שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    קצין במיל' במכתב לחבריו: אני לא מגיע יותר לטייסת
    סרן במילואים ניר גלעד שיגר מכתב מיוחד לחבריו בחיל האוויר המובא כאן במלואו: "אינני יכול להביט בעיני אשתי וילדיי, ולנסוע למילואים, כשאני יודע שאם יקרה הנורא מכל, נסיעתי למילואים שקולה להפקרות לשמה"

    רב סרן ניר גלעד, טייס במילואים, החליט שלא להתייצב יותר לשירות מילואים, בשל משבר הביטוח של חיילי המילואים. פרישתו של ניר נחשפה ב"ידיעות אחרונות". ynet מביא את המכתב ששיגר ניר לחבריו, במטרה להסביר את מניעיו, במלואו:

    20 ספטמבר, 2001
    חבריי לוחמי הטייסת,

    בלב כבד כותב אני מכתב זה אליכם.

    אינני יודע מי מכם השגיח בהיעדרותי מהטייסת בשבועיים האחרונים.
    לא, זה לא בגלל הילדים - הם בריאים (לפחות נכון לרגע זה).
    זה גם לא בגלל מקרה חירום בעבודה.

    לא השתתפתי בפעילות הטייסת, כיוון שהגעתי למסקנה כי אינני יכול להרשות לעצמי להמשיך להתנדב לשירות מילואים פעיל, רציף וברמת סיכון כפי שמוכר לכולנו. הכרה זו נעוצה בשלושה גורמים:
    מעשית, לטווח הקצר והמיידי - נוכח הביטוחים הבלתי מספקים שרכשה מערכת הביטחון עבור חיילי המילואים - הגעתי למסקנה המתחייבת כי אינני יכול להרשות לעצמי לטוס במילואים.
    לטווח הארוך - נוכח הצעת החוק מטעם הממשלה בענין זה, הבנתי כי אין כל יסוד לצפות לשינוי ב"תפיסת הביטוח", מצד מערכת הבטחון;
    ואחרון והחמור יותר - איבדתי אמוני בפיקוד הבכיר של צה"ל, במערכת משרד הביטחון ובממשלה;
    חושש אני, שלאחר שתקראו את הסברי להלן, עלולים אתם להגיע לאותה המסקנה בדיוק, ולמרות אורך מכתבי, אמליץ לכם לקראו בעיון רב, עד סופו.
    (הדברים שאציג להלן, נכונים לגבי כל חייל מילואים: שריונר, תותחן, טייס, חי"רניק וכל תפקיד, קצין או שאינו קצין. כמו-כן, סבורני שהנמענים הנכונים יותר למכתבי זה, הינם נשותיכן וילדיכם, או בתיאור המקברי "אלמנות ויתומי צה"ל פוטנציאלים" - שכן הם אלה אשר יסבלו ממחדלה של המדינה).
    אתחיל בהיבט המעשי, ממנו אעבור לענין המהותי. עלי להדגיש כי לא הגעתי למסקנות דלעיל, בטרם עיינתי בעצמי, במו עיני, במסמכים הבאים:
    1. פוליסה לביטוח חיים קבוצתי ע"ש מדינת ישראל - משרד הביטחון. בתוקף מ-1.8.01.
    2. פוליסת ביטוח קבוצתי - אבדן כושר עבודה לאנשי מילואים (הפוליסה החתומה ע"י משהב"ט וחברת הביטוח!)
    3. הצעת חוק ביטוח חיילי צבא הגנה לישראל בשירות מילואים, התשס"א - 2001, כפי שנשלחה ביום 22.7.01 ע"י עו"ד צביה גרוס, היועצת המשפטית של מערכת הביטחון, לגורמי ממשלה ומשפט, מלווה בתיאור "רצ"ב הצעת חוק שבדעתנו להגיש לממשלה".
    להזכירכם, לאחר אסון המסוקים, התברר כי רמת הפיצוי המגיעה לשאריו (אלמנתו / ילדיו) של איש מילואים שנהרג במהלך שירותו, או לו עצמו אם נפגעה יכולתו להתפרנס למחייתו, איננה מספקת ואיננה ראוייה (לא אדרש כעת למספרים ולדוגמאות, הנושא נדון כבר רבות). בשעתו, וכפתרון מיידי, זמני ולטווח קצר, רכש משהב"ט פוליסות ביטוח עבור אנשי המילואים, ובעקבות לחץ מצד אנשי מילואים, התחייב גם לפתור הנושא בפתרון לטווח הארוך, בחקיקה.
    ובכן חברים, לאחר שעיינתי בפוליסות, הרשו לי לספר לכם על הפוליסות אשר בתוקף כיום, ואשר אמורות, כביכול, לגונן על משפחותינו ולהבטיח את עתידן:

    ביטוח חיים:

    לכאורה, פוליסת ביטוח זו מאפשרת לשאריו של חייל מילואים, סכום ביטוח חד פעמי בסך 282,000 ש"ח, וכן קצבת שארים, המחושבת על פי משכורתו בעבודתו של חייל המילואים, ומספר ילדיו (דוגמא: אלמנה עם שני ילדים תקבל 65% מההכנסה הקובעת).
