אין ספק בכלל, אבל כן חשוב לבחון כל מקרה לגופו. לא נכון ולא צודק להעניק אפוטרופסות אוטומטית כי יש מקרים בהם הצעיר על אף נכותו יכול להיות עצמאי. מקווה שהתהליך יהיה פשוט, אבל לא חושבת שהוא יכוח להיות אוטומטי.

אנחנו כעם, אנחנו כישראלים צריכים לקום ולהילחם נגד הממשלה שלנו שתפסיק לעשות מה שבאלה ולחשוב שהיא יודעת מה טוב לנו (אפילו שבטח גם לא אכפת לה)

ואנחנו אולי אפילו צריכים להשתמש באלימות בשביל לגרום להם להבין שאנחנו לא פרייארים של אףאחד

ברווחה אין לצערי שום זמן ולעיתים גם לא ידוע לנו אם לא מוכרים ברווחה על מקרים כאלו אלא אם יש בקשה מבית משפט לתסקיר
בשיא הכנות זה לא ריאלי לצפות מאיתנו כי גם מה שאנו עושים בקושי מספיקים
אין תקנים עומס מטורף שחיקה רגשית
סיוט אחד גדול!!

גם לי יש נסיון כזה, שבמקרה שלי מוסד שיקומי ניסה להפקיע את אשתי כדי להרוויח כסף, והתופעה נפוצה

אמא מדהימה! כל טענה כואבת מקודמתה

לבוא מהר יותר לבדוק את המקרה. לא לקחת כסף מההורים האלו אלא למצוא מקור הכנסה אחר.
הורים במצב כזה נמצאים תחת מספיק לחץ ודאגות לא צריך להוסיף.

הייתי ממנה עורך דין ונמנעת מלהתעסק בזה. תגישי דרכו בקשה לאפטרופוסות אוטומאטית. ואת יודעת מה אל תמני עורך דין מכיסך. תפעלי בתחמנות ותגרמי למדינה לשלם לך על עורך דין כי לך אין יכולת לשלם עוד שקל על טובת המדינה. היגיע זמן שהמדינה תשלם לך. לרוצחים נתעבים שרוצחים ילדים תמימים המדינה משלמת עורך דין. שתשלם לך. אל תתעסקי בזה יותר מדי. תרשמי מכתב להנהלת בתי המשפט שאת מבקשת תמיכה בסיוע משפטי ותני להם לשבור את הראש

אנחנו עברנו את התהליך ההזוי הזה לפני כחצי שנה עם הבן האוטיסט שלנו.
אני מסכים שצריך פיקוח מסויים.
אבל לא צריך את הבירוקרטיה שכוללת בזבוז יום עבודה של שני ההורים (חייבים להגיע לבית המשפט) וגם של אחים מעל גיל 18, ובודאי לא את התשלום.
בית המשפט צריך לשלוח את העובדת סוציאלית לבית של בעל/ת הצרכים המיוחדים (שממילא מגיעה) שתשאל את כל מה שהיא רוצה, תמלא את הדו"ח ותישלח לבית המשפט, מבלי לטרטר את המשפחה.

הפכנו לחברה אטומה רגשית... זו נכות לכל דבר . רק שלא מוכרת בחוק.

כל טיפש שלא מבין מה זה להיות הורה לילד בעל נכות קשה פותח פה גדול.

כל מה שהיא כותבת אמת הוא . למה לטרטר הורים בלך ושוב .. למה שישלמו אגרות לכל מיני בקשות הזויות שיוכיחו שהילד לא ראה קוסם והתחיל להתהלך בלילה שבין 18 ל 18 ויום?
במקום להקל את החיים שגם ככה קשים.. מוסיפים עוד ועוד קשיים וריצות מיותרות שגוזלות כוחות נפש אדירים. הגיע הזמן לשנות כמה חוקים מטופשים במדינה ולייעל את המערכת.

כל מילה בסלע- מדינה עושקת/מושחתת, איך ייתכן שזה 18 שנה מתמודדת עם כל כך הרבה קשיים גם רפואית וגם נפשית, והיום בגיל 18 צריכה להתמודד עם בית משפט ולשלם כסף כדי להמשיך לדאוג לבן שלה.....

לא כל מבקשי אפוטרופוס ימות הם ישרים כמוך. יש לא מעט שמבקשים זאת לא כל כך ביושר ולכן עדיף שתהיינה בדיקות סוציולוגיות והתערבות בית משפט.

מדינת אפסים ואין בושה!! אתם לא נותנים סיוע לאף נכה ויש חכם מה לומר לאם שמסייעת ומטפלת בבנה? אוסף של חלאות אדם מאיישים את כסאות המחוקקים׳!!

