בהתאם לכותרת היית צריך לתת ייעוץ לאבלים ולא למנחמים.
ישבתי עם אחי ואחיותי שבעה. אחי חשב שהוא צריך לכבד את מי שבא לנחם והיה עסוק בהכנת קפה והגשת עוגות. לא עשה מעולם כלום עבור האמא ורק ניצל אותה. ילדיו חשבו שבאו לביקור חברתי. חבל רק שלא באו לבקר את הסבתא בחייה. אותה סבתא שדאגה להם כל ימי חייה הפסיקה לעניין אותם כשלא יכלה לעשות כבר דברים עבורם. אז בנוסף לשעור בישיבת שבעה, אולי גם שיעור בהתנהגות כלפי הורים זקנים, סבים וסבתות ובכלל כלפי זקנים.

בתוך.. לא ב..

 

בכל אופן, יש הסבר מפורט ונטול ציניות (כולל זה שלא נוהגים לומר "שלום" בבית אבל) כאן:

http://www.itim.org.il/?CategoryID=209&ArticleID=485

לא נכון. עדיף להביא אוכל לא הכי נפלא מאשר בלי כלום.
אני ואחי גווענו מרעב כל השבעה.

אבא שלך היה חרא של בן אדם. למה לקח לו כל כך הרבה זמן...?

תגיד, את הרכב שלו, אתם כבר לא צריכים?

סליחה שאני שואל, אבל מה עם דמי ועד הבית בשלושת החודשים האחרונים?

שמע, הריח של האוכל הזה מהמטבח... אני רואה שאין לך תאבון, אפשר לרדת על העוף הזה?

 

יש לי פתרון - אל תתחתן אף פעם, כך לא יעשו לילדים שלך ברית מילה ובטח לא בר-מצווה. לא יהיה מי שישב עליך שבעה, אולי גם לא יעשו לוויה. הדת לא רוצה קשר איתך אז זה בסדר.

רק שכחת שאנחנו עם אחד,
אנו רוצים אותך, לא "הדת" אלא העם. רוצים שתתחתן, שתהיה חלק מעם ישראל, שילדיך יבואו בברית המילה אותה שמרנו במשך אלפי שנים ושמרה עלינו כעם. אבותינו ואמותינו מסרו את הנפש כדי שבניהם ימולו וכך נשארנו עם אחד ומשפחה מלוכדת.
כשיהודי היה בסכנה, כל העם עדמ לצידו כמו שבמשפחה נורמאלית דואגים אחד לשני.
בר-מצוה זה ההזדמנות בה נערי ישראל נקשרים למסורת ישראל מתוך רצון בשונה מברית המילה שזה ללא רצונם. בבר-מצוה הם מצהירים שברית המילה זה דבר שהם רוצים בו.
כך גם החיים הם ידאגו לאבא ואמא וסבא וסבתא שלהם שחינכו אותם ומלו אותם בצעירותם.
האם היית אומר את אותם הדברים ליד סבא רבה שלך? הוא מן הסתם היה אדם דתי שבגלל מאמציו לדאוג למשפחתו ולשמור על יהדותם אתה היום בחיים וחלק מהעם הזה.
"עטרת זקנים - בני בנים. ותפארת בנים - אבותם"

יש שני מנהגים הלכתיים ב"מה אומרים כשהולכים", האחד הוא המנהג האשכנזי, שצריך לומר "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד", שזה קצת ארוך, ויש את המנהג הספרדי או התימני לומר "מן השמים תנוחמו" או "תנוחמו מן השמים", אפשר לבחור את הנוסח הזה, שהוא קצר יותר, קל יותר לזכירה ופחות מביך ב"מה עושים במשך כל המשפט הזה"........

מי שצפה בסרוגים, בתחילת עונה שניה, כשאמא של נתי נפטרה, אמיר בא לנחם, ונתי אומר לו שהוא לא אוהב לשמוע את כל המשפט הזה, לא יודע לאן להסתכל כל הזמן הזה. כשהם הולכים, השאר, שלא מכירים את העדפותיו של נתי, אומרים לו את כל המשפט, ואמיר פותר את זה ב"תנוחמו מן השמים". משם בא לי הרעיון......

לאחל למישהו "שלא תדע עוד צער" זה בעצם לאחל לו שימות מה שיותר מהר כדי שלא יהיה אף אחד שימות לפניו.
הרי רק כך הוא לא ידע צער....
אילן.

