החברות ששכנו במגדלי התאומים - מה הן עושות כעת?

בערך 400 חברות החזיקו משרדים ב"מגדלי התאומים"; מאז הפיגוע, המשימה העיקרית שלהן היא איתור הנעדרים.
רק במקביל לכך, מנסים להתארגן כדי לחדש את הפעילות המסחרית והפיננסית. למעשה, מציאת העובדים היא תנאי לכך שחידוש הפעילות ייעשה בצורה היעילה - שהיא תנאי להמשך הקיום העסקי ולהשגת רווחים.
הסיכוי, למצוא חלק ניכר ממצבת כוח-האדם שלפני הפיגוע, תלוי לפעמים במזל העיוור: מי נמצא בקומות אשר המטוסים פגעו בהן ישירות? מי נמצא בגובה עוד יותר גדול? מי החזיק משרדים קרוב לקומת הקרקע?
ומצד שני - לגבי כל דיירי הבניין, כולל החברות שהיו הכי חשופות לפגיעה הישירה ולתוצאותיה המיידיות: אלו עובדים לא היו בבניין בעת הפיגוע? אם בגלל השעה המוקדמת יחסית, ואם בגלל פגישות עסקיות במקומות אחרים בעיר (או בחו"ל), ואם בגלל חופשה או קורס-הכשרה – או כל סיבה אחרת.
כל זה אמור ביחס לעובדי 400 החברות ששכנו בבניינים. בסך-הכל, מעריכים כי 50 אלף איש עבדו במרכז הסחר העולמי (World Trade Center) באופן סדיר.
בנוסף לכך, היו – כמו בכל יום רגיל – עוד "כמה עשרות אלפי אנשים" בבניין: עובדי חברות אחרות, ספקי שירותים, לקוחות.
אלה, כמו האנשים שנמצאו ברחובות הסמוכים למגדלים הענקיים – הם בוודאי חלק ניכר מאותם 5,000 איש המוגדרים כנעדרים. הנתון המספרי הזה (נכון לשעות הצהרים של יום חמישי בניו-יורק) מתעדכן שוב ושוב: בבוקר, דיברו על 2,500 נעדרים; אחר-כך דיברו על 4,000 ועל 4,800 איש, אשר לא ידוע מה עלה בגורלם. ברור, שהתמונה המספרית הזו לא תפסיק להשתנות במשך שעות או אף ימים.
בנק-ההשקעות Morgan Stanley Dean Witter שכר מאת WTC את שטח המשרדים הגדול ביותר. החברה העסיקה במתחם "בערך 3,500 עובדים". מנהליה הודו כי יש להם "מידע מוגבל" על גורל העובדים; הם הבטיחו כי ינסו לאתר את כל מי שידוע להם כי עבד בבניין.
יו"ר החברה פיליפ פרסל (Philip Purcell) אמר כי "בדרך נס, נראה כי רוב העובדים יצאו מהבניין בשלום". אין אלה דיבורים סתם: עובדי החברה עבדו בבניין, אשר יושביו החלו לצאת אחרי שהמטוס הראשון פגע בבניין השכן. אבל נתונים מדויקים – אין.
זה לא מפתיע. גם חברות יותר קטנות התקשו לספק מספרים מדויקים. חברת הברוקרים המעסיקה "בערך 1,000 איש" דיווחה על 200 נעדרים - וכעבור שעתיים, תיקנה ל-300 נעדרים. חברת האחזקות היפאנית הצליחה למסןר נתונים יותר מדוייקים: "מתוך 1,491 עובדים - 532 נעדרים".
וכשסוכנויות-הידיעות ציטטו את הנתונים שנמסרו להן – הגיע תיקון, כעבור זמן לא ארוך; ולא פעם, זה היה תיקון שמשמעותו היא הגדלת מספר הנעדרים.
גם סוכנויות-הידיעות עצמן, ושירותי-ההצלה שמסייעים במשימה הזו של איתור ההרוגים וחיפוש מידע על הפצועים והניצולים – גם גורמים אלה התקשו לוודא, מה עלה בגורל עובדיהם שלהם.
הדיווחים מתמקדים בנעדרים. יש לזכור, כי זו לא הקבוצה היחידה: יש אלפי הרוגים - אשר כעת מועברים לבית-הקברות המיוחד בניו-ג'רזי - ועליהם, בינתיים, לא מדברים בכלל.
במצב כזה, היו שהעדיפו לפרסם הודעה לא-מפורטת. למשל, חברת Risk Waters שאירגנה כינוס בתחום הטכנולוגיה לשירות הפיננסים; 180 איש ישבו באחד מאולמות המסעדה (Windows on the World) שבגג הבניין הצפוני. "כל מאמצי עובדינו בניו-יורק ובלונדון, לוודא את מיקומם של אלה שנכחו בכינוס - לא העלו, עד כה, שום מידע". הודעה שאינה מפורטת, אך מבהירה היטב את ממדי האסון שאחרי-האסון: ימים של חוסר-ודאות, חשש, בלבול - בניסיון להעמיד דברים במקומם, בלב ההריסות ולצידן, ולחזור לפעילות הרגילה.