מצחיק עד מוות

אלפי אנשים - בני משפחה, חברים, אמנים, פוליטיקאים ואזרחים - ליוו בצהריים בדמעות, תחת השמש הקופחת, את יו"ר אמ"י, השחקן והבדרן דודו דותן, שהובא למנוחות בבית הקברות של רמת-השרון. "רצית הלוויה שמחה", ציטט השר מתן וילנאי את בקשתו של דותן, "סלח לנו דודו, קשה לנו לשמוח. זו מכה קשה להביא איש כמוך לקבורה". בין נושאי הדברים בהלווייה היו הרב הראשי לישראל, ישראל מאיר לאו, שר החוץ שמעון פרס, הזמרת וחברתו הקרובה של דותן שושנה דמארי, רבקה מיכאלי, יורם טהרלב, חבריו בלהקת פיקוד הצפון ובנו - יוני.
"זהו חלומו של כל שחקן לראות קהל גדול כזה בא לכבודו", אמר יורם טהרלב והוסיף, "דע לך שאת כל מה שיש לך אפשר לקחת ממך. את הרכוש, המשפחה ואת חייך. אבל לעולם, אי אפשר יהיה לקחת ממך את מה שנתת. נוח בשלום דודו, הריצה נגמרה".
שר החוץ שמעון פרס אמר: "עזרת לנו לראות בחיינו דבר שאינו קטנוני אלא גדול ומרתק. גרמת לאלה שצפו בך להאמין בכך והם לא ישכחו".
חברתו הקרובה של דותן, רבקה מיכאלי, אמרה: "בזמנו, דודו, נאלצת לקנות מניין בכסף כדי שיהיה מי שילווה את אביך לקבורה, והיום אין מקום לאנשים מסביב לקבר. באת אלינו ממקום שאין בו סיכוי והוכחת שיש. אחרי שהספדת את עפרה חזה, רשמתי לעצמי לכתוב בצוואה שהמספיד האחרון שלי יהיה אתה, דודו. כך צריך היה להיות. היית מצחיק עד מוות, קצת בדרן, קצת שחקן, קצת סופר, קצת עיתונאי, קצת ילד והרבה אבא".
בסיומו של הטקס הספיד את דותן בנו, יוני: "כל אחד הכיר אותך קצת שונה. אני זכיתי להכיר אותך כאבא. תמיד מפנק, יודע להגיד את הדברים הנכונים, אבא שבהתמודדות שלי עם המחלה היה יושב איתי בימים בבית-החולים, בערב הולך לשמח אנשים ובלילה חוזר למיטת בית-החולים כדי לישון איתי. אבא השאיר אחריו תרבות ואכפתיות. הוא היה גאה בעבר שלו, בהווה, בעבודתו, בחבריו ובמשפחתו. אני פשוט לא מסוגל לתאר אותו בכמה דקות. תמיד התבדחת על כך שכשתמות אתה רוצה הלוויה גדולה, עכשיו אתה בטח נבוך".

ההפקה הגדולה של חייו

לפני ההלווייה הונח ארונו של דותן על בימת אולם רובינא בתיאטרון "הבימה" בתל-אביב. אלפים גדשו את האולם, בינהם חברת הכנסת יעל דיין, השר לשעבר דוד לוי, השרה דליה איציק, ציפי שביט, חיים טופול, נתן יונתן, שלמה ארצי, פנינה רוזנבלום, דודו טופז ואחרים.
את הטקס הנחתה גילה אלמגור שאמרה בפנייה נרגשת למשפחה: "האיש שהותיר אתכם מיותמים מאב, הותיר אותנו יתומים מחבר. דודו יקירי, היית אדם מופלא, נדיר ומיוחד. רק עצמת עיניים וכבר אתה חסר".
השרה דליה איציק, שהתקשתה לעצור את דמעותיה, אמרה בטקס: "אני ניצבת פה ורואה את ההמון הרב ואני מנסה לפענח איך הצלחת לשבות את כולם בקסמיך. כולנו כאן באנו מאהבה. דודו, היית איש חכם ומוכשר, ומלא חמלה. מוות הוא דבר קשה ובמקרה שלך הוא קשה ואכזרי כי הוא לא שייך ולא מסתדר איתך".
חנן יובל, חברו הקרוב של דותן, נמצא בימים אלה בניו-יורק ולא יכול היה להגיע. במכתב מרגש כתב: "בסיטואציה הבלתי נתפסת הזו, הרשה לי לבקש ממך סליחה. סליחה על כי גררתי אותך לפני שלוש שנים להיות יו"ר אמ"י. יכול להיות שפעילותך הזו פגעה בבריאותך. זה תפקיד כפוי טובה. סליחה אם לא עזרתי מספיק ושלא טרחתי לספר יותר על פעילותך".
יעקב אגמון, מנהל תיאטרון "הבימה" סיפר כי היה חשוב לדותן להעלות את "שד קטן", הצגת היחיד האוטוביוגרפית שלו, דווקא ב"הבימה". "הוא רצה להעלות את ההצגה על הבימה המרכזית של התיאטרון הישראלי, על-מנת לומר שגם המצוקה האישית, היא סדנה לחיי יצירה וכי חובה וגאווה היא להחזיר לחברה את סיפורו כלקח חיים. הוא אהב את הקהל והקהל החזיר לו אהבה".
"תודה לכל האנשים שבאו להופעה האחרונה של אבא", אמר יוני דותן והמשיך, "זה מוזר לראות את אבא שוכב כאן, קשה לנו לעכל, אבל זו בדיוק ההלוויה שהוא רצה. החלום שלו היה שהארון שלו יהיה פה ואנשים יעברו על פניו. זו ההפקה הכי גדולה של החיים שלו".