החלום הרטוב של פיסטוק

שנת 2001, לילה. כולם ישנים. רק שני השובבים שלנו, שמשון ויובב, מרצדים על מסך הטלוויזיה שלכם. נשמע כמו חלום של פיסטוק? ובכן, זוהי מציאות שקורמת עור וגידים. בימים אלו ממש מתנהלים מגעים שונים בשני אפיקים נפרדים, שנועדו להחזיר לאוויר את תכניות הנוסטלגיה המוכרות לצופים בארץ. המגעים והכוונות נמצאים אמנם בשלב ראשוני, אך מקיפים את הפקות המקור שקבורות, נכון להיום, בארכיוני הטלוויזיה הכללית (ערוץ 1) והטלוויזיה החינוכית. הפקות מקור, אגב, אינן כוללות תכניות כמו "איים אבודים", "מנהרת הזמן" ו"שלגיה במאה העשרים" - תכניות הרכש הותיקות שייכות לבעלי הזכויות בחו"ל.

פינוקיו, חכה לי...

ראשונים להודיע על כוונות לייסד רצועת שידור נוסטלגית היו אנשי הטלוויזיה החינוכית. כבר בחודש יולי הם סיפרו על כך במסיבת עיתונאים חגיגית. יעל גרף, מנהלת הערוצים של הטלוויזיה החינוכית, אומרת היום ל-ynet כי התכניות עדיין נמצאות בשלב ראשוני. "אנחנו מקבלים המון פניות ובהן בקשות לשדר שוב תכניות מן העבר: 'שכונת חיים', 'רגע עם דודלי', 'שריף גודמן', 'קישקשתא' ועוד", מספרת גרף. "זה נמצא עדיין באמצע החשיבה כשהיעד שלנו הוא לעלות בסתיו. הכוונה היא לשדר בערוץ 23 רצועה יומית בת חצי שעה – כל יום תכנית אחרת. כרגע, זה נמצא בידיים של צוות הפקה בניסיון לחשוב על ערך מוסף שאפשר לתת לתכניות הללו היום". תכניות נוספות ששמורות במרתפי הטלוויזיה החינוכית הן "זהו זה" ושלל תכניות מצויירות קלאסיות כגון "הלב", "פינוקיו" ו"נילס הולגרסון".

לילה טוב מרוממה

ל-YES יש תכניות גרנדיוזיות יותר, אם כי גם הן בשלב עוברי. אנשי חברת הלווין התחילו לנהל מגעים עם ערוץ 1 במטרה להקים ערוץ נוסטלגיה שלם, שיתבסס על הפקות המקור של ימי הטלוויזיה המוקדמים. "היו מגעים ראשוניים, אבל זה בשלב של גישושים והעלאת רעיונות. אבל לא מעבר לזה", מספר יובל גנור, דובר רשות השידור. בין החומרים שמחזיקה רשות השידור ניתן למנות את תכניות הנוער "טלפלא", "שלוש, ארבע, חמש וחצי" ו"הצריף של תמרי", לצד תכניות פריים-טיים כגון שעשועוני דודו טופז לדורותיהם ("חפש ת'פיפס", "שחק אותה" ועוד), תכניות ליל שישי ("סיבה למסיבה", "ממני"), ותכניות עם תחקירי חומוס בלתי נשכחים ("כלבוטק").
חברת YES סירבה להתייחס לעניין הערוץ הנוסטלגי החדש, אולם אם להתבסס על שיתוף פעולה קודם בין שני הגופים (YES רכשה לשידור את "סמי וסוסו", תכנית הקאלט משידורי הטלוויזיה בערבית, ששודרה בערוץ "בריזה") ייתכן שהמגעים ישאו פרי.

איך לא חשבו על זה קודם?

