ועלה בי הרהורון קל על הפסוק  "אוזניים להם ולא יריחון ידיהם" מישהו יכול להסביר את הקשר התמוה במשפט הזה בין "אוזניים לידיים" !!!? והלא נאמר "אף אוזן גרון" ומה "לידים" עושות כאן ?

 

בבא יגה - נא לעיין בתהילים ואילך. יש ללמוד לעצור באדום וליסוע בירוק.

 

דודי - תודה לטורוחמה נחכה מעט עד יעבור זעם ונביא מקורות ל"אף אוזן ידיים וגרון....." ותראי איזה מטומטמים היו חז"ל האלו חשבו שיעבדו עלינו.....

 

וודרו - בן יוסף גמרת את הסיבוב סביב השמש  או עוד לא ?

 

בן יוסף - וודרו יקירי אני ממזרח לשמש ושיני הטוטבות ממערבה. למודיעין.

 

בלניק - חברי'ה הבאתי ג'קסו מהבית, רוצים לעזור לי לחתוך את התנ"ך לחתיכות קטנטנות בשיטת הסלמי ?

 

שרית - אויש איזה יופי טופי איך אתם יודעים לשמייח אותי....

 

מישהו- חברי'ה מה נסגר אלו דברי תורה ?

 

כל החבורה במקהלה - שונא חינם אתה ! כל החרדים שונאי חינם הם ! בגללם נהרס הבית.

 

המציץ לחרדים - גפני עשה אפצ'י וליצמן לא אמר לו לבריאות. אלא אמר לו אסותא.

 

דודי - למציץ היקר, אתה תראה הם החרדים מתכוונים להעביר את חדר המיון מבית חולים אסותא. לבית חולים אסף הרופא.....וואלה החרדים האלה.

 

טורוחמה - איך אני אוהבת את הדברים שאתה מביא, אבל עם שאני אוהבת כדאי להרגע אנחנו לא רוצים להצטייר שונאי חינם. רק מישהו הוא שונא חינם. נא לשמור על "התדמית".

 

בבא יגה - ואילך...

 

וודרו - לוקח 10% את הג'קסו ואת הגרזן....

 

דודי - 2500 תגובות להרמת יד בה' ובתורתו כה לחי ושכוייח !!!

7. קודם כל ישר כוח לשניכם
גבי   (16.07.10)
למרות שכשקראתי שהשבוע אתם הולכים לכתוב על הפרשה. לא יכולתי שלא לנחש על מה תדברו (כנראה שבהשראתך, צביקה..) ולא טעיתי.

אי החפיפה שקיימת בין הסיפורים בספר דברים לבין שאר התנ"ך היא משהו שכל אחד יכול לרתום לחיזוק השקפתו.

הספקנים ומבקרי המקרא יטענו שספר דברים בכלל נכתב במאה ה-7 לפנה"ס ולכן נוצרו אי דיוקים בין המקור (שגם אותו יחלקו מבקרי המקרא למקור J, E או P) לבין ספר דברים (D).

המאמינים בהיותה של התורה חטיבה אחת נצחית שהיא הכוח הרוחני המניע את עם ישראל לאורך כל הדורות, ובכך שאין לצמצם את התורה לקובץ ספרות יפה- יטענו שהסתירות רק מחזקות את האמונה שהתורה ניתנה בשכל אלוקי שלא מוצא פגמים לוגיים היכן שבני אדם כן מוצאים, ושלו היה כותב אדם את התורה, הוא היה בודק שהיא נקייה מסתירות פנימיות ושגיאות לוגיות.

אני לא מבין מספיק בביקורת המקרא ולא תלמיד חכם גדול מספיק בשביל לומר משהו נחרץ מלבד זה שאני מאמין בכך שהתורה היא חטיבה אחת נצחית וכו'...

אני חולק על כותבי הטור שחושבים שהסיבה המרכזית לשינויים בסיפורים היא התסיסה הפנימית של משה רבנו. לדעתי הסיבה המרכזית היא הניסיון למקד את עם ישראל בלקחים שהם צריכים להפיק מהפרשיות הללו לקראת הכניסה לארץ.

לאור הסיבה השניה, ניתן להבין את הרש"י על הפסוק הראשון בפרשה. אם העניין המרכזי בסקירה ההיסטורית הוא הפקת הלקחים, אז אין סיבה לנפח כל חטא וחטא ולהפיל את רוחו של העם. מספיקה עקיצה עדינה של זיכרון צורב בשביל לנטוע בעם את הרצון להשתנות, את הרצון לשוב בתשובה.