    (אגב, כבר בנוסחה זו נתקלנו כבר בבעיה - מדוע רק 65%? האם אין חובת המדינה להעמיד את המשפחה שהקריבה את היקר מכל, לפחות במצב כלכלי בו היתה צפויה להיות אלמלא אירע מותו של האב?)
    הליקוי הבסיסי בביטוח, נעוץ בהגדרת "מקרה הביטוח", אשר מקים למבוטח או לשאריו זכאות לתגמולי הביטוח. מקרה הביטוח מוגדר בפוליסה כ: "מותו של מבוטח במהלך שירות מילואים". שימו לב כי בפוליסה לא נכתב "עקב שירות מילואים", אלא "במהלך שירות מילואים", וההבדל הוא עצום. לדוגמא: חייל מילואים שיפצע / יחלה במהלך שירותו ועקב השירות, יטופל רפואית, ישוחרר לביתו ומהמילואים, ולאחר מכן ילך לעולמו כתוצאה מהחמרה / טיפול לא טוב / איתור לא מדויק של הפציעה או כל סיבה אחרת, חייל כזה איננו מכוסה! (דוגמא פרקטית - לוחמי שייטת במילואים, שצללו בקישון!)
    ברם, לצערי, אין זהו הליקוי האחרון בביטוח.
    כבכל ביטוח, גם בביטוח שנרכש עבורנו, חיילי מילואים, התנאים המעניינים הינם ה"החרגות" של הביטוח, הקובעות מתי לא ישולם הביטוח:
    1 - חברת הביטוח לא תכסה מקרי מוות שאירעו כתוצאה מ"שיכרות או שימוש בסמים". מדוע בעצם?
    ראשית אצביע על כך שהפוליסה איננה מבדילה בין שכרותו של הנפגע, לבין שכרותו של חברו לשירות. לאמור: מי מאתנו שייהרג כתוצאה מירי שיירה בו חייל אחר, שהיה שיכור בעת הירי - איננו מכוסה ע"י הפוליסה. אביא דוגמא קיצונית יותר: נהג טיולית אזרחית, המסיע חיילי מילואים ליחידתם, סוטה מהכביש, ונוסעיו נהרגים. מתברר כי היה שיכור בעת הנהיגה. עפ"י לשון הפוליסה - כל נוסעי האוטובוס אינם מכוסים ביטוחית.
    מעבר לזאת, אין מקובל עלי כי הביטוח יטיל על חייל המילואים מערכת קריטריונים נוספת, חיצונית לפקודות הצבא. דוגמא פרקטית: טייס עולה לטיסה לאחר ששתה משקה אלכוהולי, ובהתאם להוראות זרוע אויר, המתין את משך הזמן הנדרש ממנו כתנאי להיותו כשיר לטיסה. המטוס מתרסק, ובנתיחה שלאחר המוות, מתברר כי עקב רגישות אישית, נותרה רמת האלכוהול בדמו של הטייס גבוהה מהצפוי, ורמה זו פגעה בכושרו להטיס המטוס בבטחה. התוצאה -> הטייס ציית לפקודות הצבא, ועם-זאת, אין כיסוי ביטוחי! האם הדבר מוצדק?
    דוגמא נוספת, עם דילמה מוסרית לא פשוטה: חייל מוצב לשמירה בעמדה מול רמאללה. הוא שותה 2-3 בירות, בניגוד גמור לפקודות שנתנו לו, ונרדם. מחבלים המנסים לחדור למוצב מוצאים אותו רדום, והורגים אותו בעמדתו. מובן שעפ"י הפוליסה, הביטוח איננו מכסה. מוסכם עלינו, שהחייל לא התנהג כחייל ממושמע. ואולם, האם המדינה, אשר הציבה את החייל בעמדת השמירה המסוכנת כל כך, זכאית לפטור גורף כזה, ולהתעלמות מאלמנתו ויתומיו? במה חטאו הם? שהרי הביטוח, נועד לטובת שאריו של החייל, ולא לטובתו הוא!
    ועוד ארשה לעצמי לציין: באם הצבא איננו מעוניין בשירותיהם של חיילים שיכורים או צורכי סמים, אנא ידאג לאתרם ולשחררם מהשירות, או למיזער - ימנע מהם גישה לנשק ולא יטיל עליהם משימות מבצעיות. ואולם, אם צה"ל נכשל באיתור כאמור, אחראי צה"ל כלפי שאריו של חייל שכזה. משפחתו של כל אדם שהצבא מצא אותו ראוי לגיוס, זכאית לביטוח מלא, היה וייפגע במהלך שירותו את המדינה. הביטוח איננו בחזקת "פרס" לחייל המצטיין.
    2 - עפ"י הפוליסה, משפחתו של החייל לא תזכה לתגמולי הביטוח, אם המוות ארע כתוצאה מהתאבדות, "אלא אם הוכח ללא צל של ספק ע"י חקירת מצ"ח, שהסיבה הישירה או העקיפה להתאבדות הינה כתוצאה מהשרות במילואים". גם תנאי זה איננו נראה בעיני ראוי.
