מעולם העזתי לספר לבן זוגי ולילדי. הם יודעים שגדלתי בבית רע, משפיל ומתעלל, אבל לא שיתפתי בפרטים. העדפתי שימשיכו להתייחס בסבלנות לסבתם. אני בראש במקום אחר, אוהב, מכבד, מכיל, אבל הגוף זוכר. נרתעת מכל מגע, נשיקה וחיבוק. לקשור קשרים חברתיים זה ממש קשה. מקווה שמילדים כיום לא מתעלמים ומסבים מבט כי לא נוח

אמנם לא כך אבל אני זוכרת

מזעזע

אין מילים פחד

די עם האשמות כנגד אנשי החינוך שמתעלמים/ לא עושים מספיק/ לא... / לא.....!

הורים כאלה לכלא!!!!

הגולשים דורשים לדעת מה אחוז הילדים המוכים מהמגזר החרדי, כמה מהמגזר הערבי, כמה מהם ילדים של אקדמאים אשכנזים.

יבוא יום שעכשיו נראה לכם רחוק והילדים שלכם יגדלו והם יזכרו הכל. כבר לא תוכלו לתקן. אתם תהיו תלויים בהם ולא בטוח שהם ירצו לסלוח..... כך שאתם הורסים לעצמכם ולא רק להם את החיים. יש אלוהים בשמיים והוא ידאג להחזיר לכם הכל.

קרה לעם הזה עם של מוסר ,עם נבחר. גם לילדכם אין לכם מוסר ורחמים...עם נבל אמר הנביא וגם בימינו בוא צדק....כדאי וצריך לחנך כבר מילדות לאהבה,רעות וקבלת האחר כי ילדים אלו יהיו פעם בוגרים והורים לילדים כך יתבגרו עם חינוך נכון ששופע אבהת האדם.

הסימנים וההשפלה. לא יכולה להבין למה? הייתה לי מצד אחד ילדות יפה עם המון משחקים וחצר גדולה ומצד שני פחד איום כי כל רגע יכולה לקראת שואה. אני זוכרת את מבטו של אבי ואני נחרדת. כשבגרתי ושאלתי אותו למה הוא אמר שזו צורה של חינוך. רק אחרי שנים רבות בחדר הפסיכולוג הבנתי שחוסר הביטחון שלי נובע מזה שהייתי ילדה מוכה. לא הבנתי כל השנים שאני ילדה מוכה.

עם הורים מכים את ה ילדים שלהם בשביל מה מביאיםאתם פרימיטיבים חולינפש לכלה

למזלי בכיתה ט לאחר 2 ניסיונות התאבדות עזבתי את הבית והלכתי ללמוד בפנימיה . והיום החיים שלי דפוקים לגמרי בזכות האימא שלי עליה השלום.....

ע"י אמא שהתעללה במשך שנים מגיל 4

הורים מכים חייבים ללמוד בדרך הקשה כנראה, וזהו גם הצדק בעשיה.

אתם לא יודעים כמה כותרת כזאת משנה להמון אנשים את החיים. תמשיכו להצביע על דברים כל כך חשובים, בעיקר שיש תקווה, למרות הכל יש תקווה ואנשים חייבים להבין.

אין פה תחרות, אבל מה שכתבתם הוא "כסף קטן" לעומת מה שעברתי

לתלות את ההורים האילו בכיכר העיר

ניסו להשתיק אותי כל הזמן, גדלתי בסביבה שנתנו לי להרגיש לא בסדר , לא ראויה לאהבה.
לא יפה. גדלתי בחוסר בטחון וחוסר הערכה עצמית אף פעם לא האמנתי בעצמי, תמיד
מרצה אחרים וחיה בביטול עצמי. היום אני עוברת הרבה תהליכים ורואה איך אני מחזקת
את הבטחון העצמי שלי, הפסקתי לבטל את עצמי .

חוויתי עד גיל 18 . בן 5 ידעתי שכשאתגיים לא אחזור הביתה.
הצלחתי להקים משפחה ולנהוג באישתי וילדיי אחרת.
הורי היו ממש שרידי שואה.

אבי באלימותו המתפרצת ואימי בשתיקתה וברפיסותה האינסופית. אם יש למישהו המלצה איך להתגבר על תחושות ההשפלה, על השנאה העצמית ואי היכולת ליצור קשר זוגי משמעותי אשמח.

שימו לב שלכל האירועים הפיזיים התווספו מילים בוטות ופוגעניות שבוודאי השאירו פציעות וצלקות נפשיות יותר מאשר הפיזיות..

חוץ מזה חבל שהכותרות זועקות ש- "אנשי החינוך מתעלמים". כותרת צהובה ללא ביסוס. פעמים רבות אנשי החינוך הם אלו ששמים לב, מתריעים ומערבים את מי שצריך על מנת לתמוך בילדים.

The mother was super crazy .. the father was a scum . and the grandfather was a Nazi.. we have many crazy people that need to be medicated .but no one cares and the kids pay for it

איך הורים מסוגלים לעשות כזה דבר. הלב שלי מתכווץ

שולחת יועצות מטומטמןת לבתי הספר בתפקיד של שחושבות שהן שוטרות סמויות ושולחות חצי מההורים בכיתה לחקירה במשטרה.
לעזור זה לא עוזר. רק גורם נזק למי שלא עושה את זה ומעמיס את המשטרה בשטויות

במדינת ההלכה חובה לחנך במכות