אם תרצו, אין זו אגאדו

ארבע עונות שלמות העברתי ב"קוראל ביץ'", הסניף האילתי של מועדון הים התיכון. עד כמה שאפשר לקרוא למלון "בית" - זה בדיוק מה שהוא היה בשבילי בתקופה ההיא, קצת לפני מלחמת המפרץ וקצת אחריה. הקלאב באכזיב היה, אולי, רווי באורחים ישראלים, אבל באילת, לפחות בתחילת הדרך, היו ניחוחות חו"ל אמיתיים - גם אם החו"ל הזה הורכב בעיקרו מיהודים צרפתים ממרוקו, טוניסיה ואלג'יריה. "קוראל ביץ'" נחשב למועדון צנוע יחסית לשאר שכיות החמדה שמועדון הים התיכון העולמי מחזיק בבעלותו, כמו "איקסטפה" במקסיקו, "סנט מוריץ" בשוויץ, "ריו דס פדרס" בברזיל ואחרים. למרות זאת הצליח הקלאב האילתי למשוך, לאורך השנים, לא מעט כוכבים, ביניהם סילבסטר סטלון, שרלוט גינזבורג, ז'אן-פייר באכרי ואחרים.
החן הבלתי מתחנף של "קוראל ביץ'" יחד עם דמויות מפתח כמו השף דה וילאג' (Chef De Village) האהובה מרים קרואנזיין, מנהל חנות התכשיטים במקום צ'וף (שהיה ידוע בזכות הזקן הלבנבנן הארוך שלו והלוק של אברהם אבינו) וכמובן עקיבא, האחראי על הביטחון, שבמו ידיו העיף לא מעט מסתננים משטח המועדון - כולם נתנו ל-G.M’S, האורחים של הקלאב, את הרצון לחזור ולבקר בו. הרגע העצוב ביותר שחוויתי בקלאב - והוא אולי גם הרגע שסימן את תחילת שקיעתה של האימפריה של טריגנו, מי שיזם והקים את המועדון לפני למעלה מחצי מאה ונאלץ לפנות את כיסאו - היה מלחמת המפרץ. זה היה הרבה לפני שאחד העובדים במועדון ב"אכזיב" נהרג מאש לבנונית, ובכל זאת, ההוראה מפריז היתה לפנות את כל העובדים הזרים שנמצאים בישראל. במשך שבועיים "קיפלנו" את כל הציודים ונפרדנו מהחלום ומה"אגאדו". ליווינו את מרים והצוות הזר לשדה התעופה בדרך למקום מבטחים ולכפרים קסומים מעבר לים ונשארנו לחכות לבלתי נודע.
למרות המשבר הכלכלי שפקד את העולם אחרי המלחמה ההיא, "קוראל ביץ'" נפתח מיד לאחריה והחיים כאילו חזרו למסלולם. אני נסעתי למקסיקו ואחר-כך לברזיל ובין לבין הייתי חוזרת לבקר ב"קוראל ביץ'", להסניף את המסעדה על החוף - שבה חגגנו את נישואיה של הישראלית הראשונה שנישאה לראש כפר - את הבמה שעליה הופעתי מדי ערב במשך שנתיים ואת הקירות שאלוהים יודע כמה שיש להם לספר. "קוראל ביץ'", הוא הרבה יותר מעוד מלון אילתי - הוא אחת מנקודות השפיות הברורות בארץ, המסמנת הכרה של רשת עולמית ייחודית במה שיש לאילת ולישראל להציע. סגירתו של "קוראל ביץ'", אפילו אם זמנית, היא רגע עצוב מאוד לאילת. המוטו של הקלאב בתקופה שבה עבדתי בו היה "Club Med - Antidote For Civilization", תרופת נגד לציביליזציה. נראה שהפעם הציבילזיציה ניצחה.

מורשת הקלאב

אז מה בעצם השאיר לנו מועדון הים התיכון, מעבר למבנים המיותמים? הנה רשימה התחלתית.

אגאדו –

ספינת הדגל של רחבת הריקודים (la piste du danse), השיר הזה הצליח להרקיד מיליוני אנשים בכל ערב ולהוציא את ה-G.O’S (צוות המועדון) מדעתו. מצטרף לקלאסיקות קלאב-מד נוספות, כמו "Hands Up" ו"C’est Bon Pour Le Moral".