ואם למשה היה אינטרס עליון לחסל חשבונות עם עמ"י, אין סיכוי שהפסוק הראשון היה נכתב כפי שהוא נכתב.

שבת שלום
8. לכל מאן דבעי
בליניק   (16.07.10)

1.  בסוף הדיון בשבוע שעבר - כתבתי קריאה בתנ"ך פרק יג מל"א - מס' 3. אשמח לתגובות, וגם אמשיך בע"ה לפרש - כאן.

 

2. כל מי שכתב איזו שהיא תגובה המיועדת אלי (בין עניינית בין מתגרה... :-) ולא השבתי לו, זה מפני שלא הצלחתי לאתר תגובתו בין שלל התגובות שנתרבו, ועמו הסליחה. אם זה עדיין רלוונטי - מוזמן לחזור ולפנות על גבי הטור הנוכחי.

 

שבת שלום.

9. ראוי שכל טוקבקיסט יחשוב פעמיים ויתנסח בבהירות ומתינות.
שמואל, מבש"ר ציון   (16.07.10)
10. מוזר ש...
ישראלי   (16.07.10)

עפי פתיחת ספר דברים משה מתלונן ואומר שהעם כל הזמן הרגיז אותו וכו, ואילו עפי ירמיהו והושע תקופת המדבר היתה התקופה הכי יפה בין ישראל ליהוה.

מישהו כאן לא דובר אמת...

11. קדושתו של הכותל המערבי איננה דבר חדש...
דודי ,   פ"ת   (16.07.10)

 

היא מוזכרת כבר במדרש במדבר רבה פרשת נשא פרשה יא:

 

הנה זה עומד אחר כתלנו - זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם, למה שהשכינה במערב.

12. מה הכשל ואיפה הלוגיקה?
צבִיקָה   (16.07.10)

אדמור יקר,

אתה חוזר כבר בפעם בשלישית, כדבריך, על כך שאני לוקה בכשל לוגי, ואני תוהה האם הליקוי לא נמצא דווקא בצד שלך...

ראה, כשאני שומע אנשים דתיים ומאמינים על הגדרת הקדושה שלהם אני מנסה

להבין את הגדרתם. אתה בוחן את דברי על פי קנה המידה של ההגדרות שלך.

 

כאשר סיפרו לי, כשהייתי ילד, שהכותל קדוש משום שהוא "השריד האחרון של בית המקדש" מייד צצה שאלה "מה קדוש בבית המקדש?..., עד שאתה מגיע לקודש הקודשים ששם שוכנת השכינה ו/או רוח אלוהים (על פי אמונת המאמינים) ומסבירים לך שאלוהים זה קדוש.

 

 טוב, אני אומר לעצמי, כעת אני מבין למה הם/אנחנו מקדשים את המקום. יש הסבר. אלוהים הוא קדוש, אלוהים נמצא שם, ולכן המקום כולו נהיה קדוש עקב נוכחותו של אלוהים במקום ההוא.

 

אין כאן כשל לוגי - הכל מאוד 'הגיוני' מבחינת הלוגיקה של המאמין המקדשת קודם כל את אלוהים כבורא וכשליט ומקבלת את קדושתו ללא עוררין, והמקום שבו שוכן אלוהים הופך להיות קדוש. כמובן שזו הגדרה קצת בעייתית (בלשון המעטה) אבל אפשר להבין אותה באופן לוגי מנקודת מבט אמונית טהורה.

 

אני הרי מסכים איתך שאין דבר כזה אבן קדושה (לא הבנתי את הערתך. אבן זה זכר או נקבה?) או עץ קדוש, מעצם הגדרת האלוהות כישות רוחנית ולא חומרית.

 

אני מסכים איתך שהפיכת מקום לקדוש נוגדת למעשה את התפיסה הרוחנית של הדת.

 

הדוגמא שהבאתי בעניין 'קדושת הכותל' באה דווקא להמחיש את זה שהנה במשך דורות 'קידשו' קיר או חומה - אפילו בניגוד ללוגיקה המקודשת הנזכרת לעיל.

 

לעניות דעתי, דוגמא זו מצביעה על כשל לוגי של המאמינים והסוגדים לכותל ולאו דווקא לכשל לוגי שלי.

