ורק בזכותם אנו ממשיכים לחיות ולהתקיים . ומי יתן שלא נדע עוד מלחמות וכאב . ןתודה לכל חחילנו השומרים עלינו והחלמה לפצועים שנאבקים . כי למדנו שקיומנו לא מובן מאליו בלעדם.. חג עצמאות שקט .

נפל באפריל 54 מאש כוחותינו. יהי זכרך ברוך.

ריקו דנה, אח של הנונה שלי שנהרג בהצפהה על צור. ולזכר דיויד דמלין - אחד מהבחורים הכי מקסימים שהכרתי בחיי.

ובכל שנה הכאב והגעגוע חזקים יותר. לזכרו של יעקב קומה הי"ד שנפל בקרבות בסיני. הבכי לא מפסיק , ואם חשבנו שזו היתה המלחמה האחרונה כמה טעינו. הצטרפו אליך כבר חברים של בניי. תמיד תשאר חקוק בזכרוני ובליבי, כאותו חבר מעודד, מבדר ורגיש. ונזכור גם ידי טוב ומלאך אחר שנפל ביום העצמאות שהוקדם בשנת 1974, שלום אביטל הי"ד. יהי זכרם ברוך.

רס"ן יותם לוטן ז"ל מקיבוץ בית השיטה שנהרג במלחמת לבנון השניה מפגיעת טיל נ"ט בבינת ג'ביל. מדריך נערץ בחברת הילדים, מוסיקאי מחונן, המארגן והרוח החיה בהופעות ובאירועים, בהפגנת מנהיגות שקטה ומשפיעה ללא התבלטות עצמית. אדם אהוב ומקובל על זולתו. בתיה ועמיר, מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

הי, מה המצב?אני מופתע שאת לא כותבת בימים טרופים אלו? אז לשאלתך , אני בסדר, נראה לי שאני מהבודדים שנשארו בחיפה... מדי יום יש אזעקות לכל הפחות ארבע ולפעמים אפילו עשר, אזעקות מעיקות כאלה, עולות ויורדות ויותר מלחיצות מהנפילה עצמה, קצת מזכירות את יום השואה התחושה של הלב כבוי לנוכח האבל הלאומי. אבל הכל נראה רחוק, עוד הרוג ועוד עשרות פצועים ואלפי סיפורים רחוקים עד שזה נופל כאן, ממש מתחת לבית והחלונות זזים וגם הקירות זזים אבל עדיין זה רק ליד וכמה שזה "קרוב", זה עדיין רחוק ובינתיים חיילנו , ילדים בני שמונה עשרה, נלחמים בחיות חובבי חומר נפץ ושונאי חיים אבל גם זה רחוק,כמו ההדף מהנפילות כל בשורה על פצוע היא כואבת אבל מרחוק... ואז נכנסים שוב לאינטרנט להתעדכן ורואים פנים מוכרות ומנסים לחשוב מאיפה??? הרי זה כל כך רחוק.... ואז זה מתחיל, כמו אבן שנופלת משום מקום ישר על הלב,וכל שניה שעוברת היא כבדה יותר ויותר מפריעה לנשום ואני לא מבין הרי זה רחוק... אבל כל שהלחץ גובר אני רואה את זה מתקרב וזה כבר לא כל כך רחוק ואני קורא את השם שוב ושוב ומסרב להאמין והמחנק רק גדל וזה כבר לא כל כך רחוק אלו אותם העיינים, אותו המבט, אותם פנים וגם אותו השם אפילו אותה עיר... ואז כשכבר אין אויר אני מבין. זה לא רחוק זה קרוב, זה כאן. היום התבשרתי כי אח של ידידה שלי הוא אחד ההרוגים, המבט נראה לי מוכר עיניים כמו שלה, בדיוק , וגם השם, השם ששמעתי ממנה כל כך הרבה פעמים מתוך גאווה אמיתית שהוא לוחם בגולני. וסיפורי גבורה שסיפר לה. וכמה הסטלבט עלי שאני בגבעתי... אז מהם כמה צפירות? ומהם מאה קטיושות ביום?ומהם צרות יום יומיות אם בשניה אחת פתאום קשה לנשום...

אנחנו לא מסתכלים. קדימה. אתה יכול לצאת. לא נגלה לאף אחד. בבקשה. רק לרגע. רק לראות אותך עוד פעם אחת. אנחנו לא מבינים למה הלכת, אבל אם תסכים לחזור רק לרגע אחד, כדי שכולנו נוכל להיפרד ממך, לחבק אותך ולהגיד לך כמה אנחנו אוהבים אותך. להגיד לך שאנחנו לא רוצים שתלך. שתוכל לנשק את סוזי, לפחות בפעם האחרונה ולהגיד לה את כל הדברים שתמיד רצית. ניתן הכל כדי לדעת שאתה בסדר, שאתה במקום טוב. לדעת שאתה יודע כמה אנחנו מתגעגעים אליך וכמה היינו רוצים אותך איתנו, כמה אנחנו חושבים עליך. אז בבקשה ציקי, אולי נשבור פעם אחת את החוקים ותבוא לבקר אותנו. יהיה שמח. אנחנו מבטיחים.

