הבעיה שלנו הגברים היא בעיקר בחרדות הלא ברורים שלכן הנשים.

אם הייתם קצת יותר "זורמות" ומציבות גבולות ברורים ביחד איתנו הכל היה הרבה יותר פשוט.

לא פופולרי לומר זאת, כי לילד יש הרי רק זכויות, ואפס עגול של חובות.

מדינה של צבועים מטומטמים.

כאמא לילד בן 7 כשאני רואה מה קורה היום בחינוך אני אומרת "הגיע הזמן להוריד את הכפפה" ולהעניק חינוך לילדים.

אני בכוונה משתמשת במילה הענקת חינוך כי אני חושבת שזו בעצם מתנה בשבילם.

תראו לי ילד שבעוד כמה שנים יתבגר וייצא אל העולם ולא יידע לדחות סיפוקים, לשמור על ערכים בסיסים, להפסיד ולנצח בכבוד, ולכבד את הזולת ואת המבוגרים ממנו.....לאן אנחנו הולכים כחברה??

בשלושה עשרה השנים האחרונות, מאז הפכתי אמא, אני מסתובבת בסביבה של הורים, בבית הספר, בגנים, בגינות הציבוריות. הבאה הרווחת אינה הורים זורמים כפי שהכותבת מכנה. הבעיה היא הורים חרדתיים שלא יודעים לשחרר, הורים שחוששים שילדיהם יפגעו ויחוו חס וחלילה איזה רגש שלילי. הורים שמתנהגים בגוננות יתר ומגבילים את החופש של הילדים. הורים שבטוחים שהם שמים גבולות כמו שהכותבת ממליצה בחום, אבל בפועל מערימים הגבלות ואיסורים במקום להדריך וללמד.

הבעיה המרכזית עם כל הכתבות מסוג זה היא מגדירות את הבעיה החינוכית (אם נשתמש במילות הכתבה) בצורה שטחית ורדודה ומתעלמות מהמורכבות. התוצאה היא פתרונות לא מדויקים שגורמים להורים לחשוב שהם עושים את הדבר הנכון בעוד בפועל הם שוגים חינוכית.

כשמבקרים בגינה הציבורית שומעים המון: "לא!" "זה מסוכן!" "אתה תיפול!" האחרון, האמונה השלילית המחסלת כל סיכוי לעצמאות, התנסות והרפתקנות (תכונות שמבוגרים רבים היו מתים שיהיה להם קצת יותר מהן) היא הרווחת ביותר. מי שמתרשם מהכתבה יוכל לומר עכשיו בנפיחות: "אלו גבולות." אז זהו שלא. אלו לא גבולות אפקטיביים. גבולות אפקטיביים יהיו: "תזהר כשאתה מטפס לשם." "המדרגה הזו גבוהה מידי, תקפוץ מזו שמתחתיה."  "אתה רואה את הגדר?! אתה מגיע עד אליה ועוצר שם." וכיו"ב. ילד צריך שיגדירו לו גבול עם היגיון שהוא יבין. כשהוא יגדל הוא ידע להעריך סכנות ואפשרויות. כך הוא יפתח ביטחון. ילד שנותנים לו הוראות שהוא לא מבין גדל בתחושה שהעולם מסוכן, ילד כזה הוא אשר יהיה חסר בטחון.

שמעתי פעם אבא אומר לבתו בת העשר: "הים אכזר מאוד!" אלוהים, חשבתי לעצמי, הים נהדר - למד אותה לשחות.

אוי ואבוי לכתבה הזאת. לחנך פעוט להירדם לבד ללא אימו? אוי ואבוי!