במיוחד אם הם חרדים,תמיד יש להם סיפור על רבי ...... ששמו תמיד שם אשכנזי

לצערי הרבנים הללו לא מכירים את הציבור החילוני שעומד מולם והם פולטים דברי שטות בטונות,למשל רב אחד אמר בדרשה שנתן בשיבעה,שבשבילי החילוניים הם בדיוק כמו גויים,רב אחר אמר איך אני יודע אם בן אדם הוא אדם טוב,אם הוא מברך לפני שהוא אוכל הוא אדם טוב,רבק,כל אלה שעומדים מולך לא מברכים,אז כולם רעים בעיניך? אותו רב אמר לבעל שאישתו נפטרה,שהיא נפטרה בגלל שהוא היא רשע,אני מכיר אותך עוד מתקופת הצבא (כשהרב עדין היה חילוני) ובגלל המעשים שעשית אישתך נפטרה.כשאני הולך במהלך השיבעה לבקר/לנחם חברים אני משתדל לא להגיע בזמן הדרשה,כי אני פשוט לא יכול לסבול את הרבנים שמעבירים דרשה,ישנם רבנים בודדים שנעים לשמוע,במיוחד רבנים צעירים עם הכיפה הסרוגה,שמיד אפשר להבחין שהם מחוברים למציאות,ולציבור הנמצא באוהל האבלים

את זה יש ללמוד מאנשים שיש להם יראת שמים !!!זה לא לומדים לא מלפיד הצדיק "מל"ז צדיקים" ולא מביביהו בעל18000 ש"ח איפור . וצריך גם להיות בן אדם לא כל בעליי הזקנים הם בניי אדם יש שם הרבה צביעות שקרנות ורדיפת בצע

כאחת שישבה שבעה חמש פעמים (די......) אני מאוד מכילה את הנאמר.

זה גם עצוב וגם מבדח. במשפחתנו פתחנו הומור שחור ונתנו ציונים מ1-10 לכל מנחם שידע לומר את משפט הניחומים מבלי להתבלבל.

וגם לשאלות איך היה? ותוך כמה זמן הגיע האמבולנס? ואיך הודיעו לכם? ועוד ועוד חשבנו שפשוט נכין מענה אוטומטי| אם ברצונכם לדעת בן כמה היה, הקישו 1, תוך כמה זמן הגיע האמבולנס הקישו 2 ועוד ועוד...

והיו עוד חכמים שאמרו לילדיי , מזלכם שזה אבא שנפטר לאבד אמא זה הרבה יותר קשה... ועוד כהנה וכהנה...

העיקר להיות בשמחה תמידית. כל טוב!!!!

זה באמת לא מעניין את מי שכרגע מתאבל.
ולא לספר סיפורים יותר עצובים כמו על ההוא שאיבד את שני הוריו בתוך שבוע או אלה שאיבדו ילד, זה ממש לא מנחם זה מקסימום גורם עוד קצת דיכאון

ואלה יהיו ממשיכי עם ישראל, כי השאר פשוט מתבוללים.

סבבה שזה דחקה בשבילך, אבל בשביל הרבה מאיתנו זה ממש לא מצחיק. זו מציאות קשה, אובדן, חלל...אנחנו צעירים ורצינו את ההורים שלנו לעוד זמן

הכתבה שלך מיותרת, כמו גם הרצון להיות מאגניב וצעיר בכוח..
ואולי זה הפחד האישי שלך מהאמת שמזדחלת והיא שאתה בעצם הבא בתור...

"תמות נפשי מות ישרים". (מתוך פרשת בלק)
===============================
חסיד אחד ביקש מר' יהושע מבעלז זצ"ל שיברך אותו שיזכה למות כ- יהודי !
אמר לו הרבי: למות כמו יהודי גם הגויים רוצים, שהרי כך ביקש בלעם בן בעור : " "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ"-ביקש בלעם לעצמו מיתה כאברהם יצחק ויעקב " -

אבל העיקר הוא לחיות כמו יהודי ..וגם למות ולהקבר יהודי .

אני קברתי את הוריי הקיביוצניקים בטקס לא דתי. אחי ואחותי יחד איתי קראנו קדיש יתום בעברית ואל מלא רחמים, אחכ עוד קטעיםאישיים ושירה עברית שהקריאו ובחרו לקרוא חברים ומשפחה ואחר כך כולנו שרנו בליווי גיטרה של בני המשפחה. לא חברה קדישא ולא נעליים. ובשבעה נהגנו לפי הבנתנו: בית פתוח כולל שישי שבת לכל מי שרוצה לבוא לחלוק כבוד. הבחירה שלך לנהוג לא לפי דרכך ואחר כך לקטר אליה, היא בחירה שלך.

יש את כמות הדם הגדולה ביותר.

מחקרים מראים שברית מילה או לחלופין ניתוח להסרת העור העודף אצל תינוק מקטין את הסיכון להידבקות במחלות מין.

 

התינוק אינו זוכר מה קורה, והדבר לא גורם לו לטראומה, שכן בגיל הזה הם שוכחים אחרי 5 שניות כל דבר שקורה.

 

שבעה- גורמת לאדם להיפרד באופן נפשי מהנפטר, גם בתרבויות ו/או דתות אחרות הדבר קיים, זה צורך אבולציוני שלנו כאנושיים להתאבל על היקר לנו.- זה מה שמפריד אותנו מחיות.