עוד שנה חלפה ...כבר 21 שנה של געגוע לרונן רייכל,חבר אמיתי שלא יחזור יותר, כמעט מידי יום אני חולף בקרבתך וכמעט כל יום אני מנסה לחשוב איך החיים היו נראים יחד איתך, 21 שנים של זכרון צרוב של חיוך תמים מלא שמחת חיים ,חיוך מלא אהבה , אמיתי כזה ,שלא תלוי בכלום, אני מתגעגע אליך רונן....יהי זכרך ברוך !!! רונן רייכל נהרג בקרב עם מחבל ב-29.1.1986

2 הפראמדיקים הראשונים שנהרגו אי פעם בצה"ל. אוהבים ומתגעגעים ת.נ.צ.ב.ה

יהי זכרם ברוך

מקטיושה שנפלה בעכו. אלברט היה חבר ילדות שלנו וגדלנו ביחד בשכונה. הוא היה בן אדם טוב, אבא ל-5 ילדים קטנים. כואב לי הלב לדבר עליו בלשון עבר. אני לא מאמינה שהוא נהרג. חבל עליו. הוא היה בן אדם טוב וישר והיה כיף להיות איתו. יהי זכרו ברוך ושחגית אלמנתו תמצא כוחות להתמודד ולגדל את הילדים.

צביקה שלנו יפה הנפש, יפה המראה והאציל איננו עוד איתנו. מהיום השחור-החיים הצעירים באו לקיצם ואיתם גם התקוות. צביקה היית כישרוני בתחומים רבים ומצליח, למרבה הצער הצלחתך נקטעה בראשית הדרך. אהבת אהבת אמת את משפחתך, חבירך, חברותיך ושכניך. התחבבת על כולם. דמותך- החיוך שובה הלב לא ימוש מעינינו. מעין הדמעות טרם יבש, צער ויגון אופף אותנו, העינים דומעות נישאות לשמים וצעקה גדולה מהדהדת למה? למה? אבד זיו הנעורים ואתה בראשית הדרך.בראשית התגשמות החלום. לא זכית לטעום את טעם החיים.עוברים עלינו ימים קשים נקרעים מזה, כואבים ובוכים עליך אתה רק בן 20 בהירצחך.יום יום דמותך איתנו ובליבנו.

החיוך שבתמונה. זה מה שנשאר, זה מה שאני רוצה לראות, שבך אני נזכר. החיוך שבתמונה, ובמוחי עולה המחשבה, מנסה להזכר במה שאותך עשה מאושר. החיוך שבתמונה, אתה נראה מלא חיים, אבל עכשיו אתה כבר לא, אתה שם עם המתים. ואיפה אתה עכשיו, כשאנחנו כאן בלעדיך? האם אתה רואה את שעובר על אהוביך. החיוך שבתמונה, הוא האושר היחידי כרגע, זה לא אותו דבר ובחיים גם לא יהיה בלעדיך.

חיימקה, כך נשארת בזיכרון. צעיר, יפה רענן ואציל נפש. מי שהכירך לא שכח אותך.נמי

יום יום תמונותיכם ניבטות לעיני כל מי שנכנס בדלתות ביה"ס. לנו יש כל יום יום זיכרון - לא שוכחים אתכם לרגע! בוגרינו שנפלתם בים ביבשה ובאוויר, זכרונכם לא מש מאיתנו!!!!! נעמן אופיר.

אין יום שעובר בלי געגוע,לחיוך הנבוך עלם חמודות אמיתי ... מותך היה כלכך מיותר ... אהוד נהרג על ידי חייל ששיחק במשחק "איציק" מוות שגדע חיים והרס משפחה...