נכון, זה קשה לעשות את המעבר. כאשר נולד לך תינוק, ואת כל הזמן נמצאת שם בשבילו, כדי לשרת אותו ואת צרכיו, גם ביום, ו- כן כן, גם בלילה, זה קודם כל, מתיש (אותך) ודורש השקעה גדולה - מפריע לך לישון בלילה וכו', ובשלב שני - זה קשה, בשלב מסוים, לעשות את הסוויץ' ולעבור ל"חינוך" ול"גבולות", אבל אין ברירה, אימא יקרה, זו הדרך הנכונה!!

תינוק רך צריך לקבל חופש מוחלט, ורק בגיל שלוש - ארבע, כאשר יש לו יכולת ורבאלית, משמע יש לו יכולת להבין מושגים מופשטים והסברים, רק אז אפשר להתחיל לחנך. נכון, זה קשה מאוד, כי "מה פתאום באו החוקים האלה לחיינו", אבל זו הדרך הנכונה!!

לא מחנכים תינוק/פעוט! זו התאכזרות!! החינוך (כלומר הנפרדות, החוקים, האיסורים) מתחיל רק מגיל שלוש ארבע, ורק בהתאם לגיל.

המטרה איננה לגדל רובוט נוח לשימוש, אלא לגדל אדם עם ביטחון עצמי, וגם - כן כן, לזה הכותבת כלל לא התייחסה - אדם שמרגיש אהוב. כמה אנשים אנחנו פוגשים, שעל פניו הם בסדר גמור, מתפקדים בחברה, בחיי המשפחה, בעבודה, אבל עמוק בפנים מרגישים שמשהו דפוק? זה משום שבילדות המוקדמת, הם לא קיבלו את האהבה והדאגה והטיפול שהיו זקוקים לו!!

יש הורים ששמים בקלות רבה גבולות על כל חלקה טובה, זה לא הופך אותם להורים טובים. להגיד לא זה הכי קל. ככה לא צריך לקום מהספה. לקום ולבדוק אם מה שהילד רוצה רלוונטי ונחוץ זה כבר דורש יותר מדי בשבילם.

לא להרדים תינוקות על הידיים.

כשהילד בוכה במיטתו, להיכנס מדי כמה דקות ולהרגיע אותו בדיבור. לא להרים.

לא להדליק את האור. לשים לב שאולי חם לו מדי או הוא רטוב. אפשר לתת מים לשתות, אבל זהו. בפעם הרביעים-חמישית הילד יירדם. והפעמים הבאות יהיו קלות יותר עד שהילד יתרגל להירדם לבד.

לא להרגיל את הילד לישון במיטת ההורים. מקסימום שיבוא קצת בבוקר.

כשהילד קורא לבד, לאפשר לו להישאר ער במיטה ולקרוא לפני השינה.

מומלץ להדליק מנורת לילה חלשה כי חדר חשוך לגמרי יכול להפחיד.

בהצלחה.

וברגע הראשון שהזדמן לי בחרתי לברוח מהבית כמה שיותר רחוק.

התחננתי בפני משק"ית ת"ש שתציב אותי בבסיס הכי רחוק מהבית שאפשר.

אמא שלי התעקשה לא לאכול בסלון,לא להשאיר צלחות בסלון,לתלות כביסה כשאני באמצע סרט בטלויזיה,לעשות שיעורים כשאני מדברת עם חברה,לסדר את הסלון בדיוק בשעה 4 כשהיא באה מהעבודה,ואם לא הייתי עושה את כל זה היא הייתה משתמשת במיתרי גרונה ומרעידה לי את עור התוף בלי די.

אני בחרתי לא להיות אמא סמכותית אני מחנכת את ילדי על פי העיקרון "לא תעשה לזולתך את מה ששנוא עליך" כלומר -לא היית רוצה שמישהו יזנבר לך במוח "תעשה כביסה,מיד עכשו,כי אמרתי לך,כי אני קובע בבית ולא אתה,ואם לא תעשה אני אכניס אותך לעונש,אסגור לך את הטלויזיה,לא אתן לך דמי כיס"

הייתם רוצים לחיות כך,אני לא!