אונס בקהילה הווירטואלית

הן טענו שהוא אנס אותן באותו לילה עם בובת הוודו שהוא סוחב אתו לכל מקום. הוא השתמש בה כדי להכריח אותן לספק אותו מינית בדרכים בלתי שגרתיות וכפה עליהן לקיים יחסים וירטואליים עם חברים אחרים ולעשות דברים איומים לעצמן. כל זה התרחש בפומבי, בחדר המגורים של קהילת "למבדהמו", ביתן השני.
הן – "מון דרימר" חומת השיער, דמות נשית גבוהה, מוצקה וחסרת ייחוד במתכוון, ו"אקסו", רוח של נוכל/ת תושב האיטי שמינה אינו ברור, עורה שחום והיא לובשת חליפה אפורה מהודרת וחובשת משקפיים כהים.
הוא - "מר באנגל" השמן, שעוטה תחפושת ליצן מוכתמת (לא נגיד במה) ומשקפי טייסים מימי מלחמת העולם, שעל אבזמם נכתב: "נשקי אותי מתחת לזה, כלבה!". העדים שנכחו בחדר, קרופוטקין (מהפכן רוסי) וסנגברי הסנאי, סיפרו ש"מר באנגל" התקיף את השתיים ללא כל התגרות מצדן, סמוך לשעה 10 בליל חורף של שנת 1993. כלי הנשק – בובת וודו בגודל אדם בדמותו של סופר הקאלט ויליאם בורוז.

אווטאר

מדובר במקרה הידוע ביותר לשמצה של אונס בקהילה וירטואלית שקרה בשנת 1993. נכתבו עליו ספרים ומחקרים. בימים אלה מוצג בפסטיבל עכו המחזה "אווטאר", המבוסס על המקרה.
המחזה, מאת "התיאטרון הסכיזופרני", מגולל את פרטי האירוע וכמעט שאינו נוגע בסבך השאלות המרתקות סביב אפשרות של אונס וירטואלי. הוא מצליח חלקית, במשימה הקשה של תרגום שפת הקהילה הווירטואלית, המבוססת לחלוטין על טקסט, לשפת תיאטרון.
למרות שהמשחק לא תמיד משכנע או מדויק, המחזה משכיל לגשר על הפער בין חברי הקהילה בחיים הפיזיים לבין הדמות הווירטואלית שלהם באמצעות התפאורה (המצוינת), תאים שקופים שמרכיבים יחד גוף אנושי עצום ממדים.
כאשר הם לא מחוברים לקהילה, השחקנים נמצאים בדמותם הפיזית בתא, שמייצג את מקום עבודתם או ביתם. עם ההתחברות הם יוצאים מהתא ועוטים על עצמם את "האווטאר" - הייצוג האינטראקטיבי שלהם במציאות הווירטואלית.
אך "אווטאר" מתקשה לעמוד במשימה הקשה של המחשת מלוא ההוויה המורכבת שהתפתחה בקהילת "למבדהמו" או בכל קהילה מקוונת אחרת, שבה החברים מנהלים רב שיח אקסצנטרי עם האלטר אגו שלהם ועושים אאוטינג לצדדים בתוכם שתמיד שאפו לבטא ולא העזו או הופכים לאנשים שהם היו פעם ואינם עוד.

