למרות המלחמה ההיא

בעוד כשבוע תצא המשלחת הישראלית לאולימפיאדת הנכים בסידני. קבוצת הכדורעף של בית הלוחם, שלוקחת חלק במשחקי הנכים מאז אולימפיאדת מונטריאול 76, תהיה גם היא בין הנוסעים לאוסטרליה. חבר קבוע בכל המשלחות היה אליעזר קלינה, שנפצע ממש לפני 23 שנה, במלחמת יום כיפור. עד הפציעה, קלינה היה ספורטאי, כדורגלן וכדורעפן, בליגה הלאומית. "כמה חודשים לפני המלחמה התקבלתי למכללת UCLA על שתי מלגות, כדורעף וכדורגל, אבל עם פרוץ המלחמה חזרתי לארץ".
הפציעה של קלינה, משנה טכני בתותחנים, אירעה ב-18.10.73. "היינו ברמת הגולן, מול תל פארס", הוא נזכר. "הייתה תוכנית לפרוץ אל תוך השטח הסורי ב-18.10 לפנות בוקר, כדי להרחיב את האחיזה הישראלית בשטח מול תל פארס. בלילה נכנסנו לעמדה סורית בתוך השטח. לפנות בוקר הפעולה בוטלה, אבל לא רצו להוציא אותנו באור יום".
למרות ההחלטה על ביטול הפעולה, הוחלט להשאיר את הכוח בתוך השטח הסורי עד רדת החשיכה. "בשעה תשע בבוקר הסורים זיהו אותנו וקיבלנו פגז ישיר אל תוך הזחל פיקוד. שני חבר'ה שלי נהרגו ואני איבדתי רגל. אחרי שתי דקות כבר התחלנו לפנות את השטח. האש הסורית נמשכה, אבל לא פגעה באף אחד".
לאחר הפציעה, קלינה חשש מהשינויים שעומדים להתחולל בחייו. "חששתי מהרבה דברים. הדבר הראשון שעשיתי היה לצאת ללמוד משפטים, אבל אחר כך חזרתי למסלול חיי שלפני הפציעה, כולל כל התוכניות. עד היום כבר עשיתי פעמיים תואר שני, במדע המדינה ובמינהל עסקים".
חודשים אחדים אחרי הפציעה הקים קלינה את קבוצת הכדורעף בבית הלוחם. "לפני המלחמה סיימתי את לימודי בווינגייט, וארבעה חודשים אחרי הפציעה התחלתי לעבוד כרכז כדורעף בבית הלוחם, במקביל לעבודה באוניברסיטת תל אביב", משחזר קלינה. "במקביל הקמתי את קבוצת הכדורעף התחרותית, שבתחילת דרכה הייתי המאמן-שחקן שלה".
ההישגים של הקבוצה החדשה לא איחרו לבוא. בשנים 75 ו-76 זכתה הנבחרת בשתי אליפויות עולם, ובאולימפיאדת מונטריאול ב-76 זכתה הקבוצה במדליית הזהב. "גם באולימפיאדת ארנהיים בשנת 80 ולוס אנג'לס בשנת 84 זכינו במדליות זהב, ובסיאול
(88) זכינו במדליה האחרונה שלנו, מדליית כסף".
באטלנטה סיימה קבוצת הכדורעף במקום השישי, ובמשלחת היוצאת מקווים לשפר את המיקום הפעם. "אני לא בטוח שנצליח, כי הפסדנו בכל שבעת משחקי האימון שערכנו בארץ נגד הפולנים והגרמנים. הנבחרות האלה חתכו אותנו בקלות. הם צעירים מאיתנו בממוצע ב-15 שנה. אצלנו רוב הפגיעות הן ברגליים, ואצלם בידיים. בכדורעף מספיקה יד אחת כדי להיות מנחית טוב. צריך לזכור שאני הפצוע הכי 'טרי' מבין החברה".

יש איזשהי נסיגה ביכולת קבוצת כדורעף הנכים בפרט וספורט הנכים בכלל.

"אני מקווה שלא יהיה עתיד בכלל לספורט הנכים, כי אני מקווה שלא יהיו נכים חדשים. מכיוון שכרגע יש הרבה נכים, צריך לעשות עבודה רצינית ולהביא חבר'ה חדשים לקבוצה. לפני ארבעה חודשים גיליתי את אבי בן שמחון, בחור בגובה 2.05, קטוע רגל, ששיחק כדורסל על כיסא גלגלים עד היום, ואצלנו הוא הפך לכוכב".