הצפון החדש: "כשסתם דלת נטרקת, כל המשפחה קופצת"

קריית שמונה היתה אתמול נטושה. המכוניות שפקקו את היציאה מהעיר לפני יומיים, לא מיהרו להסתובב ולחזור עם ההודעה על יציאת צה"ל מלבנון. המשפחות שיצאו אל מחוץ לעיר, העדיפו להאריך את שהייתן שם עד סוף השבוע. ליתר ביטחון.
החנויות היו סגורות, המסעדות ריקות ומערכת החינוך היתה מושבתת. הרחובות היו כמעט ריקים מאדם, וקל היה יותר למצוא בהם עיתונאים שבאו לסקר את הרגע ההיסטורי. אבל תושבי קריית שמונה לא הרגישו כחלק מההיסטוריה. מי שנשאר בעיר, דאג שהמקלט מתחת לבית יישאר פתוח, מתוך תחושה שבקרוב ייאלץ לחזור לשם. תושבי העיר ספקנים בנוגע לביטחונם העתידי.
האחים מוטי ויגאל לוי עסקו ביומיים האחרונים בוויכוח שלא נגמר על משמעות הנסיגה לקו הבינלאומי. "אם ישראל תותקף, צה"ל יכנס באימ`אמא שלהם. עכשיו אנחנו מגינים על המדינה שלנו מקו הגבול, אנחנו כבר לא נמצאים על אדמת אויב. המצב השתנה, לא יעזור, ברק עשה היסטוריה", אומר יגאל, ומוטי משיב: "אז אני מודיע לך שתוך תקופה קצרה יחזרו הקטיושות, יחזרו ניסיונות החדירה לישראל, ואנחנו רק חוזרים היום חמישים שנה אחורה אל הטרור של הפדאיונים. דוד לוי הבטיח שאם יירו כדור אחד לעבר קריית שמונה, ישראל תחזיר כמו שצריך, אפילו לסורים, אבל גם את זה אני לא רוצה, נמאס כבר, מתי יהיה כאן שקט?".
משפחת לוי הראתה לי מקלט טיפוסי של בניין משותף בעיר – מיטות ברזל ללא מזרונים. המזרונים הירוקים של צה"ל מגיעים יחד עם האזעקה המורה לרדת למקלטים, הם מספרים, וכשהשטח נרגע, עובר הג`יפ הצה"לי ואוסף אותם.
"לחיות בקריית שמונה זה משהו שתושב מרכז הארץ לא יכול לתפוס", אומר מוטי לוי, נהג במקצועו. "אנשים שמרוויחים פחות מ- 3000 שקל, לא יכולים להשקיע במקלט, אפילו אם הם גרים בו חצי מהחיים שלהם, כי אין להם כסף לגבינה. כאן בקושי גומרים את החודש. כשהדלת נטרקת, סתם דלת, כל המשפחה קופצת. אנחנו בחרדה מתמדת כבר 25 שנה".
"כשבניתי את הבית שלי", הוא משחזר, "היה מטח של קטיושות, ואחת נפלה על הבית. הבית היה כמעט גמור, ואז כל גג הרעפים נפל פנימה. זה היה נזק של 60 אלף שקל. במבצע ענבי זעם נפלה קטיושה על גג הילדים ליד הבית שלנו. למזלנו, הגג היה נטוש, כי כולם היו במקלטים".
ומה יהיה עכשיו? מוטי פסימי, וכמוהו גם תושבים אחרים.
רק אזרח אחד, בחולצת משבצות, שממתין למטוס שייקח אותו מהעיר למרכז הארץ מרשה לעצמו להגדיר לראש הממשלה, אהוד ברק, מטרה חדשה. "שילחץ יד לנסראללה, ואז נראה אותו", הוא מתגרה, "ככה יהיה לנו שלום עם לבנון, וקצת שקט".