 

מצד שני, אומרים לי כולם, עם אמונה אי אפשר להתווכח.

 

אז, אשרי המאמין.

 

 

 

 

 

13. WHAT IS HISTORY?
E H CARR ,   בר יוסף,מודיעין   (16.07.10)
14. דברים ב, ז
ברכך בכל מעשה ידיך ,   בר יוסף,מודיעין   (16.07.10)
וכי עסקו במסחר? בחקלאות? הרי לא נאלצו בני המדבר לעבוד כלל לפרנסתם ,לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן...וראה מה דהשיב על כך בעל הכתב והקבלה
15. מבריק. יו, גורנישט: מאחוריך...!!!
חוני המתגלגל   (16.07.10)



16. או הו, עכשיו ירדו גם על הכותל:גל אבנות הורדוס שאין בו שכינה
חוני המיידה ,   עובר למאה שערים/ות   (16.07.10)
כל כך מתיימרים להיות חדשנים. חיזרו למקורות, המסר שם מאד ברור. אם לא שומרים על האוטותנטיות היהודית. אזי אין למקום שום פריביליגיות מיוחדות להישרדות.

אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר, לֵאמֹר: הֵיכַל ה', הֵיכַל ה', הֵיכַל ה' הֵמָּה (ירמיה ז' 4)

ירמיהו מזהיר שהמקדש בירושלים, לא יגן עליהם אוטומטית. והחורבן בוא יבוא באם לא ישפרו יחסיהם בין איש לרעהו.

מה שעושה מקום מקודש הוא שילוב של מסורת שניתנה מאבותינו ואימותינו, . חינוך לכבד קדושת התורה, הארץ ועמינו. משהו שהוכרז קדוש ממעמד סיני והלאה.

ולא משנה על מי נחה הרוח... מצברוח...מגמתיות... או סתם רוח שטות...תיפח רוחם, ל'תקן" את ההיסטוריה. הבה ניקח כדרך משל ברוח הנאורות/הנבערות פרופלור אקדמי ממדרסת פוסטמו(ת)דרניסטית בארצינו. נקרא לו אילן (בולעץ) פה-פה-קקה והוא ישכתב את המקורות ויצווח השכם והערב בסימפוזיוני אירופה, שבעצם הכל שייך ליבוסי -גירגיסלמי וכהינה וכהינה. תופעת טבע שכמות אכן מוכיחה שצדק ג'ון ה. פרנקלין: "כתיבת ההיסטוריה משקפת את האינטרסים, הנטיות ואפילו את הדעות הקדומות של דור מסוים" ...וד``ל
17. ספיח מטור קודם - על חידת ל"ב הבתולות
דודי ,   פ"ת   (17.07.10)

 

כל המשיבים קראו את השאלה מה עשה אלעזר עם 32 הבתולות ועטו על השלל כמוצאי שלל רב וריר נטף מפיהם על הרמיזות המיניות.

 

אך הם לא שאלו מה עשה אלעזר עם 675 ראשי צאן.

ועם 72 ראשי בקר

ועם 61 חמורים.

 

 

עכשיו, לאחר שפתרתי את החידה, ברור ש32 השפחות (טוב, הבתולות...)טיפלו בבעלי חיים אלו.

 

18. קצת מדיני תשעה באב (נקווה שלא ניזדקק להם)
בבה יגה ,   אחוה 1 ת"א   (16.07.10)
בסעודה מפסקת חייב אף חולה שאינו צם.
סעודה מפסקת אוכלים בישיבה על הארץ,ולא תכיל אלא תבשיל אחד בלבד. כגון ביצה קשה פת וקיטון של מים, אפשר להוסיף ירקות לא מבושלים ומי שמוכרח יקנח בקפה. טובל פתו באפר ואומר "זוהי סעודת תשעה באב". ויתנה שאינו מקבל הצום עד השקיעה. אין דין של תוספת מועד בת"ב.
רחיצה: אין לגעת באצבעו אפילו במים לתענוג. רשאי אדם לרחוץ מאכל לבנו הקטן אף שידיו יירחצו במים. כ"כ רשאי להסיר לכלוך במים שאינו לתענוג.
ישיבה ע"ג קרקע: הנוסע במכוניתו רשאי לשבת. באוטובוס,אם יכול, יעמוד.
מלאכה: אין לעשות מלאכה מתחילת התענית עד למחרת בצהרים. בדבר האבד, מותרת. ניקוי הבית וסידור המזון --מחצות היום ואילך.
תורה ותפילה: אסור בדברי תורה (אף לא בהרהור) למעט הדברים הרעים (סימן תקנד סעיפים א-ג). אין אומרים שלום. ומי שאמרו לו ישיבנו בשפה רפה ובכובד ראש.
אומרים נחם במנחה גם מי שאינו צם. חולה האכל לא יאמרנה בברכת המזון.
אין נותנים מתנה בת"ב.
רשאי החולה לאכול כבר מתחילת התענית .
החל מגיל חינוך יש להקפיד שהילדים לא ינעלו נעלי עור.
19. לכל סיפור שלושה צדדים - שלי, שלך והאמת
מים שקטים   (16.07.10)