"מר באנגל" הפך אלים מרגע לרגע

"למבדהמו" היתה קהילת ה-MOO הראשונה, סביבה מקוונת טקסטואלית בלבד, ששימשה כמקום מפגש בין משתמשים ושאבה את עולם הסמלים והפנטזיה שלהן ממשחק התפקידים "מבוכים ודרקונים".
"זהו מקום מפגש שיוצר אשליה של מקומות בעולם הפיזי – בית קפה, אולם כנסים או הרחוב וניתן לנוע בו", כהגדרת חוקר הקהילות, הווארד רהיינגולד. בפועל, "למבדהמו" היתה מסד נתונים מורכב שפעל משרתי חברת "זירוקס" בפאלו אלטו, ותוכנן כדי לטעת במשתמשיו את התחושה שהם נעים בחלל פיזי.
אורח שביקר בקהילה היה מבחין בשורות טקסט שזוחלות במהירות במעלה המסך, אך עבור חבריה, עולם המלים של "למבדהמו" היה מורכב ואמיתי לכל דבר.
"למבדהמו" היתה כפר וירטואלי הומה משתמשים ב-1993 - יותר מאלף חברים השתתפו בקהילה המקוונת הזו. את שאירע באותו לילה ב"חדר המגורים" של הקהילה תיאר ג'וליאן דיבל במאמר שפירסם ב"וילג' ווייס" בסוף 1993, אשר הפך מאוחר יותר לפרק בספרו ""החיים הקטנים שלי": "'מר באנגל' הפך אלים מרגע לרגע. הוא כפה על 'אקסו' לאכול את שערות ערוותה וגרם ל'מון דרימר' לפגוע בעצמה עם סכין מטבח".
"בובת הוודו" של "מר באנגל" היתה מעין דמות משנית של באנגל, תוכנה ששימשה אותו להצגת הפנטזיות הסדיסטיות שלו על המסך בשמם של משתמשים אחרים ושמה מלים בפיהם. "כאילו בניגוד לרצונה, 'מון דרימר' נועצת סכין בשר בתחת שלה בהנאה גדולה. שומעים את 'מר באנגל' צוחק ברשעות במרחק. הוא מחייך חיוך שטני, משייט סמוך לתקרת הלובי, ממטיר אושר ונשיקות מסוכרות על כל ראשי הנוכחים מטה". אלה היו השורות שהופיעו בשמה של "מון דרימר" על המסך, על פי דיבל, שנודע בכינוי "דוקטור בומביי".
"מר באנגל" לא הפסיק עד שאחד מהנוכחים קרא ל"איגי", חבר-על שהביא עמו אקדח קסמים, פקודה שכלאה את "מר באנגל" במעין כלוב וירטואלי וניטרלה את בובת הוודו שלו.
אלה הפרטים המילוליים, ההזויים, שאירעו בסייברספייס באותו לילה. העובדות הקשיחות שאירעו בעולם האמיתי פחות ברורות.

המשפט של "מר באנגל"

במציאות, רק מלים ארסיות נעו על המסך. זהו סוג של קסם מסוכן. כל חבר בקהילה, שכל עולמו הצטמצם למלים, לא יכול להישאר אדיש לשליטה של "מר באנגל" במלים שהופיעו על המסך ובדרך השימוש שלו בהן, אך האם הן יכלו לאנוס?
דיבל מספר שלמחרת האירוע פירסמה "אקסו" הודעה בלוח המודעות האלקטרוני של הקהילה, ובה דרשה משאר החברים "לקרפד" את "מר באנגל", כלומר, למחוק את חשבון המשתמש שלו ולהשמיד לחלוטין את דמותו הווירטואלית. ב-24 השעות שלאחר מכן הוסיפו כ-50 משתתפים נוספים את קולם לדרישה לקבל את ראשו הווירטואלי, לעומת כ-10 מתנגדים.
המשפט העממי של "מר באנגל" נערך באחד מחדרי הקהילה, בהשתתפות 30 חברים. בראש הדיון עמד "טום טרייסבק", משתמש-על (ויזרד), שמכירים את המערכת ובעל הרשאות לשימוש בפקודות יום הדין כאמצעי לבקרה חברתית.
על פי דיבל, כשנשאל "מר באנגל" למה עשה זאת ענה כי בשבילו היה זה "ניסוי בשליטה רגשית". במהלך הדיון "מר באנגל" שיגר לנוכחים הודעות חרטה מעורבות בסרקזם ומסרים לוחמניים. חלק מהנוכחים חשבו שאולי החרטה שלו אמיתית, אך אחרים טענו שייתכן שגם אז הוא עורך "ניסוי חברתי" ומצחקק עליהם מרחוק.
בעוד הצעות החברים לענישה נופלות זו אחר זו, הדיון מוסמס. מוקד העניין הוסט מ"מר באנגל" לדיונים פילוסופיים כבדי ראש ומעט מהנוכחים הבחינו בו כשהוא הסתלק מהחדר. בשעת לילה מאוחרת נותר קומץ משתתפים, שהחל לצ'טט על ענייני דיומא.
לבסוף, "טום טרייסבק" שמיעט להתבטא בדיון, נעלם מהחדר. מאוחר יותר, חברי הקהילה שהקלידו בקשות חיפוש אחר הכינוי "מר באנגל" קיבלו הודעה בנוסח "מר באנגל אינו שם של משתתף בקהילה". "מר באנגל" הוצא להורג.
דיבל קובע כי מותו של מר באנגל סימן את סופה של "למבדהמו" כקהילה אנרכית, חסרת הנהגה מכוונת. בעקבות המקרה גיבשו מנהלי הקהילה מערכת של איזונים ובלמים ועונשים.