    לטעמי, שירות מילואים, מעצם טיבו וטבעו, עלול ליצור סיכון בכל הקשור ל"סיכון התאבדות", בגלל שני אלמנטים: חוויה נפשית קשה הקשורה לעצם המשימה המבוצעת או חוויות מוות של חברים לנשק, לצד זמינות גבוהה מאד של כלי נשק, המאפשר ביצוע ההתאבדות בפועל. סבור אני גם, כי חובתו של צה"ל לוודא כי הוא מפקיד כלי נשק בידי אנשים המתאימים לאחוז בו. החובה חלה לא רק כלפי החייל, אלא גם כלפי הסובבים אותו במהלך השירות, וכן כלפי משפחתו.
    לפיכך, סבור אני כי על המדינה לשאת באחריות למוות גם במקרה של התאבדות, אלא אם הוכח שההתאבדות איננה קשורה לשירות, לרבות שאיננה נובעת מהימצאות כלי נשק זמין בידי החייל. עול ההוכחה, במקרה שכזה, צריך שיוטל על כתפי צה"ל.
    ואולם, ההגדרה המופיעה בפוליסה, קובעת נטל הוכחה הפוך, וברמה גבוהה כל כך, עד כדי כך שהינה בלתי ניתנת להשגה, להערכתי.
    בהערת אגב - כל ביטוח חיים ממוצע הקיים כיום בשוק הביטוח, מכסה מקרי התאבדות! מה הניע את נציגי משהב"ט לרכוש ביטוח המחריג מקרי התאבדות? - לא לי הפתרונים.
    גם כאן אעיר, כי הפוליסה איננה מבחינה בין מעשה התאבדות של הנפגע, לבין מעשה התאבדות של אחר. קרי: טייס מסוק מטיס מחלקת חי"ר, ומחליט להתאבד על דרך של התרסקות במהלך ההטסה -> עפ"י הפוליסה, לא רק משפחתו של הטייס לא תזכה לתגמולי הביטוח, אלא גם משפחות כל יושבי המסוק.
    3 - גם מקרי מוות שנגרמו כתוצאה מ"קרינה רדיואקטיבית, התפוצצות אטומית, או התפוצצות כימית", אינם מכוסים עפ"י הפוליסה.
    למה מה? האם קרינה איננה הורגת, באימונים וגם בקרב? האם צוללני השייטת לא ביצעו משימות שניתנו להם, בנחל הקישון?
    מעבר לכך, מה בדיוק פירוש המונח "התפוצצות כימית" אשר לא ניתנה לו הגדרה בגוף הפוליסה? האם אין תהליך ייזום ופיצוץ אבק שריפה או פצצה כל שהם (לרבות ירי כדור רובה, פיצוץ רימון רסס, שיגור טיל וכיו"ב), מהווה "התפוצצות כימית"?
    מדוע בכלל יש ליתן למדינה פטור מחובתה המוסרית והכלכלית כלפי משפחתו של חייל המילואים?
    ועכשיו, הישארו קשובים: אנו מגיעים לדובדבנים שבקצפת שבעוגת ה"החרגות":
    4 - הביטוח איננו מכסה מוות שאירע כתוצאה מ"פלישה של כוחות מילואים, ביבשה בים ובאוויר, לשטחים של מדינה אחרת או לאזור הנשלט ע"י רשות זרה, או לאזור אוטונומיה (כגון: שטח A כפי שמוגדר בהסכמי אוסלו...").
    כן כן, אינכם צריכים לשפשף עיניכם.
    גם אני סברתי לתומי שמה שרשום לעיל הינו אחד הייעודים של הכשרתנו כלוחמי צוות אוויר (ושל כל חייל לוחם). רק היזכרו לרגע כמה פעמים חצינו קו, למקומות שבחלקם אסור עדיין לספר, וכמה פעמים השתתפנו בפעולות נועזות שביצעו כוחותינו מעבר לקווים. האם עלה בדעתכם שדווקא ברגעים אלו מסירה המדינה אחריותה מאתנו וממשפחותינו?
    וברוח אירועי היום-יום: צה"ל "פלש" מספר פעמים לאחרונה לשטחי A, לצורך ביצוע משימות מבצעיות (שבוודאי גם היו עפ"י הוראת הממשלה)??? מי בדיוק אחראי כלפי משפחתו של חייל מילואים המבצע פקודה זו?
    5 - הביטוח איננו מכסה במקרה של "מלחמה כוללת, או מצב של סכסוך מלחמתי מזויין".
    חברים, טעינו, אנו שייכים, מסתבר, לקלוב תעופה, ולא לטייסת לוחמת. היטעו אותנו לחשוב כי אנו לוחמי צוות אוויר. שאחרת, כיצד תסבירו לי שדווקא במקרה של "סכסוך מלחמתי מזויין", הביטוח איננו מכסה?