צביקה ותמר, תודה על הטור ההדדי המקסים הממחיש שאין סכין מתחדדת אלא על ירך חברתה. דיאלוג בונה ומחכים.

 

בנושא הדיון, הסיפור כסובייקטיבי או אובייקטיבי, סבורתני שסיפור אובייקטיבי לא יתכן. השפה עצמה בה אנו חושבים ומספרים, אינה אובייקטיבית. למשל, ידוע שיש בשפות שונות הטיות שונות של זכר ונקבה, המעבירות משמעויות מגדריות ברורות. יש עוד רבדים רבים, כמו ההטיה הבסיסית של הפועל. בשפות אליהן אנו נחשפים בדרך-כלל, ההטיה היא לפי עבר, הווה ועתיד. אבל נמצאה שפה שבטית בה ההטיה הבסיסית של הפועל הייתה לפי מידת הוודאות במה שמסופר - נצפה על ידי המספר, על-ידי מישהו שסיפר לו וכו'. סביר ששפה כזו התפתחה במקום עם קשיים לא פשוטים של הישרדות. השפה סובייקטיבית, החשיבה סובייקטיבית, הסובייקטיביות היא חלק בלתי-נפרד מכל סיפור.

 

אלמלא היה הסיפור סובייקטיבי, הוא לא היה מעניין. האדם מחפש סיפורים כי האדם מחפש משמעות.

 

20. לאחוה, בקשה לקראת תשעה באב
מים שקטים   (16.07.10)

אחוה, מנהג נקוט עמדך לשלוח תגובות החתומות גם על-ידי מי שאינם אתה וניקים שאינם שלך. אומנם כאשר עולה שאלה מפורשת אתה מזדהה, ולעתים בגוף הטקסט עצמו יש רמזים לכך שהדובר הוא אתה, אך אין די בכך. מי שזה מקרוב באו אינם יכולים להבחין מי הוא מי, וגם ותיקים וביניהם אני מפעם לפעם בין המתבלבלים. לא תמיד חוזרים הקוראים לטור לקריאה נוספת בה הם יכולים לקרוא את פתרון החידה והם אינם יודעים כלל על קיומה, לעתים הם נשארים לתמיד עם הידיעה השגויה מי אמר מה. פשיטא שלם שאם יש חתימה על תגובה, היא שייכת לבעליה. הדבר עלול לגרום הטיית דעת לקוראים ועוגמת נפש למי שזהותם משמשת על-ידך לאמירת דברים בהם לא היו בוחרים. לקראת תשעה באב, למען הרבות אחוה בעולם, אנא ממך חדל ממנהג זה בבקשה ממך.

21. צביקה ותמר תודה מיוחדת. אני מצטרפת למשבחים
טורוחמה   (16.07.10)

ולמרות אמונתי ואהבתי הגדולה למחלוקות, אני רוצה לנסות וליישב את דברי שניכם ביחס למדרש האם עשיית מדרש היא דבר אופטימי  או עצוב, ולטעון שבאשר הרווח שם המחיר. היכולת לדרוש את החיים היא מתנה גדולה אך כדרכן של מתנות גדולות יש לה גם שובר מחיר ובשובר המחיר נכתב 'ויתור'. המדרש של הנפש בורר לו נתיב ומתוך כך, באופן בלתי נמנע, מוותר על דרכים אחרות. ניהול החיים שלנו הוא מסע אופטימי שלאוך כל הדרך מחיריו הכבדים בצדו.

