יצחק פרלמן: "סופה של תקופה מוזיקלית"

"זוהי סופה של תקופה מוזיקלית. לא יהיו כמותו אחריו. הוא היה חבר שהלך איתי לאורך שנים ארוכות, כמעט 40 שנה והוא יחסר לי מאוד", כך אומר הכנר יצחק פרלמן על ידידו, אייזק שטרן, שהלך אתמול לעולמו. "אני בטוח שאם היו שואלים אותו איך היה רוצה שיקראו לו - מוזיקאי או כנר, הוא היה אומר קודם מוזיקאי ואחר כך כנר", פרלמן מוסיף. "המוזיקה היתה הדבר החשוב ביותר בחייו, העשיה המוזיקלית - גם הביצוע אבל בעיקר האינטרפרטציה".
בראיון ל-ynet מביתו בניו יורק אומר פרלמן כי הדברים החשובים בחייו של שטרן, מעבר למוזיקה, היו ההוראה והנושא הישראלי. "ישראל היתה חשובה לו מאוד והעסיקה אותו תמיד. הוא בא הרבה לארץ והיה חבר רציני של ישראל עד סוף חייו. הביקורים בארץ מאוד ריגשו אותו, הוא היה מאוד מסור לישראל וקשור אליה. הוא תמך בישראל והתעניין במה שקורה בארץ מבחינה פוליטית וגם מבחינת מוזיקה והוראה. כל נסיעה ארצה היתה חוויה מרגשת בשבילו".

(כמעט) מפגש ראשון - בגיל 3

"הפעם הראשונה שכמעט ופגשתי אותו היתה, אני חושב, כשהייתי בן 3", נזכר פרלמן. "אמא שלי לקחה אותי לקונצרט של אייזיק שטרן בשנת 1948, הוא ניגן אז בתיאטרון הבימה בתל-אביב הרבה לפני שהוקם היכל התרבות. אני לא זוכר פרטים מהיום הזה, הייתי קטן מדי, אבל שמעתי את הסיפור הזה הרבה פעמים מאמא שלי. היא סיפרה שהסדרן בכניסה לאולם לא נתן לי להיכנס מפני שחשב שאני צעיר מדי ופחד שאני אפריע או שאתחיל לצעוק ולבכות. זה היה הניסיון הראשון שלי עם אייזק שטרן, אבל הפגישה הראשונה שכן התקיימה בינינו היתה מאוחר יותר, כשהייתי בן 11 או 12. באחד הביקורים שלו בארץ הזמינו אותי לנגן בפניו. קשה לשכוח, את היום ההוא. זו לא היתה הפעם הראשונה שניגנתי בפני אורחים מחו"ל - בכל פעם שבאו מוזיקאים מוכרים הביאו לפניהם כנרים כשרוניים ומבטיחים - וכילד ניגנתי בפני ליאונרד ברנשטיין, יהודי מנוחין וכמובן מול אייזק שטרן. אני זוכר שזה היה בבית התזמורת הישן נושן בתל-אביב".

אין דרך אחרת

על יכולתו המוזיקלית המופלאה של שטרן אומר פרלמן: "הוא היה אחד המוזיקאים המוצלחים ביותר מבחינת יכולת ביצוע ואינטרפרטציה ובעיקר בפשטות ובדיוק. כל משפט מוזיקלי שלו היה פשוט ולעניין. בדרך כלל כשמוזיקאי שומע ביצועים שונים ליצירות הוא תמיד אומר 'אני הייתי עושה את זה אחרת', אבל לא עם אייזק שטרן. פעם שמעתי ביצוע שלו לקונצ'רטו של בטהובן ואני זוכר שאמרתי לעצמי: 'זה נכון, ככה זה צריך להישמע'. נורא קשה לבצע יצירות אחרי שאתה שומע אותו מנגן. הנגינה שלו הכריחה אותך להסכים עם הביצוע שלו, כי ככה זה צריך היה להיות - פשוט ולעניין בלי שום קשקושים והפרעות. כל קונצרט שהוא נתן גרם לך להגיד בסופו: 'נו, ככה זה הולך. אין דרך אחרת לנגן את הקונצרט הזה'. זה היה הסוד שלו כאמן".

ההבדל בין להרגיש ולהבין

"הוא היה מאוד מעוניין לחלוק בידע שלו, הוא לא לימד כדי לצאת ידי חובה", מוסיף פרלמן. "הוא הקים את המרכז בירושלים והיו לו תכניות של מאסטר קלאס בקרנגי הול, הוא תמיד היה מוקף בצעירים. ההוראה היתה חלק מאוד חשוב בחייו המוזיקליים ועכשיו אני חושב שאחת הסיבות שאני בחרתי להתחיל ללמד היא בגללו. כשראיתי את העשייה שלו הבנתי שברגע שיש הוראה בנשמה, היא עוזרת לי כנגן. זה גורם לך להסתכל על המוזיקה באופן שונה, אתה נדרש להאזין טוב יותר ולשמוע מה שקורה, לא רק להרגיש. הרבה פעמים בנגינה אנחנו קודם כל מרגישים מה קורה, וההבדל בין הופעה טובה להופעה גדולה הוא בכך שאתה מצליח להתנתק וגם לשמוע ולהבין מה אתה עושה".

נתן לצעירים תחושה של שווים

"הפעם האחרונה שדיברנו היתה לפני שלושה שבועות", נזכר פרלמן. "הוא כבר היה מאושפז בבית-החולים ולא הרגיש כל-כך טוב. אבל היינו בקשר לאורך כל השנים. אייזק שטרן היה אדם שהתייעצתי איתו, ניגנתי לפניו, ניגנו יחד, השתתפנו בהרכבים של מוזיקה קאמרית והקלטנו תקליטים משותפים. לאורך השנים עברנו שלבים שונים של קשר - בהתחלה בין תלמיד למורה ואחר כך כקולגות. אחד הדברים שמאוד ייחדו אותו הוא בכך שתמיד השתדל לתת לצעירים שנגננו איתו תחושה של שווים".
בצהרי היום ישתתף פרלמן בטקס אזכרה להרמן סנדלר, נשיא קרן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שנהרג בפיגוע הטרור במגדלי התאומים. "זו טרגדיה נוראית", אומר פרלמן. "היה לנו קשר מאוד הדוק והוא היה מעורב בשני ארגונים שמאוד חשובים לי - הפילהרמונית כמובן, וגם Perlman Music Program, בית ספר שאשתי הקימה יחד עם אשתו. היתה לו דינמיקה אנושית פנטסטית והוא היה אישיות מאד חזקה. במהלך הטקס אני אנגן עם נגנים מבית-ספר קטע מתוך החמישייה של מוצארט".
פרלמן יגיע ככל הנראה לישראל בחודש דצמבר הקרוב לשני קונצרטים משותפים עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.