    אגב, "לחימה בעצימות נמוכה" (כמדומני זה המינוח האהוב על המטכ"ל לתיאור מצב המדינה דהיום), נכנס תחת גדריי "סכסוך מלחמתי מזויין"?
    6 - הביטוח חל רק על 60 חיילי מילואים שנפטרו בתקופת 12 חודשים מיום תחילת הביטוח. הנפטר ה- 61 ואילך - אינו מכוסה!
    שנאמר - אם כבר ליפול בקרב, אז עדיף כבר להיות ראשון, או לפחות להימנות עם 60 הנפטרים הראשונים באותה שנת ביטוח.
    מה בדיוק מצפים מאתנו מפקדינו לעשות, כאשר אנו מתחיילים לשירות? האם עלינו לדרוש ולחקור כמה חיילי מילואים נהרגו השנה, ולהעריך מהם סיכויינו להימנות עם 60 "בני המזל"? ומה יהיה גורלו של אוטובוס חיילי מילואים, אשר, חס וחלילה, יתדרדר לתהום? האם משפחות יושבי שורות 1 - 10 יהיו מכוסים, ומשפחות כל היושבים מאחור תופקרנה?
    אם אין די בפירוט דלעיל, הרשו לי להציג בפניכם מספר מכשולים המוצבים בפני אלמנתכם, בעת שתבוא לממש זכויותיה עפ"י הפוליסה:
    א - אם רכשתם לעצמכם ובכספכם ביטוח חיים, או צברתם זכויות בקרן פנסיה, מכספכם שלכם, פרי עמל ידיכם, יופחת מסכום הביטוח שרכש משהב"ט, כל תשלום שתקבל אלמנתכם מהביטוח הפרטי.
    למה בדיוק בעצם??? מהי הזכות המוסרית המאפשרת למדינה, ששלחה אותנו למותנו, ליהנות מזכויות שצברנו או רכשנו במו ידנו?
    ב - ישנם עוד סכומים שחברת הביטוח רשאית להפחית, כאשר התנאי הכללי להפחתה מתייחס ל"תשלומים שהשאירים זכאים לקבלתם". כעורך-דין במקצועי האזרחי, חייב אני לציין בפניכם כי יש הבדל גדול בין סכומים "שהשאירים מקבלים" (קרי: מותנה בקבלה בפועל), לבין כספים "שהשאירים זכאים לקבלתם" (קרי: מותנה בזכות תיאורטית לקבלם). החשש הוא ממצב בו השאירים עומדים קרחים מכאן ומכאן: חברת הביטוח מנכה להם תשלומים שלדעתה הם "זכאים לקבל" מחברות ביטוח אחרות, קרן פנסיה וכיו"ב, בעוד שאותם גופים מסרבים לשלם, מסיבות שלהם.
    ג - פוליסת הביטוח מוסיפה ומקשה על השארים, וקובעת חובה מפורשת עליהם, לקבל את התשלומים המגיעים להם מהגופים האחרים. המינוחים הנקובים בפוליסה, הם "החובה לקבלת התשלומים... לדרוש...ולמצות עמם את כל ההליכים הנדרשים". מי שאיננו פרקליט במקצועו, אינו יודע פרוש "למצות את כל ההליכים הנדרשים". שכן יכול שידובר במקרה שכזה בתביעה בבית משפט שלום ועד לערעור לבית המשפט העליון? זהו תהליך שעשוי לקחת כ 7- עד 10 שנים. ומה יהא בינתיים על יקירנו?
    ובכלל - איך אפשר להסתכל לנו בעיניים, ולומר כי זכויות שנצברו לטובת חייל המילואים ומשפחתו, מכוח עמל כפיו, מהווים פטור למדינה לשלם את המגיע לשאריו של החייל?
    ביטוח אובדן כושר עבודה:
    הבה נבחן מה צפוי לנו, אם איתרע גורלנו, ובמקום להיהרג, הפכנו נכים ומוגבלי פרנסה:
    ככלל, עפ"י הפוליסה מבוטח השכר הקובע לפיו מחושב הגמול ליום מילואים (אך לא פחות מהשכר הממוצע במשק), באופן שחייל המילואים הפגוע יקבל את מכפלת אחוזי נכותו בשכר הקובע (עד לתקרה של 75% אחוז מהשכר).
    אקדים ואציין כי פוליסה זו טובה בהרבה מפוליסת ביטוח החיים, למעט הבעיות הבאות:
    תנאי לכיסוי הביטוח הינו נכות רפואית של לפחות 20% ובנוסף - נכות תפקודית של לפחות 20%:
    למי שאיננו יודע, מדובר בתנאי סף לא קל. ראשית - על שום מה ולמה פטורה המדינה מפיצוי חייל מילואים שנפצע במהלך שירותו ונקבע לו נכות רפואית של 15% בלבד, או 2% בלבד?
