ממלכת הטרור

הגילויים האחרונים על חשיפת קבוצה נוספת של חמאס שהתאמנה בלבנון ובסוריה שבים ומאירים את מרכזיותה של סוריה בממלכת הטרור של המזרח התיכון. מדובר במדינה שעצם המשכיות המשטר שלה, המבוסס על עדת מיעוט לא-מוסלמית, העלאווים, מותנה בהפעלת טרור נגד אזרחיה שלה. ואכן, כך קורה בה לאורך 38 שנות משטר הבעת', בייחוד בשנים 76-82, ומעל הכל בשחיטה המרוכזת של רבבות תושבי חאמה בפברואר- מרץ 82'. במקביל, אותו משטר שאינו מהסס להרוג את בני עמו מפעיל טרור נגד אויביו מחוץ: ישראל, טורקיה, לבנון, ירדן, עירק, הזירה הפלסטינית, וכשצריך – יעדים מערביים (למשל, הפיגועים ההמוניים במטות המארינס האמריקניים בביירות ב-83').
בשונה מהלבנונים, שעדיין לא הצליחו להשתחרר מעניבת החנק של צבא הכיבוש הסורי בארצם, כמה גורמים באזור שהטרור הסורי כוון נגדם ידעו דווקא כיצד להתמודד איתו. העירקים בוודאי יודעים כיצד לענות בטרור על טרור, וגם הירדנים מצאו דרכים יעילות לעיתים מזומנות. קל וחומר הטורקים. באוקטובר 98', בעיר הגבול אדנה, הם הורידו את חאפז אסד על ברכיו, ובאיום של פלישה לסוריה – על רקע בריתם הלא מוצהרת עם ישראל – כפו על משלחת סורית לקבל בהכנעה את כל דרישותיהם. עובדה, מאז לא היתה שום פעילות טרור בהשראה סורית נגד טורקיה.
היו אז בישראל מי שחשבו שאנו יכולים לחזור על התרגיל הזה, ולכפות באיום מלחמה את הפסקת הסיוע שסוריה מעניקה לחיזבאללה ולארגוני הטרור הפלסטיניים. דעתם לא התקבלה בגלל השוני הגדול בתנאים, אך העובדה בעינה עמדה: כאשר ניצבה סוריה מול כוח שהעריכה אותו כעדיף על שלה, וכעלול להיות מופנה נגדה, היא החליטה להתקפל ולחדול מתמיכתה בארגוני טרור.
מה שישראל אינה יכולה לעשות לסוריה, ארה"ב יכולה גם יכולה, בוודאי צריכה לעשות, אם יש ממש בדיבורים הרמים הנוכחיים של בכיריה על מלחמה בטרור העולמי. בזמן משבר המפרץ, כשהוקמה הקואליציה נגד סדאם חוסיין, ייחסו בוושינגטון חשיבות עליונה להשתתפות סוריה בקואליציה זו, בתוקף היותה ארץ האם של הלאומיות הערבית, אויבת מושבעת ומסורתית של המערב, ומנהיגת חזית הסירוב נגד ישראל. האמריקנים האמינו אז שהזרמת מיליארדי דולרים לכיסי אסד תחזק את רצונו ללכת אחרי המלחמה להסדר מדיני עם ישראל, ובא למזרח התיכון גואל. אסד, כמובן, שמח לקבל את הכסף, אפילו הלך לוועידת מדריד, אך בכסף עצמו קנה עוד ועוד נשק, ושלום עם ישראל לא קרה אז ולא אח"כ – חרף הוויתורים שהמטירו עליו ממשלות ישראל השונות.
בשאר אסד אינו מראה שום סימן של שינוי לעומת אביו, וגם לכן אין שום ערך להשתתפותה של סוריה בקואליציה נגד הטרור. אדרבה, יוקרת סוריה בעולם המוסלמי אינה כמו זו של ערב הסעודית, וברור מעבר לכל ספק שאין בכוונתה להיכנס לשום תהליך מדיני עם ישראל. מנגד, תמיכת סוריה בחיזבאללה, אויב המערב ולא רק ישראל, הכיבוש שלה בלבנון, תמיכתה באירגוני טרור פלסטיניים, והאיום התמידי שלה על ירדן, כל אלה מנוגדים לאינטרס האמריקני, לא רק הישראלי.
לאמריקנים יש אפוא יותר מסיבה מוצדקת אחת להעריך מחדש את מדיניותם ביחס לסוריה ולעקור מהשורש את ממלכת הטרור שקמה שם בארבעת העשורים האחרונים. במזרח התיכון יהיו רבים שישמחו על כך, גם אם לא כולם יבטאו זאת בפומבי.