מי זה "ד"ר ג'סט"?

למרות זאת, כותב דיבל, כעבור זמן לא רב הופיעה בקהילה דמות מוזרה חדשה בשם "ד'ר ג'סט", טיפוס אקסצנטרי בעל הרגל משונה למדי. הוא נטה להכניס את חברי הקהילה האחרים לתוך צנצנת שהכילה, לדבריו, שרידים של אנס וירטואלי שמת.
"מר באנגל" חזר לתחייה, אך מסתבר שהוא לקח את העונש הסימבולי ללב. דיבל מעיד כי האלימות המילולית של "מר באנגל" כלפי אחרים נעלמה אצל "ד"ר ג'סט", אך לפני שהספיק להתעמק בכך, נעלם "ד"ר ג'סט" והותיר בחדרו הפרטי בובת וודו בדמות ויליאם בורוז והודעה טקסט לפיה "ד"ר ג'סט נמצא אבל ישן".
"איש לא יודע למה הוא נעלם", כותב דיבל, "אולי הוא השתעמם ואולי החליט להתחיל מחדש עם דמות שלישית".

איפה נגמר הגוף ומתחילה הנפש?

"מסתבר שגם כאן, באון ליין, אתה לא יכול להיות כל מה שאתה רוצה", אומר "מכונת אונס", בן דמותו של "מר באנגל" במחזה "אווטאר". ואמנם, המקרה של "מר באנגל" מעלה תהיות על המרחק בין עולם הסמלים של הסייברספייס ל"מציאות".
בחיים האמיתיים, אונס נחשב כפשע קנייני, המופנה כלפי גוף האדם, בשעה שהאונס משפיל את האדם ופוגע בנפש. האם אפשר לשלול לחלוטין אפשרות של אונס וירטואלי, שאינו פוגע בגוף כלל? ככל שנפליג לתוך עידן המידע, המרחק בין המלה לבין הפעולה או המעשה שהיא מסמלת צפוי להצטמצם עוד, והרוולנטיות של תהיות, כמו היכן מסתיים הגוף ומתחילה הנפש ומה ההבדל בין אלימות אמיתית לאלימות וירטואלית תגבר.
זהות האדם שעמד מאחורי "מר באנגל" אינה ידועה. חברי הקהילה סיפרו שמדובר בסטודנט שהתחבר ממחשב באוניברסיטת ניו יורק, אך שמועות מהימנות גילו כי "מר באנגל" היה יותר מאדם אחד במציאות, ולמעשה, חבריו של הסטודנט הקיפו אותו בליל האונס ועודדו אותו במהלך האונס הקבוצתי וירטואלי.
מסתבר ששום דבר שמתרחש בקהילה מקוונת אינו מה שהוא נראה, אך עבור "מון דרימר" ("טרנטלה" במחזה "אווטאר"), במציאות אם חד הורית מפנסילבניה ו"אקסו", אשה נשואה מסיאטל, האונס הסמלי היה אמיתי.