    ושנית - נכות רפואית ונכות תפקודית אינם אותו הדבר, והפוליסה, שעיקר ייעודה ביטוח הפרנסה (=נכות תפקודית), איננה מכסה כל עוד אין בענייננו נכות רפואית בשיעור של 20%. דוגמא חיה: טייס אל-על, המשרת במילואים, איבד את הזרת ביד ימין בעת ביצוע "שקשוק" במהלך בדיקת נשק במטווח לילה, ונקבעו לו אחוזי נכות רפואית מזעריים. ברם, הוא איננו יכול ללחוץ יותר על כפתור חירום כלשהו הממוקם על הגאי מטוסי אל-על, ומופעל ע"י הזרת - ולפיכך איבד את עיסוקו ומשלח ידו ב 100%! מחד - הוא יפוטר מעבודתו, ברם מאידך - ולא יקבל כלום מהביטוח שרכש עבורנו משהב"ט.

    בנוסף - מספר "הארות" לענין ההחרגות הקבועות בפוליסה:

    1 - הביטוח לא יחול במקרה של "פגיעה עצמית מכוונת ו/או נסיון התאבדות". הבעתי כבר דעתי על כך. חובתו של צה"ל למנוע כלי נשק ממי שעלול לפגוע בעצמו.
    2 - גם במקרים בהם הפגיעה אירעה עקב "אלכוהוליזם, שכרון, שכרות ו/או שימוש בסמים...", אין כיסוי ביטוחי. גם על כך הבעתי דעתי.
    3 - ועוד: הביטוח לא יכסה פגיעה ב... מלחמה! - כן, במלחמה הביטוח איננו בתוקף. שהלא אנו עושים מילואים לצורך אימונים בלבד, ובעת מלחמה, נישאר בבית...
    אגב - אם חשבתם שהגדרת "מלחמה" בביטוח החיים, זהה להגדרתה בביטוח אובדן כושר עבודה - טעיתם. כל פוליסה מגדירה את המלחמה אחרת, וכך שני חיילי מילואים שנפגעו מאותו ירי טיל, האחד נהרג והשני איבד כושרו להתפרנס, ימצאו עצמם מסווגים האחד ב"מלחמה" והשני ב"לא מלחמה".
    עפ"י הפוליסה, תהליך התביעה כרוך בבדיקת חייל המילואים הפצוע ע"י רופא החברה (זכורה לכם התחייבות צה"ל ומשהב"ט שהביטוח יהיה "שקוף" לחייל? שאין כל קשר ישיר בין החייל לחברת הביטוח?) אם לא די בכך, חייב המבוטח למסור לחברת הביטוח את כל המידע הרפואי שלו, לחתום על ויתור סודיות רפואית כלפיה, להורות לאחרים למסור את תיקיו הרפואי לידיה ועוד.
    פרט חשוב הראוי לציון: משרד הביטחון סירב לחשוף הפוליסות הנ"ל בפני ציבור חיילי המילואים. פוליסת ביטוח החיים נחשפה רק בעקבות דרישה של ח"כ יוסי שריד. פוליסת אובדן כושר עבודה נחשפה בדרכים עלומות.
    לסיום פרק הבעיות המעשיות, אספר לכם גם כי נוכח הפוליסות הנ"ל (שרבה בהן ההחרגה על הכיסוי), ביקשתי להרחיב את ביטוחי החיים שלי, וביטוח אובדן כושר עבודה, על "טיסה במילואים". (אגב, זוכרים שיש לכם ביטוח חיים לצרכיי משכנתא? זוכרים שעפ"י הסכם המשכנתא, מוות של אחד הלווים הוא עילה לדרוש פירעון מיידי של כל ההלוואה מהלווה השני = בת זוגתכם?)
    ובכן, העלות הכרוכה בכך, בחברת הביטוח שלי, הינה: 570 ש"ח, לחודש! (אני זוכר את הבטחת ראש אכ"א להחזיר לכל טייס מילואים את עלות ההפרש, אבל לאור ריבוי ההבטחות הבלתי מוגשמות בענייננו - הבה ונראה את הכסף (בלי שאני אמלא טפסים, בלי שאני ארוץ אחרי השליש, בלי שאני ארדוף אחרי מת"ש), אח"כ נדבר.
    לאחר שהלאיתי אתכם בפרטים הקטנים (אך החיוניים, תרתי משמע), אבקש אני, שמעולם לא אמרתי את המלה "לא" לצה"ל, להעביר אליכם את המסר המהותי האישי שלי, בגינו איבדתי אמון ביחסם של בפיקוד הצבא, משרד הביטחון והממשלה, אלינו, ה"מילואימניקים":
    עמדת נציגי אנשי המילואים, (וגם עמדתי האישית) היתה ועודנה, כי הפיצוי הכספי לשאריו של חייל מילואים שנהרג, או לחייל שנפגע, צריך שיבוא ממדינת ישראל, מתקציבה, כגימלה ע"י חוק. ההסבר לכך פשוט וברור: המדינה קוראת לחייל לשרת במילואים - ולכן המדינה חייבת לפצות את חייל המילואים (או את שאריו) על נזקיו בעקב השירות.
    בהתאם - כמו שחובת השירות קבועה בחוק, כך ובה במידה, זכויות חייל המילואים ומשפחתו (וחובת המדינה מנגד), ייקבעו בחוק.