שלום, אני מרגיש צורך לשתף אתכם, מרגיש איזו שהיא חובה מוסרית, כולם צריכים לדעת . הכרתי לפני זמן לא רב אדם שהיה בשבילי כמו אח גדול, הוא לא היה סתם אח גדול, הוא היה האח הגדול המיתולוגי, אדם שכאשר נכתב מלח הארץ כתבו את זה עליו וכל אות נכונה. אני יושב פה וממרר, עצוב לי, אליאל היה אדם מדהים, לא פגשתי אדם כמותו מימיי ואני נשבע שזה נכון, אליאל היה מנהיג מהסוג שהיום כבר לא מוצאים, מנהיג שקט ועוצמתי, לא היה לו כל צורך להרים את הקול בכדי להתבלט בויכוח, והנקודות שהיה מעלה היו סוגרות את הויכוח אחת ולתמיד, הייתה לו מחשבה מבריקה ועדנות דיבור שמיד כבשה אותי . אליאל היה דמות שכל כך קל להעריץ, הרגשתי כל כך נכון לשאול אותו שאלות ולהיועץ בו, דברים שאליאל אמר נשמעו לי נכונים למן הרגע הראשון ולא היה צורך במחשבה נוספת בעניין. אליאל גרם לי תמיד לחייך, עשה הכל אך ורק מתוך אהבה, טייל מתוך אהבה, העניק אהבה לטבע וגם נלחם על ארץ ישראל מתוך המון אהבה. אליאל היה לוחם מהולל, שירת בסיירת גולני ובהמשך סמ"פ של העורב, מקצועי בכל מה שנגע ועשה, אנשים סביבו מעריצים אותו. אליאל היה מגדלור ודוגמא מופתית לסובבים אותו. אליאל היה בן לאחת המשפחות השורשיות בכפר תבור, חקלאי, אהב את הטבע בכל מאודו, טיפל בו, טייל בו, התאמן בו ואימן בו, בנוף שכל כך אהב למרגלות הר תבור. אליאל נהרג כשהוביל כוח לחילוץ בלבנון, אליאל בן יהודה זכרונו לברכה הוא מופת לעשרות דברים שהלוואי ונזכה ללמוד ממנו ולפעול כמוהו. אליאל אני אוהב את הדרך שלך, אני אוהב את האדם שבך, אני מתגעגע אליך חבר. יהי זכרו ברוך.

נזכור את האיש המקסים והמוכשר והטוב ניסן שלו הטייס שנפל בקיץ האחרון בלבנון. יהי זכרו ברוך.

שנה, עוד שנה ועוד שנה, עשר,עשרים ועשרים וחמש שנה, אלפי ימים עצובים, אלפי לילות עם חלומות, חלומות עם עיניים פקוחות, עייפות ודומעות, כל כך הרבה שנים חלפו והרי רק אתמול ניפרדנו, שמור על עצמך בני, סמוך,... שלום אבא שלי ענית, ו ה ח י ו ך....החיוך המקסים ... רק עוד פעם אחת בחיי, חייך אלי בן, אב,

גיבור אמיתי, איש ערכי ונדיר כ"כ. הקריב את חייו למען בטחוננו במלחמה נגד הטרור בקרב הארור בג'נין.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=1&i=0&pab=511356&nab=45934&pdt=506022&ndt=505797

לוחם בגדוד חרוב אשר נהרג בפעילות מבצעית בעיר שכם. ת.נ.צ.ב.ה

כן היה לי חבר ילדות, שאיתו שיחקתי בשלוליות ורצנו בשדות..גם לבגרויות התכוננו ביחד.שי.שי גרין. אחי הטוב לא אשכח אותך לעולם.אתה לא יודע כמה אני חולם עלייך ואתה בוכה לי בחלומות כי לא רצית למות.אבל שייק'ה אתה לא יודע? הטובים הולכים ראשונים.ככה זה.אין לי מילים לתאר כמה אתה חסר וכמה קשה בלעדייך.אין יום שאני לא חושב עלייך.נשארת בן 29.צעיר אחי.צעיר מידי.אבל אל תדאג אתה חי אצלי בלב כי חבר טוב לא שוכחים. תשמור עלינו מלמעלה איש טוב!! ת.נ.צ.ב.ה. חברך גילי גולן!!!!

על מסלולי הטיולים שלא נחרשו, על אהבה שלא ניצרבה, על לימודי הוטרינריה שלא נלמדו, על הילדים שלא נולדו, על משכנתא שלא שולמה, על המבט שלא ילטף, על עתיד שכבר שנים אין - מי יספר ואת כל אלו מי ישיב? ילד יקר ובלתי נשכח, הלוואי והיית כאן.

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=90274

עד מתי תמשיך האדמה להיות מושקת בדם של אחינו היהודים ?! יהי זכרם של הנופלים ברוך , ולמשפחות הנופלים תהיו חזקים כולנו איתכם משתתפים בצער.

רון בן בתיה (ארד), זכריה שלמה בן מרים (באומל). גיא בן רינה (חבר). יהודה יקותיאל בן שרה (כץ), צבי בן פנינה (פלדמן), יהונתן בן מלכה (פולארד), גלעד בן אביבה (שליט), אהוד בן מלכה (גולדווסר), אלדד בן טובה (רגב). חשוב ביותר להתפלל ולקיים שעורי תורה וגם - לפעול ולהשפיע, לא לתת לנושא לרדת מסדר היום! יהי רצון שיתקיים במהרה: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה...".