 

ואפנה את כולנו גם לספרו של חתן פרס ישראל, פרופ' מרדכי רוטנברג - שכול והאגדה החיה. שעוסק בתרגום פסיכולוגי של דרכי המדרש ומתאים במיוחד לימי חורבן אלה

 

תודה שעוררתם את בלוטות הדרשנות והחשיבה

ותודה לך תמר על מדרש נהדר לתופל - די זהב

 

שבת שלום לכולנו. נקווה שתהיה פוריה ומלאת תורה וטוב כמו שהבשתות הקודמות

22. תאריכים
(17.07.10)

 

ביום אחד באדר החל משה לשאת את הדברים באזני כל העם (דב' א, ג).

 

שבעה ימים נאם באוזניהם ודיבר את דברי כל השירה הזאת, באר היטב.

וביום השביעי, ז באדר אמר לו אלהים עלה אל ההר ומות בהר וכו'.

אז ברך את ישראל (וזאת הברכה) בו ביום ועלה ומת וקבר אותו בהר.

 

ובכו אותו שלושים יום.

 

בתום האבל -

ביום ז בניסן, ציוה ה' את יהושע לקום ולהעבירם את הירדן.

אמר להם יהושע (יה' א, יא) בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן.

ביום י בניסן עברו את הירדן.

ביום יא בניסן ציוה ה' את יהושע שימול את העם (יה' ה, ב) ומל אותם. וישבו במחנה עד חיותם (יה' ה, ח), כלומר, שלושה ימים עד שהחלימו מן המילה.

 

וביום יד בניסן - עשו את הפסח (יה' ה, י)

 

 

23. דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם
בליניק   (17.07.10)

 

כל הדברים שדבר משה אל ישראל בספר דברים, היו ככל אשר ציוה ה' אותו לומר אליהם (דב' א, ג). כולם דברי נבואה.

 

ולא יתכן לומר על דברי נבואה שהכתוב מעיד עליהם כי נאמרו בדיוק כמצוות ה' - כי שינו מן המאורעות או מן הדברים שנאמרו במקום אחר וכו'. לפיכך, ככל שיש 'שינוי' בין נוסח האמור בספר דברים לבין הכתוב במקום אחר, הרי הוא בכלל "הואיל משה באר את התורה הזאת". זה באור מוסמך ממקור עליון בפי משה.

 

לומר כי התיאור הושפע ממצב רוח, ממגמתיות, מכעסו של משה, עייפותו וזקנתו, הרי אלה דברי הבל ורעות רוח. בניגוד לכתוב במפורש. "משה עייף וזקן"? לא קראתם "לא כהתה עינו ולא נס ליחו"? - הכתוב הזה לא מפי משה...

 

או שמפרשים את הכתוב, ואז אין להתעלם מן הכתוב.

או ש"מנתחים טקסט היסטורי" עתיק, ואז אפשר לכתוב מה שרוצים.

אבל אז זה לא פרשת השבוע, אלא שיעור בהיסטוריה עתיקה. מה לזה ולמדור יהדות?

 

תוכיחו לנו מהכתוב - ולא מהרהורי לבכם - כי משה שינה, עוות, טייח, או שדבריו הושפעו מכך שהיה עייף וכועס.

 

עכשיו אני עייף וכועס.

עייף - שנאלצתי לקרוא את המאמר הזה שוב...

וכועס - על עצמי, שאני טורח להתייחס למאמר תלוש מהכתוב ומכל הקשר.

24. גבי
בליניק   (17.07.10)

 

לשאלה בעניין ההבדל ביחס של אליהו אל המלאכים של אחזיה לעומת יחסו אל שרי החמישים וחמישיהם. והאם אין כאן כעס אישי על הפגיעה בכבודו של אליהו.

 

נתחיל מן המובן מאליו...

(ככלל ראוי תמיד לזכור את מאמרו של ויטגנשטין כי המעולים בחכמים נכשלים בהתעלמות מן המובן מאליו disregard the obvious. מרוב תחכומם הם מתרכזים במסובך...)

 

מגעו של אליהו עם מלאכי אחזיה היה במסגרת שליחות ספציפית שנשלח ע"י ה' ונאמר לו בדיוק מה עליו לעשות ולומר.

לעומת זאת, מגעו עם שרי החמישים אינו שליחות, והם באים אליו בלי שהדבר היה 'מתוכנן מראש', ואין לאליהו הוראות מה' לגביהם.