    בחוק (ורק בחוק) ייקבעו זכויותיו הכספיות של החייל או של שאריו, ייקבע הגוף האחראי לביצוע החוק ומימוש הזכויות ("אגף נפגעי מילואים במשה"בט"?), ייקבע המוסד המשפטי בפניו תתבררנה תביעות ("ועדה לפי חוק שירות במילואים"?) ותיקבע גם הסמכות המשפטית שתשמש כערכאת ערעור על החלטות הודעה ("בית המשפט המחוזי"?).
    ככלל וכאמירה גורפת, אציין כי לדעתי, חוק שכזה, צריך להעמיד את משפחתו של חייל המילואים שנהרג או שנפצע, באותו מצב אלמלא נפצע.
    כמובן שבחוק זה, צריך שתיקבע חובת המדינה כחובה מוחלטת, שאיננה תלויה בשאלת "מלחמה או לא מלחמה", "בשכרות או שלא בשכרות", "בשטח מדינת ישראל או מחוץ לה", "בפעולה הגנתית ובפעולה פולשנית", "מכדור רוס"ר או מקרינה רדיואקטיבית" וכו'. משפחתו של חייל שיפגע "עקב השירות" - תהא זכאית לגימלה, עפ"י אותו חוק.
    חוק שכזה, ימנע את המצב האבסורדי המתקיים כיום, בו שיקוליה של חברה מסחרית הפועלת למטרות רווח, ותנאי חוזה ביטוח, שאינם חופפים את פקודות הצבא, הם אלה אשר מכתיבים את גורל משפחתו של חייל מילואים שנפגע עקב שירותו את המדינה.
    החוק אמנם עשוי לקבוע מצבים בהם נשללת מחייל המילואים או ממשפחתו זכאות לגימלה, ברם שיקולי שלילה שכזו ינבעו מפקודות הצבא ועקרונות מוסר בסיסיים של מדינת ישראל.
    הביטוח, כאמור בפתיח, היה אך מהלך זמני, לטווח קצר, אשר אמור היה לאפשר לחיילי המילואים להמשיך ולשרת בלב שקט, כשעתיד משפחותיהם מובטח, וזאת עד שיחוקק החוק.
    "אמור לאפשר", אבל איננו מאפשר.
    כי הנה, לאחר עיון בפוליסות שמשהב"ט משתדל מאד להסתיר מאתנו, אנו מגלים פתאום שגם במצב הזמני, הכיסוי המובטח למשפחתנו, או לנו כנכים, הינו מוגבל ביותר. ולמרבה האבסורד, דווקא הפעילות המבצעית והמלחמתית זוכה לכיסוי הנמוך ביותר.
    אם לא די בכך, משהב"ט "רוכב" על פרי עמלנו, זכויות שצברנו בביטוחי חיים וקרנות פנסיה, ומפחית מהנטל הכספי המוטל על כתפיו, תשלומים שיקבלו יקירנו מגופים פרטיים. משהב"ט אף מציב בפני החייל הפגוע, או בפני שאריו של החייל שנהרג, מכשולים לא קלים מול חברת הביטוח, בדרך למימוש הזכויות.
    הוסף לכך את הצעת החוק אשר ממשלתנו עומדת להביא בפני הכנסת:
    בפעילות אינטנסיבית שנערכה לאחר אסון המסוקים, ובה השתתפו נציגי "פורום המח"טים, מג"דים והטייסים במילואים", הוכן נוסח הצעת חוק, אשר היה מקובל על דעת נציגי הפורום. נוסח זה, קבע את חובת המדינה לתשלום גימלה לשארים או לחייל הנכה, וקבע גם את פרטי הזכויות ושיעוריהן. החוק הונח על שולחן הכנסת כהצעת חוק פרטית, ואושר בקריאה טרומית!
    והנה, משום-מה, החליטה הממשלה המכהנת כיום לגנוז את הנוסח האמור, וקבעה לעצמה נוסח חדש. מהותית, כל אשר קובע החוק המוצע ע"י הממשלה, (ואשר אושר בוועדת שרים לענייני חקיקה אך לפני מספר שבועות) הינו החובה הכללית ובלתי מסויימת שלהלן:
    "המדינה תרכוש מתקציבה לכלל חיילי המילואים, לגבי מקרי ביטוח שאירעו להם בשירותם במילואים עקב שירותם, ..., את פוליסות הביטוח הבאות:
    (1) פוליסת ביטוח חיים (סיכון);
    (2) פוליסת ביטוח קצבה לשארים;
    (3) פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה".
    (קרי: שימור המצב הקיים).
    בגוף הצעת החוק, אין כל פירוט לענין שיעור הזכויות של חייל המילואים או שאריו. הנושא הושאר לשר הביטחון, אשר צריך לקבוע זאת בתקנות.
    בניגוד לכך, ניתן למצוא בחוק ביטוי לאלמנטים "שליליים", כגון, זכות קיימת בקרן פנסיה שוללת מימוש הזכויות מכוח החוק, וקיימת דרישה לאחוזי נכות מזעריים לענין אובדן כושר עבודה של 19% רפואית וגם 19% תפקודית.