אין ספק כי העצמתו של עודף ההזוי של כל אדם לא מוכשר ולא יעיל ולעיתים גם סאדיסטים התופס מקום בלשכות הרווחה העירוניות היא מדיניות בעלת חשיבות לאומית המצדיק החלשת המוחלשים ופגיעה בפגועים. נתקלתי בכך כאשר ניסו לפגוע בילדים ולמנוע מהם ביקור סדיר כדיי לייצר מצוקה אשר תקל עליהם לכלוא אותם במרכזי חירום, או מנעו הקשו והכבידו על טיפול רפואי בכדיי לנקום ולהפיק הנאה אישית ממצוקת ילדים או חיפשו ועודדו אלימות כדיי לספק את העונג כמו הצופים במלחמות הגלדיאטורים ביוון - אבל הפעם המתענגים זו הפסולת האנושית שקודמה לתפקידיי פיקוח וניהול במערכת הרקובה המכונה בטעות רווחה.

ומדי שנה תצטרכי לענות על שאלותיו של האפוטרופוס הכללי לגבי הקשר עם בנך. ואם חלילה תדאגי לו לנכס תצטרכי לשלם חצי אחוז למדינה.

כל הכבוד לך את לביאה חזקה תלחמי בכולם ותשיגי את מה שאת צריכה. בהצלחה

חוסר היכולת שלו ידועה לכל הרשויות הממשלתיות דרך אבחונים וועדות מקצועיות שלהם לאורך השנים. הם לא צריכים לטרטר אותי באיסוף והגשת מסמכים, ותשלום על פתיחת תיק למשהו שכבר מופיע ברשומות.

אף אחד לא בדק במשך 18 שנה מה איכות הטיפול שלי בו. למה נזכרים בגיל 18? כפי שכתבתי, אני רק מבקשת לשנות את ברירת המחדל בה כל ההורים צריכים לעבור את הטרטור המיותר הזה, במקום שהמדינה תבדוק רק מי שיש ספק לגביו באמצעות אותם אנשי מקצוע שבאים במגע עם המשפחה לאורך השנים.

כל המסמכים שהגשתי כבר נמצאים במערכת, כל האבחונים והאבחנות שלו מוכרים במערכות הממשליות השונות. התהליך יהיה חשוב והכרחי רק במקום שבו מישהו מטעם המדינה, יחשוב שיש סיבה לשלול אפוטרופסות אוטומטית. אחרת זה תהליך מיותר, שעולה להורים כסף ומצטבר יפה לקופת המדינה, ומגיע לשופט שכחותמת גומי ישר מאשר. אז מה עשינו כאן?

התהליך לא בודק אותי, אלא רק מאמת בפעם המיליון את מצבו של בני.

אין מדובר בתפירת חוק אישי, אלא בשינוי ברירת המחדל שלו. כל האבחונים והמסמכים שהגשתי כבר מוכרים לרשויות הממשלתיות. לא המצאתי אף מסמך חדש כאן. לא בודקים אותי באמת, כך שלא ברור מה מוסיף התהליך. שינוי ברירת המחדל יביא להתמקדות באמת במקרים שהמדינה חושדת שיש עניין לא לאשר אוטומטית את האפוטרופסות.

יש מקרים בהם בט״ל מיידע את הצבא מראש ולהם ניתן פטור אוטומטית. במקרה של הבן שלי שחוסה במעון סיעודי בט״ל לא העביר את המידע ולכן קיבלנו צו ראשון. אני צריכה להעביר לך צילום של הצו כדי שתאמיני?! רק בהתערבות של ח״כ מרב מיכאלי שהגישה שאילתא בשמי, בדקו במשרד הביטחון ובט״ל את העניין. כמו כן, במקרה של הבן שלי, סיעודי מלא מיום היוולדו, פיגור עמוק מיום היוולדו אין שום חידוש ובדיקה של המערכת כדי לאמת את המצב עכשיו. גם לא בודקים אותי באמת כפי שבדקו אותך. אז למה זה נדרש?

המדינה לא בודקת את יכולת ההורים באמת. רק מבקשת מסמכולוגיה שכבר קיימת בכל המערכות הממשלתיות. ותמורת מאות שקלים שופט יסתכל בזה חמש דקות ויאשר ולא ישאל שום שאלה.

בדיקות נועדו להשלמת מידע ופערים שלא קיימים במערכת. גם במקרה של הצבא וגם במקרה של האפוטרופסות כל המידע שמאפשר להבין שזה לא רלוונטי קיים במערכות ולכן ברירת המחדל צריכה להתעדכן.