 

והנה, מן השליחות ברור כי מלאכי אחזיה עשו מעשה רע בעצמם ("אתם הולכים לדרוש"), אפילו שנשלחו, וכפי שהסברתי כבר אין הם רשאים לציית לפקודה בלתי חוקית, ואין שליח לעבירה. זה חטא שלהם ולכן התוכחה כלפיהם. יחד עם זאת, מאחר שהם שומעים ומקבלים, וחוזרים בהם מיד, לפיכך אין הם נענשים.

 

שרי החמישים ראו את מה שאירע, הבינו את החטא בדבר, ובכל זאת יצאו לדרך. שליחותם שונה - הם נשלחים להמית את אליהו. (אין זה משנה אם הפקודה היא להרגו מיד או להביאו למלך לשם כך ואם יסרב לבוא להרגו) הנה הראיות:

 

א. כבר כתבתי כי אין שולחים חמישים חיילים רק כדי לקרוא לנביא. אלא ללכוד ולהרוג מבוקש.

ב. השליחים הראשונים לדרוש בבעל זבוב היו מן הסתם שליחים אישיים ואמינים על המלך. הם ראו את אליהו ויודעים היכן הוא. מדוע לא שלח אותם לקרוא לו? ברור כי המלך כעס וכנראה גם העניש אותם. לפחות הדיחם מתפקידם אם לא יותר מזה. וכתבתי כבר על משמעות הדו-שיח בין המלך למלאכיו.

ג. שר החמישים פונה אל אליהו בפקודה בשם המלך: "המלך דיבר - רדה!" וזו היא הסיטואציה:

שר החמישים כבר עלה אל ראש ההר ("ויעל אליו") עם כל חייליו, ומגיע עד אליו והנה אליהו ישוב שם. החיילים עומדים סביבו, נכונים למלא פקודת המפקד אם אליהו יסרב לבוא עמהם. בפני אליהו אין שום ברירה כעת: לרדת אתו, כפי שהוא דורש, בידיעה שהוא ייאסר ויילקח למות, או להציל את עצמו. כך גם השני. מדברי שר החמישים השני לאליהו ברור כי הוא נחוש למלא שליחותו למרות מה שקרה לראשון, והוא מוסיף: "כה אמר המלך, מהרה רדה!" (סגנון השמור לדבר נבואה "כה אמר ה' ...") כלומר, דבר המלך חשוב יותר ממעשה האלהים, אפילו שירדה אש משמים עדין הללו מבכרים את דבר העבד (המלך) ע"פ רבו.

ד. שר החמישים השלישי "ויעל ויבוא ... ויכרע על ברכיו לנגד אליהו ויתחנן... הניגוד ברור: אם כך דיבר זה - ולא נענש, הרי שקודמיו פעלו בעזות ובזדון - ולכן נענשו.

 

כמה מלים על חומרת החטא של אחזיה:

לא היה כדבר הזה בישראל.

אפילו ירבעם - שנחשב לסמל המלך החוטא, כאשר חלה בנו אביה (מל"א, יד) שלח אל נביא ה', אפילו שידע כי הנביא כועס עליו ונבא עליו קשות, ואמר לאשתו להתחפש. לא עלה על דעתו לשלוח לדרוש בע"ז. כאשר המלך חולה והוא שולח לדרוש בע"ז, הוא לא רק מגדל אותה בעיני העם (הרבה יותר מסתם פולחן ע"ז שהיה בממלכה). שהרי כידוע, גם בתקופות הגרועות ביותר, העם החזיק הע"ז יחד עם עבודת ה',

אבל, שליחת מלאכים לבעל זבוב לא רק מעשה של הכרה בעליונות ע"ז, ח"ו, אלא המעשה כביכול 'מוציא מהמשחק' את ה' !! ותלמד זאת מדבר ה', הלוא כך אמר הנביא: "המבלי אין אלהים בישראל", פירוש: המעשה הזה כמוהו כהכרזה כי אין אלהים בישראל בכלל, הוא מבטל ומאפס ח"ו את נוכחות הקב"ה בישראל.

 

וזו החומרה של מעשה אחזיה. וזו החומרה של מעשי שרי החמישים.