    אז בואו נבהיר לעצמנו, בגובה העיניים, במלים פשוטות, את האמת לגבי מצבנו, חיילי המילואים:
    1 - הביטוחים הנוכחיים שרכש עבורנו משרד הביטחון, אינם מספקים כיסוי מספק, ודווקא במיוחד בפעילות מבצעית ולוחמתית.
    2 - בניגוד להבטחות משהב"ט, מקימים הביטוחים זיקה ישירה וקשה של חייל המילואים ומשפחתו, אל מול חברת הביטוח האזרחית.
    3 - עפ"י הצעת החוק שהוכנה על דעת משרד הביטחון, זכויותינו לא יעוגנו כ"גימלה עפ"י חוק", אלא יישארו ברמה של זכויות מכוח פוליסות ביטוח אזרחיות.
    4 - לענין תוכן הפוליסות, אין לנו כל יסוד לצפות לשינוי - מה שהיה הוא שיהיה.
    5 - אני, אישית, לא יכול לשאת בעלות הרחבת הביטוחים שלי, ועקרונית - אני גם לא מוכן לעשות זאת.
    לאמור:
    דווקא בתקופה שכזו, בה צרכיי הביטחון של המדינה חיוניים להמשך תפקודה, ודווקא כשידוע לכל כי בסופו של יום, מספר מבצעי שירות המילואים בפועל במדינת ישראל, הינו זעום ביחס למספר האזרחים, מוצאים לנכון ראשי מערכת הביטחון, באמצעות הביטוח אשר רכשו עבורנו, ונוכח הצעת החוק שניסחו בענייני חיינו, לבוז לנו ולמשפחותינו, ולזלזל בחיינו, ובעתיד יקירינו אשר עלולים להישאר כאן, לאחר שאנו נקריב את ההקרבה הגדולה ביותר.
    בחודשים האחרונים הזדמן לי לפגוש פנים מול פנים, ולנסות להעביר מסר זה, באופן ישיר ובלתי אמצעי, לרמטכ"ל, לראש אכ"א הנוכחי, לרלכ"א, למח"א, למפקד הבסיס ואף למפקד הטייסת. אך לצערי - עפ"י מבחן התוצאה, כל המפגשים היו לריק, וכל המסרים לא נפלו על אוזניים כרויות.
    אם לא די בכל האמור לעיל, עומד דרג הפיקוד הבכיר (המטה הכללי), הנעזר בדרגי הפיקוד שתחתיו (עד לרמת מפקדי הטייסות), ו"מבהיר" לנו, חיילי המילואים, שוב ושוב ש"הכל בסדר... העניין סודר... אפשר לעשות מילואים בשקט... נושא ביטוח חיילי מילואים הוסדר".
    כל אחד יכול להיזכר מתי הוא שמע דברים אלו, וממי, ואני בחרתי להצביע במיוחד על ההודעות הבאות:
    - מסיבת עיתונאים שערך ראש אכ"א היוצא, לפני כחודשיים;
    - התבטאויות ראש אכ"א החדש, בפני התקשורת ובפני המטה הכללי;
    - התבטאויות הרמטכ"ל וסגנו, בפני התקשורת (שאף האשימו את מי מ"פורום המח"טים המג"דים והטייסים" בהתנהגות כ"ועד עובדים", ואף בהטעיית המג"ד, עמית רגב, אשר באחריות הראויה לאנשיו, הגיע למסקנה כי איננו יכול להתנדב למילואים ולנדב את חייליו, נוכח מצב הדברים האמיתי);
    - פרסומים מגמתיים בעיתון במחנה (כן - כשהכותרת הראשית מציינת "נפתרה בעיית הביטוח", אני מוצא עצמי קורא גם את "במחנה");
    - אגרת ראש אכ"א, אשר מופצת בימים אלו לחילי מילואים;
    - הסבריו של רלכ"א (לרבות מצגת אותה הוא מפיץ), למפקדי בסיסים וטייסות;
    אני סמוך ובטוח, שלפחות חלק מהמפקדים חוטא במחשבה ש"הכל בסדר", היות והוא ניזון מדרגי פיקוד שמעליו, מבלי שניתנה לו האפשרות לעיין בפועל בפוליסות ובהצעת החוק. אני גם לא מצפה מכל מפקד יחידה לעיין בפוליסות. זכותו לקבל דיווח ממי שאמון על תפקיד זה, וחובתם של אנשי אכ"א / להק כוח אדם, להתמצא בפרטים, ולציין דברי אמת.
    ואולם, מי מחברי המטה כללי ששיקר לעם במצח נחושה, באמצעות מסיבות עיתונאים ו/או פניות בכתב לחיילים, לא יוכל להסתתר מאחורי התירוץ של "לא ידעתי".
    לגבי דידי - הוא אשר ידע, או שחייב היה לדעת, אסור היה לו לגבב חצאי אמיתות, לצורך הרגעת הרוחות. אסור היה לו לאפשר גיוס חיילי מילואים, למרות שהוא יודע שבנסיבות רבות מדי, משפחותיהם תהיינה הפקר.