חרוזים –

הכסף הרשמי של המועדון. אם תרצו לשתות או סתם לנשנש סנדוויץ' בין הארוחות, תיאלצו להצטייד בהם. החרוזים, אגב, התחלפו עם השנים ב"Carnet", מעין דפי נייר עם הסמל של הקלאב בצבעים שונים. המשמעות - אותה משמעות.

קילשון –

הסמל של פוסידון ושל מועדון הים התיכון. עם השנים הפך לסמל סטטוס של נובורישים, שהודבק על המכונית.

מייקל ג'קסון –

בכל קלאב שמכבד את עצמו, מייקל ג'קסון היה חבר של כבוד. לוח הופעות בלי ג'קסון והברייקדנס (גם שנים אחרי שה-Moon Walk שלו כבר יצא מהאופנה) לא נחשב אפשרי.

14 ביולי –

ילדים בישראל אולי לא יודעים לדקלם את התאריך העברי של הכרזת העצמאות, אבל כל מי שעבר במועדון ב-14 ביולי יודע שיום הבסטיליה זה ה-י-ו-ם להיות במועדון, ולא חשוב אם אין לכם מושג איפה הבסטיליה נמצאת.

מופעים בבריכה –

מועדון הים התיכון נחשב תמיד ליצירתי במיוחד בכל הקשור לתחום ההפעלה והבידור. צוות הבידור של הקלאב, המורכב מהעובדים כולם - גם אלה שבבוקר אופים לכם את הקרואסונים - מנפק מופעים מרהיבים. המופע בבריכה נחשב לאחד המדהימים שבהם, וכלל לפידים בוערים, קפיצות למים דרך מעגלי אש ומה לא.

G.O’S –

צוות העובדים. ה-G היא בשביל Gentille - שזה, בעברית, נחמד; וה-O בשביל Organisateur, מארגן. בדרך כלל מגיע עם הרבה רצון טוב, חיוך אינסופי, גוף ששווה למות בשבילו והרבה מאוד הורמונים.

G.M’S –

אורחי הקלאב. המשמעות היא G (אותו דבר כמו מקודם) ו-M בשביל Membre, חבר במועדון. בדרך כלל מגיע עם אינסוף בקשות, חרמנות וכסף בשביל לחזור הביתה עם חולצות שכתוב עליהן בגדול "הייתי בקלאב".

Chef De Village –

ראש הכפר. האיש שכל העולם אוהב להצטלם איתו. האהובים ביותר בישראל הם מרים קרואנזיין (קוראל ביץ'), טוטון (אכזיב) וג'ונתן ביסמות, שאלפי ישראלים עקבו אחריו גם למחוזות ניכר.

Animateur –

ליצן הכפר. הדמות האהובה בכפר, מעין בופון מודרני שלא יעזוב אותך עד שתסחב את האחוריים שלך לרחבת הריקודים. מצחיק בטירוף ומלא קסם אישי. מטרה ניידת מאוד ל- G.M’S מהמין הנשי.

פריאו –

אחת מהמצאות המאה, למרות קיומה בשבטים אפריקאיים הרבה לפני מועדון הים התיכון. סוג של בד שאם אתה יודע מה לעשות איתו, יכול להפוך לחצאית, מכנסיים, אוברול מפית, מפה, כובע ומה לא.

ארוחות שחיתות –

ספינת הדגל של קלאב מד הוא המטבח. צבאות ה-G.O’S וה-G.M’S צעדו במשך השנים לא מעט בזכות אלילי המטבח האיכותיים. בזכות רגלי הצפרדעים שנאכלו ב"קוראל ביץ'" הרבה לפני שהרבנות התערבה ויהודים-צרפתים למיניהם גם כן, קראו האילתים לצוות העובדים בקלאב "פרוגיס".

"נייט" (או בעברית "מועדון הלילה") –

מקום המפגש בין ההורמונים הנשיים לגבריים. הסיבה המדויקת לכך שנאלצתם לסחוב את מיטב מחלצותיכם במזוודה. המקום הנכון והזמן הנכון לדעת איך אתם מנענעים. מעטים הצליחו לעמוד בפיתויים.

מיני קלאב -

המקום שבו אתם "נפטרים" מהילדים שכל-כך רציתם לבלות איתם חופשה משפחתית ומשאירים את כאב הראש לטיפולם המסור של ה-G.O'S.