 

25. רק מי כתב את החלק הראשון של המאמר במטוטא מכם ? תמר או צביקה
סתם תמוה   (17.07.10)
26. על ההבדל בסיפור המרגלים בין שלח לפרשתנו:
יוסי צייטליס ,   אחוה 1 ת"א   (17.07.10)
מהרש"א ח" א לבבלי תענית כט ע"א ד"ה ' אתם בכיתם'.
27. מה זה המילים הלא ראויות האלה,"משה זקן עייף כועס" מדובר
על משה רבנו העניו   (17.07.10)

יש בעיה רצינית שחוזרת על עצמה בטור הזה של תיאור מבזה ולא ראוי של כל גדולי ישראל במילים פשוטות  ,ובכל פרשה זה חוזר על עצמו .כל המאמר הזה הפוך מן האמת ,כל מילה בו היא המצאה .

 

משה רבנו ידע שהוא עומד להיפטר מן העולם וחושש להוכיח את בני ישראל שבשעה שביקשו מים מן הסלע ומשה הוכיח אותם גזר עליו הקדוש ברוך שלא ייכנס לארץ ישראל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא ,לך והוכיחם ואל תחשוש , וזהו הכתוב שאומר  

 אשר צוה השם , בהמשך( פסוק ג).

 

וכלל אי אפשר להגדיר זאת נאומו של משה כפי שאתם כותבים במאמר זה,

שלא יעלה בדעתכם שתוכחתו של משה נאמרה בלא שנטל רשות מהקדוש ברוך הוא , אלא הקדוש ברוך הוא ציוה לו שיוכיחם, (כאמור בפסוק ג בהמשך).

וזהו שנאמר בסוף מסעי : אלה המצוות והמשפטים,ואחר כך מתחיל אלה הדברים, כדי להודיענו שאותם דברי התוכחות של משה חביבים על הקדוש ברוך הוא כמצות והמשפטים.

 

ועשה כן משה כדי שיחזרו בתשובה ולא ישובו להכעיס את הקדוש ברוך הוא שעומד הוא להיפטר מו העולם ולא יהיה מי שיתפלל עליהם ויתחנן עליהם

לפני הקדוש ברוך הוא וינקם בם,

ועד טעם שהוכיחם להראות עד עמה רחמן הקדוש ברוך הוא, ואל יעלה בדעתם איך נירש הארץ ולא אי אפשר שלא נהיה בלי חטא ומיד יכעס עלינו הקדוש ברוך הוא וישמידנו.

לפיכך רצה משה להסבירם להמשך דרכם שאחרי שהכעיסו כל כך הרבה פעמים בכל זאת מחל להם ,כיון שמידתו מדת הרחמים.

ומכאן מבינים אנחנו שכוונתו של משה רבנו לתת צידה לעם ישראל לפני שייפטר מן העולם.

28. ובלשונו של הרב סולובייצ'יק:
בבה יגה ,   דבר הגרי"ד   (17.07.10)
דער גאנצאע כותל מערבי איז ניט ןןערט א יידיש קינד.
29. בעל ה"שבט מוסר" בפירושו על אגדות התלמוד
שאלה ללמדני ליבה ,   בבה יגה   (17.07.10)
הירושלמי "אגדת אליהן" מסכת ביכורים פ"ג ה"א כותב: כדוגמת הזהב הטהור שאינו תופס מקום. שאם תמלא כוס מלא מים עד שפתו ותכניס אחר כך שלשלת זהב טוב בתוך הכוס ,לא יצאו מן המים לחוץ אפילו טיפה ,והוא לפי שאינו תופס מקום .שהוא כשמש ששורה על כלי בתוך מים ,שלא בעבור שנכנס השמש בו תופס מקום והמים יוצאים לחוץ. ע"כ (וזכורני שיש ענין דומה,לאו דווקא בזהב בפ"ק דסוכה. וההתערבות של פול ניומן...)
בספר אחר איתא שאגרטל מזהב אינו זקוק למים לשמירת צמחים בו.
הגמ' בתענית ז ע"א אומרת ששלושה משקין ,מים חלב ויין, מתקלקלים כשהם בכלי זהב.
30. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (מן ההפטרה)
דודי ,   פ"ת   (18.07.10)

 

ציון במשפט תפדה   בגימטריא   תלמוד ירושלמי

 

ושביה בצדקה  בגימטריא  תלמוד בבלי

 

 

 

והח"מ מצא שתלמוד ירושלמי הוא גם גימטריא של אלהים הבין דרכה והוא

ידע את מקומה. 

תגובות נוספות
חזרה לכתבה