ניו-יורק שלא תכירו

רגע לפני שהוא עוזב את העיר, מסכם יניב חלילי את התפילה המשותפת עם מדונה, את התור במכולת שחלק עם ג'סיקה פרקר, ואת הרגע שהוא הצליח להבקיע את חומות העוינות של נשיא איראן

יניב חלילי, ניו-יורק פורסם: 02.09.10 , 13:41

בכל שנה מתרחש ריטואל קבוע, שמהלכו מגיע נשיא איראן לביקור בניו-יורק במסגרת כינוס עצרת האו"ם. גם במוסד כמו האו"ם, בדומה להוליווד, יש היררכיה סלברטאית ידועה לכל, ולפיה מחמוד אחמדינג'אד הוא סוג של קורטני לאב, כוכב שפרסומו נקנה הודות להתנהגותו התמוהה.

במסיבת העיתונאים עימו לא הותר לי לשאול שאלה, שכן עוזריו ידעו שאני ישראלי. אבל לא ויתרתי. כשעבר לידי בסיום האירוע קראתי לעברו בפרסית: "אדוני הנשיא". אחמדינג'אד הסתובב וניגש אלי. "אני עיתונאי ישראלי", אמרתי לו, "אבל הוריי הם ממוצא איראני". נשיא איראן חייך אלי והושיט את ידו ללחיצה. "מאיפה הוריך?", הוא שאל. סיפרתי לו שאבי נולד במשהד, עיר שהייתה ערש החוכמה והאינטלקט באיראן, ומפיו נפלטה קריאת הערכה. "הו הו, משהד", הוא אמר בהתפעלות.

ניהלנו שיחה קצרה, כששר החוץ האיראני, שעמד לידינו, משמש מתורגמן בחלקים שבהם התקשיתי בפרסית. למרות שרק דקות ספורות קודם לכן השמיע נשיא איראן דברי ארס נגד ישראל, הוא המשיך לחקור אותי על שורשי ולבסוף הזמין אותי לבקר בארצו. "אתה צריך לבוא ולראות את עיר הולדתו של אביך. משהד היא עיר יפהפייה, ואתה תיהנה בה", הוסיף, כשהוא נוטל ממני את כרטיס הביקור שלי והולך לדרכו. את ההזמנה טרם מימשתי.