מטרת הכתבה כולה היא קידום מכירות עלוב של ספר.
הכותרת נקראת בונים סמכות הורית ב10 צעדים.
בשמחה רבה ניגשתי לקרוא את הכתבה, מתוך ציפיה לקבל תוכן בעל ערך. יופי נתנו רק צעד אחד ואת השאר מי שרוצה יקרא בספר.
סתם בזבזתי זמן על הכתבה הרדודה, מסתבר בדיעבד. הכתבה הזו חסרת ערך כלשהו.

כותבת נכבדה - אם את באמת רוצה לתת ערך לאנשים ולא לרמות אותם, תני את הרשימה בחינם. מי שירצה כבר יקנה את הספר.

רענן

וגם למבוגרים. לפעמים מה שאת קוראת לו רצון או פינוק הוא צורך אצל ילדים ואנחנו אמורים לפעול בדרך שמתחשבת בצרכים אלו ולא רק שיהיה לנו נוח. למשל הצורך במגע. כולם ובמיוחד תינוקות זקוקים למגע. חלק זקוקים גם למגע כדי להרגיע את עצמם ולהרגיש בטוחים (יש מחקרים על כך). לילדים בגילאים מסוימים יש חלומות מפחידים ולכן מתעוררים פעמים רבות או זקוקים להורה.

יותר מכל הגיפופים והאהבה שהורים יפי נפש מעניקים שם לילדיהם הם נעשים העבדים שלהם. מערכת יחסים לא סימטרית נבנת ובהמשך מבוססת על פחד מפני הדרמות שהילדים המתוקים האלה מעוררים כאשר הם לא מרוצים ומסופקים מיד.
לא מדובר על יד קשה וקיצונית וכמובן שלא על אף אלימות בצורותיה השונות כפי שרבים נוטים לפרש. הצבת גבולות היא חסד שעושים לילד. כאשר אין גבולות ברורים והמילים ''כן, לא ואולי'' מתלכדים לכדי מילה אחת הילד שלכם יוצא מבולבל, פרוע וחסר אמפתיה לצרכים של האחר. גבולות הם אמירה שהם לא מרכז העולם. שראוי גם להתחשב באחרים. גבולות הם סדר בתוך הבלגן של המיידיות בעולם המודרני והיותר מדי נגיש שלנו. עבדתי עם ילדים, דווקא אלה שלא חוו גבולות לא הפסיקו לדרוש אותם מצוות הגן היות כי בבית הצורך הזה לא נענה. גבולות הם צורך של האדם בצורה הבסיסית ביותר. בלעדיהם שורר כאוס שהוא גם רגשי. בעיקר רגשי. הילד נאבד כשהוא יוצא מהבית גם אם שם נדמה שהוא ''מוצא'' את עצמו, ברור לי שלא. כשאין התמודדות הורית עם כעס ודחיית סיפוקים יש כאוס בלבול וחרדה גדולה של חוסר ביטחון. ילד באשר הוא צריך להרגיש מובל אחרי דמות שניתן לסמוך עליה שיודעת מה טוב. צריך להפסיק עם הפילוסופיות האלה שילדים מנהיגים את עצמם. ''בעל זבוב'' אינו רומן חלול. הוא אמיתה שקשה להפנמה אבל נכונה ומציאותית. אף הורה לא רוצה לראות את ילדו שלו ככזה אבל זה מה שקורה בפועל. לכאלה הם הופכים. כי כולנו מועדים לכך. ילד עייף הוא ילד מתפרע והוא באמת לא רוצה ללכת לישון. אז ניתן לו? - כי הוא עכשיו יודע מה טוב לו? - לא. הוא צריך לישון. וכשהוא ישן הוא גדל ונח ואוגר כוחות וכשהוא קם הוא נופת צופים כי הוא מאורגן מבפנים. זה גבול. וזו רק דוגמא מאלף שנראת מאוד שולית..אז שיכעס קצת, כעס זה בריא. הורים שוכחים זאת. העידן המודרני שכח שרגשות ''שלילים'' הם בריאים. כעס עובר. והתמורה של הצבת גבולות היא כבירה. מספיק לפחת ולהתבלבל מי פה מנהיג את ה''עדר''. כהורים התחייבנו לגדל אותם. אל תברחו מהאחריות הכבדה הזו. גם אם זה לא תמיד נעימי לכם.. בסוף זה נעים להם. גבולות זו דאגה ואמפתיה.לא עונש!

הטור שלך רדוד, אף אם הוא כתוב בעברית משובחת, ואף אם את רהוטה.

אין שם דבר רע להירדם עם הילד או שהתינוק ירדם על הידים של האמא.

אין שם בעיה חינוכית אם הילד רוצה להתעורר בלילה ולישון עם ההורים.

הבעיה היא שלא יודעים לומר לא כשרוצים לומר לא. !!!

אני שמח שהבנות שלי קיבלו המון חום ואהבה ושהן נרדמו איתי ואו עם האמא עד גיל 3 לפחות
היום הן עצמאיות, ישנות לבד, בלי כל בעיה ובלי כל בלבולי המוח שלך.

ילדי העידן החדש הם ילדים שיודעים להשמיע קולם-להגיד את מה שהם צריכים להגיד, לתת את מה שנועדו לתת, בלי להתבלבל ולהסתכל לצדדים. הם גאונים בתחומם,הם חכמים ושנונים, הם מדוייקים. מצ"ב כמה דוגמאות לילדים כאלו, שנואמים הרצאה חשובה מאין כמוה-לא רק בגין הנושא שלה אלא בזכות האמירה החד משמעית-תקשיבו לנו - אנחנו יודעים!
חפשו אותי בגוגל אם אתם רוצים לשמוע עוד

וגם להיות סמכותי, אחרת הילד יצא ערס שעשה ממך קציצות, חראםםםםםםםםםםםם:(

כולם כאלה חכמים....יודעים רק לדבר מסביב לעניין...."בונים סמכות הורית ב 10 צעדים" ואיפה 10 הצעדים? ואיך בונים סמכות?
לא יתפלא שגם הספר שלה לא שווה כלום...כמו הכתבה....
כולנו שמענו את כל זה, אבל איך ליישם את זה ביום יום אף אחד לא בדיוק יודע....