    ציפיתי למעורבות גבוהה יותר מצד מפקדי הטייסות ומפקדי הבסיסים. הם, שבשגרת היום-יום לא מרגישים את הבעיה, היות וטייסי המילואים ממשיכים לטוס כאילו אין בעיה ואין מחלוקת קשה עם פיקוד צה"ל ומשרד הביטחון, צריכים להיות קשובים יותר לחייליהם. העובדה שהטילים יוצאים, והמטרות מושמדות, איננה עניין ברור מאליו.
    אין עשן בלי אש, ואם חייליך חוזרים ואומרים לך "המצב לא בסדר", אינך יכול לקבל את הסברי הדרג שמעליך, הגורסים כי "הכל בסדר", מעין "טמינת הראש בחול".
    תוצאת תחבולות משרד הבטחון, ונסיונותיו להטעות את ציבור חיילי המילואים, הינה יצירת קונפליקט ישיר בין חייל המילואים לבין מפקדו. תחת פתרון הבעיה כראוי, ע"י משרד הבטחון, נאלצים מפקדי ואני, לעמוד משני צידי המתרס: מפקדי מצפה ממני להמשיך להתייצב למילואים ולבצע המשימות כבעבר, ואני מצפה ממנו לא לגייס אותי למילואים עד שהבעייה תיפתר. אין זה מוצדק ואין זה ראוי, להעמיד כל אחד מאתנו במצב זה, ובעמדות מנוגדות.
    גם מפקדי וגם אנכי, משתייכים לאותו צד בדיוק - בצד שפועל למען המדינה. ודווקא משרד הבטחון, מתנהג כמי שטובת המדינה איננה עומדת לנגד עיניו.
    אני מאוכזב גם מ"פורום המח"טים והמג"דים במילואים", אשר מסיבותיו הוא, מעלים מידע מחיילי המילואים, ואיננו מיידע אותם לגבי המצב לאשורו. מח"טים ומג"דים נכבדים: אתם נוטלים על כתפיכם אחריות כבדה מדי, שאין לכם כל זכות לנוטלה. אני לא הייתי מעז לשאת בה. חובתכם להציג את האמת במערומיה לכל חייל מילואים בישראל, ואין בידיכם הזכות המוסרית לשלוח אותו למשימתו, כשהוא טועה לחשוב שעתיד משפחתו לא יהיה הפקר. עתם התעסקותכם בבעיה, ללא כל תוצאה בשורה התחתונה, משמשת כ"עלה תאנה" למשרד הבטחון, מחדליו ועמדותיו הבלתי מקובלות.
    חבריי לטייסת,
    אתם, שמכירים אותי כל כך טוב (בין אם לאורך שנים ובין אם פחות מכך), שמכירים את מידת התנדבותי לתרום לטייסת ולחיל הרבה מעבר לפעילות הטיסה כשלעצמה, אתם שמכירים את מידת אהבתי לטייסת, לטיסה ולמסוק הנפלא שלנו, אתם שמכירים עד כמה אני "בעדניק" ו"יושב השורות הקדמיות" - מבינים בוודאי עד כמה חמור השבר שנשבר בקרבי.
    עם כל הכאב המוסרי, החברתי והאישי,
    אינני יכול להביט בעיני אשתי וילדיי, ולנסוע למילואים, כשאני יודע שאם יקרה הנורא מכל, נסיעתי למילואים שקולה להפקרות לשמה,
    וחמור מכך - אינני יכול להביט לעיני מפקדי הצבא וראשי מערכת הביטחון, ולהאמין בהם. שיקרתם לי. שיקרתם לחבריי. שיקרתם לכל עם ישראל.
    בנסיבות שכאלה, לא אוכל להרשות לעצמי לבצע שירות מילואים, בוודאי שלא אוכל להתנדב לשירות.
    לא המשתמטים מהצבא הביאוני לכך, לא הרגשת הפראייריות, לא החשש מאש האויב, לא הפגיעה במקום העבודה גם לא ההיעדרות מהבית - דווקא ראש הממשלה, שר הביטחון ועוזריו, הרמטכ"ל וסגנו, וראש אכ"א - הם אלה שלא הותירו בידי ברירה.
    כל אחד ואחד מהם, היה צריך לדאוג לנו, חיילי המילואים, כאילו היה אבא שלנו. כל אחד ואחד מהם, נכשל במשימתו זו.
    עד היום ראיתי בעצמי אבא של מאיה וגיא בלבד. מהיום, ונוכח התייחסות מפקדי הצבא וראשי מערכת הביטחון אלינו, חיילי המילואים, אין לי אלא להיות גם "אבא לעצמי".

    להתראות במדינה מתוקנת יותר,

    ניר גלעד (גליננסקי), רס"ן (מיל')

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום מיכאל קרמר, ידיעות אחרונות
    ניר גלעד
    צילום מיכאל קרמר, ידיעות אחרונות
    מומלצים