 

חתונה- מעמד שבו גבר ואישה (ו/או אישה ואישה גבר וגבר) נימצאים במעמד המייחד את זוגיותם לפני נוכחים ועדים.

 

הדת זה לא דבר שחור ואפל- זה מה שהחרדים גורמים לה להיראות.

אתם צריכים להבין שקצת גרעין, מסורת, מנהגים גם אם הם לפעמים מצטיירים כדבר של ה"דת השחורה" יש להם צדדים נפשיים בריאותיים שדי עוזרים לנו....

 

סוף סוף מישהוא אומר את האמת.
נהנתי לקרוא!

שבעה. לא ישבנו כמובן לפי כל כללי הטקס, לא ישבנו על הרצפה, לא נאמרו ברכות על האוכל, שום דבר דתי, אלא מפגש ארוך של שבוע כמעט בו אנשים שהכירו את המנוח  באו כדי לכבד את משפחתו. והיו אפילו סיפורים ואנקדוטות מצחיקות מחייו. מעין "חיים שכאלה" בלעדיו. 

הזדהיתי לגמרי, ואני רוצה להוסיף: יש כל מיני "קבלני מצוות", שבטוחים שנוכחותם רצויה, תופסים פיקוד הילכתי, כשזה במידה - זה אפילו רצוי. אבל לעיתים - מגזימים בפראות. לעתים -לא די בדרשות משעממות ולא רלוונטיות, שמעתי גם אמירות פוגעניות. בשבעה של אישה צעירה נשים פשוט בכו,ובין בכי לבכי טרחו על סעודת המצווה. וה"רב" מטעם עצמו נזף בהם על הרעש, שלאו-דוקא הן היו אחראיות לו.. לא די בזה שכפה הפרדה על ציבור חילוני, גם אמר על הנשים שהן פטפטניות, כמובן, בזלזול. לא התעצלתי, רדפתי אחריו אחרי שסיים את דברי ההבל, ושאלתי אותו - בנימוס שלא היה ראוי לו - מדוע מצא לנכון לפגוע בציבור הנשים. אגב כך גם תיקנתי אותו - מה לעשות, אני בקיאה בתנ"ך, וגם בהלכה, והוא טעה לא מעט... הוא ברח.

והעיקר, שניפגש בשמחות.

זה שקול לאחל לאדם שימות לפני או ביחד עם כל אהוביו

נשלח מהסלולארי שלי

באפריקה מבצעים עכשיו בריתות לכולם. גם למבוגרים. הוכחה ירידה דרמטית בסיכוי להידבקות באיידס.

ארגון הבריאות העולמי מפרסם מחקרים שמוכיחים את התועלת הבריאותית שבה.

תתקדם.

וכמו השבעה - גם בברית אינך חייב. ביהדות הכל מרצון. היהדות אינה מסיונרית.

לא חובה.

לפני כמה שנים קרה במשפחתי הקרובה מוות, מפתיע ופתאומי. (כלומר, לא מדובר בזקן שגסס תקופה ארוכה).
מסיבות מסויימות, ההלוויה התקיימה רק 3 ימים לאחר המוות.

ישבנו שבעה כחילונים גמורים - בלי תפילות וכיפות, אף איש דת זר לא נכנס לביתנו, והרשיתי לעצמי גם לצאת בערב מהבית לסיבוב רגלי קצר לנשום קצת.

ואחרי שעברו 7 ימים מהמוות, למרות שהשבעה היתה עדיין בעיצומה (כי ההלוויה התעכבה), הרגשתי כי איני צריך ואיני יכול עוד להמשיך לשבת. היתה תחושה שבאמת נשלם תהליך, ומעכשיו אפשר להתמודד עם הכאב ולהמשיך הלאה, וכך עשיתי.

הגעתי למסקנה שההלכה בהחלט צדקה כשקבעה את התקופה לשבעה ימים.
כמובן שאני לא מסכים עם זה שמי שנפטר קרובו בערב חג לא זכאי לעבור את התהליך, ולא "מגיעים" לו אותם 7 ימים נחוצים.

תשתחררו קצת, אחרי הכל מה יותר משחרר ממוות (-:

א״א לעשות הצגות. אבל זה עדיף מכלום

נשלח מהסלולארי שלי

נשלח מהסלולארי שלי

כבר מהכותרת למדריך היה ברור לי שכל כוונתך הייתה לזעזע ולהתריס, תוך כדי הפגנת ציניות מתוחכמת ומתחכמת. אז הצלחת. זעזעת. כנראה זה השלב באבל שלך. שלא תדע עוד צער.

״לגזור ולשמור״

נשלח מהסלולארי שלי

על השבעה ה'מבויימת' שאולי מתבססת על האמיתית בחייה של יעל פוליאקוב. ראיתי אותה בסמוך לשני מקרים קשים וסמוכים במשפחה והרגשתי תחושת עידוד קלה.