הגיל והזהב
גם בגיל 93, אגנס קלטי – מגדולות המתעמלות בהיסטוריה שזכתה בעשר מדליות אולימפיות – עדיין מתעמלת ושוחה ואפילו עושה שפגט. "העיסוק שלי בספורט תורם גם עכשיו לבריאות"
מדי ארבע שנים שוקד הוועד האולימפי על תוכניות מפורטות להביא מהאולימפיאדה הבאה מדליה אחת, או שתיים במקרה הטוב. סביר להניח שרבים מהשכנים בהרצליה פיתוח לא יודעים כי ממש בבניין שלהם מונחות חמש מדליות זהב. פי חמישה משלל הזהב של ישראל.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
עוד מספרת שתתמודד על שער העונה
צפו: למי חילקו את האוסקר בתחומי הספורט השונים
רוצים לקחת חלק במופע של הארלם גולובטרוטס? לחצו לפרטים
"מדליות זה יפה", מצננת אגנס קלטי את ההתלהבות, "אבל לא עסקתי בספורט רק בשביל המדליות, אלא כדי ליהנות מהעיסוק ולראות עולם".
לראות עולם?
"אתם יודעים, המשטר הקומוניסטי בהונגריה היה נוקשה מאוד. לא אהבתי אותו. אנשים פשוטים לא יצאו בזמן ההוא מהונגריה. אני החלטתי להיות טובה בספורט, כדי לראות עולם. הגעתי להרבה מקומות שאנשים לא חולמים להגיע אליהם".
קלטי, כבר בת 93, מגדירה את עצמה עד היום כילדה. והנה ההסבר: "אני אוהבת לרקוד ולהשתולל. אם אתם רוצים, אני יכולה לעשות שפגט כמו פעם (מדגימה). אולי אני לא שומעת כל כך טוב, אבל בסך הכל די בסדר, כל זמן שאני יכולה לשחות ולהתעמל כתחביב. העיסוק שלי בספורט תורם גם עכשיו לבריאות".
קלטי היא אגדת התעמלות, ונחשבת עד היום לאחת הגדולות בהיסטוריה. היא זכתה בתשע מתוך עשר המדליות האולימפיות שלה (מספר זהה לקרל לואיס) אחרי שעברה את גיל 30. בשלב מוקדם יותר בקריירה שלה התחוללה מלחמת העולם השנייה, ושתי אולימפיאדות בוטלו. בזמן הכיבוש הנאצי, הספורטאית היהודייה התחזתה למשרתת באמצעות מסמכים מזויפים. אלמלא המלחמה, סביר להניח שארון המדליות היה מתפקע.
קלטי מפתיעה כשהיא מספרת כי לא כל המדליות נמצאות אצלה. "פעם הגיע אליי צלם, ביקש לצלם את המדליות ולא החזיר כמה מהן", היא אומרת. "טוב שאני לא כל כך מייחסת לזה חשיבות". למרות זאת, היא מציגה בגאווה מדליות אולימפיות מוזהבות, מצרך נדיר בארצנו.
תור הזהב שלה החל בהלסינקי 1952. בזמן שהקטר הצ'כי אמיל זטופק היה מלך המסלול, היהודייה מהונגריה כיכבה באולם ההתעמלות עם ארבע מדליות (זהב, כסף ושתי ארד). וזה היה רק היומן לאולימפיאדת מלבורן 1956: בגיל מופלג עבור מתעמלת, 35, היא הפגינה יכולת וירטואוזית וגרפה שש מדליות, מהן ארבע מזהב (שלוש אישיות, אחת קבוצתית) ושתיים מכסף.
"הונגריה", היא אומרת, "הייתה חממה מצוינת לספורט. הרבה יותר מברית המועצות. בהונגריה פעלו באופן מקצועי לגמרי ולמען ההישגיות בספורט. בברית המועצות הספורט שימש רק לתעמולה. אלו חלק מהסיבות שבזכותן הונגריה הקטנה הייתה לא פחות חזקה מברית המועצות הגדולה".
אחרי ההצלחה הפנומנלית במלבורן, היא עלתה לישראל, לאו דווקא ממניעים אידיאליסטיים. בסיום האולימפיאדה החליטה חלק מנבחרת הונגריה, כולל קלטי, לבקש מקלט מדיני. כעבור שנה, ב-1957, הגיע ארצה למכביה והייתה אטרקציה גדולה. הרווח האישי שלה היה סיפור האהבה עם ראובן בירו. "היה איש יפה ונחמד, חבל שהלך לעולמו מוקדם מדי", אומרת קלטי. "טוב שהשאיר לי שני בנים משותפים יפים, דניאל ורפאל".
אם היית מגיעה לכאן מוקדם יותר, אולי לא היינו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן למדליה אולימפית.
"אין סיכוי שהייתי מביאה מדליות בתנאים הפרימיטיביים של הספורט הישראלי באותה תקופה".
כשהגיעה ארצה, רבים היו בטוחים שתעלה את ההתעמלות הישראלית על המפה. אם לא כספורטאית אז כמאמנת. היא גידלה דורות של מתעמלות, ביניהן רות אבלס ומרים קארו, אך ההישגים לא הרקיעו שחקים. "ניסינו להשיג את התנאים הנחוצים, אבל זה לא עזר. אימונים זה לא הכל, צריך גם כישרון מיוחד", היא מסבירה.
היה מעניין לשמוע את חוות דעתה על חוד החנית של הספורט הישראלי, אבל היא לא ממש מכירה את אלכס שטילוב. "מאחר שכמעט לא מראים התעמלות בטלוויזיה, אני גם לא רואה אותו. אומרים שהוא מוכשר, אבל לא ראיתי מספיק".
ב-1981 היא נבחרה להיכל התהילה של הספורט הישראלי. כעבור עשר שנים נכנסה להיכל התהילה של הספורט ההונגרי. ב-2002 התקבלה, איך לא, להיכל התהילה של ההתעמלות העולמית. "נחמד לקבל גם תארים ומדליות, אבל אני חוזרת ואומרת שהם לא עושים עליי רושם מיוחד", היא מצטנעת.
ובכל זאת, איך התחושה להיות אחת הגדולות בהיסטוריה?
"אני בכלל לא מתייחסת לזה. גם לא תפקידי לדבר על עצמי. אם אתם חושבים ככה, זה בסדר".
איך סדר היום שלך?
"שחייה, התעמלות והרבה טלוויזיה".
מה בטלוויזיה?
"מה שמעניין".
ספורט?
"בטח לא כדורגל, זה משעמם אותי. לפעמים תחרויות גדולות בענפים אחרים".
בהכנת הכתבה השתתף אבינעם פורת
לפנייה לכתב/ת 