ערוץ נוסטלגיה ישראלי, אם יקום, לא יגרום לתהיות נוסח "איך לא חשבנו על זה קודם" בקרב מנהלי טלוויזיה בעולם. ניצוץ הנוסטלגיה האמריקני נדלק בסוף שנות השמונים, כשערוץ הילדים "ניקולידיאון" הקרין אחה"צ שידורים חוזרים של "לאסי, שובי הביתה", תכנית הילדים הקלאסית. מנהלי הערוץ הופתעו לגלות כי התכנית זכתה לאחוזי צפייה גבוהים בקרב קהל מבוגר יותר. מנהלי הרשת זכרו את הנתון המעניין הזה ובמחצית שנות התשעים, ייסדו רצועת ערב חדשה – Nick at Nite (שמעתה תכונה: ניק-אט-נייט). במהלך שעות היום משדר הערוץ את תכניות הילדים הרגילות ועם רדת החשכה, מתחילה רצועה ייחודית עבור ההורים. כמו "הצגה שנייה" של ערוץ הילדים, אבל מוצלח הרבה יותר.
"שנות הקסם", "ימים מאושרים", "לוורן ושירלי", "אני אוהב את לוסי", "שלושה בדירה אחת", "הכל נשאר במשפחה" ו"משפחת ג'פרסון" הם מקצת התכניות ששודרו ומשודרות בניק-אט-נייט משעות הערב ועד לשעות הקטנות של הלילה. הרצועה עובדת בשיטה של שידור מספר פרקים ברצף (בלוק): "האי של גיליגן" (יום ב'), "שלושה בדירה אחת" (יום ג'), "משפחת בריידי" (יום ד') וכן הלאה. כל יום-חול מסתיים בשני פרקים של "הכל נשאר במשפחה" ובשני פרקים של "משפחת ג'פרסון". טעים.

ארץ הטלוויזיה

בשנת 1995 החליטו מנהלי "ויאקום", תאגיד העל ששולט על "ניקולידיאון" לקחת את העניינים צעד אחד קדימה. כך נולד "TV Land" (שמעתה יכונה: טי.וי לנד), הערוץ הראשון שמשדר חומרים נוסטלגיים 24 שעות ביממה.
טי.וי לנד משדר דרמות קלאסיות, מערבונים, סיטקומים ותכניות בידור מחמישים השנים האחרונות. לוח השידורים של התחנה הנוסטלגית מורכב מרצועות שידור יומיות של התכניות המובילות: "מיאמי מחלק מוסר", "הכל נשאר במשפחה", ,המלאכיות של צ'רלי", "אבוט וקוסטלו, ועוד. בסופי שבוע ניתן לצפות בבלוק שידור של 48 שעות של פרקי אותה סדרה. כמו השידור המחזורי של ערוץ 23, אבל יותר טוב.
שני הערוצים האמריקנים נחשבים להצלחה גדולה. ערוץ הילדים-נוסטלגיה "ניקולידיאון" מגיע לכ-80 מיליון מנויי כבלים בארה"ב (נכון לשנת 1999) והוא אחד מערוצי הכבלים הנצפים ביותר בשעות צפיית השיא. טי.וי לנד מדורג במקום הראשון מבין הרשתות שהתחילו לשדר בשש שנים האחרונות ובשעות צפיית השיא, הרייטינג שלו עובר את זה של תחנות ממוסדות כמו ערוץ ההיסטוריה, ערוץ הטבע "אנימל-פלנט" או ערוץ החדשות "פוקס-ניוז".

פה זה לא ילך

אלא שכדי להקים בארץ ערוץ נוסטלגי אי אפשר לאמץ את המודלים האמריקנים כפשוטם. ל"אני אוהב את לוסי" היו 180 פרקים; ל"אי של גיליגן" - 100 פרקים; "לוורן ושירלי" כיכבו ב-178 פרקים וארצ'י בנקר הופיע ב-211 פרקי "הכל נשאר במשפחה". כמה פרקים יש לקישקשתא (בערך 70), וכמה תכניות כאלה כבר יש לנו? עולם התוכן האמריקני, ותיק ועשיר הרבה יותר, מאפשר לשדר פרקים נבחרים, גם כשמשדרים סדרה אחת 48 שעות ברצף. אצלנו, צריך לתכנן אחרת את הערוץ או את הרצועה הנוסטלגיים, שיישענו על היקפי חומרים צנועים מאד. ואף על פי כן - אם התכנון יבוצע כראוי – יביא הערוץ שמחה רבה לחייהם של המוני בית ישראל, כי מי לא יקדיש כמה שעות מחייו, גם אם הן שעות שינה, בשביל חברים ותיקים כמו רגע, דודלי, ריץ'-רץ', תמרי ואזמרלדה החתולה.