שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ליטוין, לא לורקה

    "גרסיה לורקה, חלום וברונזה" מבקש לשרטט ביוגרפיה רוחנית של משורר גאון ורב פנים

    יש לומר זאת בראשית הדברים, כי הרבה נגזר מקביעה זו: אין זה ספר של לורקה, אף כי כל הטקסטים המופיעים בו הם פרי עטו. זאת בפירוש יצירה יחודית של העורכת והמתרגמת, רנה ליטוין, מחווה רוויית אהבה לאמן הספרדי, קולאז' מיצירותיו, היוצר מיבנה חדש ומקורי. זה לגיטימי, מה עוד שהספר יפה ומוצלח וגורם הנאה לקורא, והנאה גדולה שבעתיים לאוהבי לורקה, שנהנים מכל העולמות - אבל הקורא צריך להיות מודע לכך.
    על פי הכתוב על העטיפה האחורית, הספר מבקש לשרטט את הביוגרפיה הרוחנית של המשורר הספרדי כפי שהמתרגמת מבינה אותה (שהרי גם בעניין זה ייתכנו תפיסות שונות). לצורך זה, הקטעים המופיעים בו נבחרו בקפידה מ'כל כתבי לורקה', קורפוס בן יותר משלושת אלפים עמודים צפופים. תוך שמירה על הכרונולוגיה, עם סטיות קלות, יש כאן ברצף קטעי שירה, ראיונות, מחזות, הרצאות, מיכתבים, רישומים וציורים. ספר מופלא, שלורקה לא הגה מעולם. ספר מרתק, אבל בעייתי.
    ומכאן להסתייגויות ולהארת דברים מסוימים, שבלעדיהם עלול הקורא שאינו מכיר את המקור להיכשל.
    ראשית ועיקר - התרגום עצמו. אותה חירות שליטוין נטלה לעצמה במלאכת העריכה, כאשר שילבה, למשל, שירים מספר או ממחזה מאוחרים בתוך פרוזה מוקדמת, היא נטלה גם לצורך תרגומי השירה. הדברים ידועים: מתרגם חייב לפרש, בייחוד בשירה. הוא הקובע אם יש לשים דגש על חריזה, על משקל או על מילוליות, שהרי לעיתים נדירות אפשר לשלב את כל המרכיבים יחדיו. מכאן החירות, ה'ליצנציה' שממנה נהנים מתרגמים.
    אלא שבתרגומיה של ליטוין הליצנציה הזאת נמתחת ומתרחבת עד גבול ההפקרות. עם כל הקושי לעשות זאת במיסגרת של ביקורת עיתונאית, לא אוכל שלא להביא דוגמאות אחדות: שתי סונטות מתוך המחזור 'סונטות האהבה האפלה' מייצגות בספר את ההומוסקסואליות של לורקה. אגב, סונטות אלו פורסמו בראשונה רק שנים רבות לאחר מותו של לורקה. ליטוין מכנה אותן 'סונטות האהבה האפלה' בעיקבות חוקרי לורקה מסוימים, ביניהם המשורר ויסנטה אלכסנדרה, שנמנה גם עם ידידיו. המקור פותח בקריאה: "Ay voz secerta del amor oscuro", כלומר, "הו קול נסתר של אהבה אפלה!". בתרגומה של ליטוין מתהפכים היוצרות. הקול הוא אפל, האהבה נסתרת "הו קול אפל של אהבה נסתרת!" (עמ '431). עם כל הכבוד, זה לא אותו דבר. גם אם היא היתה זקוקה לסיומת של נקבה לצורכי החריזה המחיר במיקרה זה כבד מנשוא.
    ב'שיר סביליאני קטן' (עמ' 30) כתוב במקור: "האיר השחר / בפרדס". ואילו בתרגום "האיר השחר / ורחש". קשה לי להסביר את השינוי. המלה 'פרדס' במקור (naranjel) אינה חורזת עם ה'שחר' שלפניה, וכן עם ה'דבש' שלאחריה. גם 'רחש' ''דבש' אינן מהוות חרוז. החריזה המקורית (naranjel, Isabel, aquel,) מופיעה בתרגום באורח חלקי: 'מסתתר', 'הזוהר'. מדוע איפוא הצורך להשמיט את הפרדס, ועוד להוסיף את ה'רחש' יש מאין?
    בהמשך של אותו שיר יש משהו תמוה עוד יותר, אלא שכאן אני יכול להבין את המניעים. במקור כתוב כך: "Sillita de oro / para el moro. / Silla de oropel / Para su mujer", ובתרגום מילולי: "כיסא זהב קטן / לערבי. / כיסא זול מוזהב / לאשתו". ואילו בתרגום של ליטוין: "(ישבה הדבורית / על כיסא עם כרית. / ישבו חברותיה / סביב, לרגליה.)" (שם).
    זהו שיר בתוך שיר (הוא מופיע כולו בסוגריים), והוא מנסה לחקות שיר ילדים, מאלה שעד לפני חמישים שנה העסיקו ילדים, ששרו ושיחקו לקיצבם. ליטוין סברה, כנראה, שבמיקרה זה חשוב המיבנה ולא התוכן. אך כאן אפשר לטעון כי הבחירה היתה צריכה להתאים לכוונת המקור, משהו בנוסח "ימינה, ימינה / שמאלה, שמאל", ועל כל פנים משהו מנותק לחלוטין מעלילת השיר, בתבנית דומה למקור.
    החופש הכמעט מוחלט הוא בעייתי, אך לא צריך לחרוץ דין. הספר צריך להישפט על פי קריטריונים אחרים, נוספים, לא פחות חשובים מהמיקרו-טקסט של תרגומי שירה. הקורא העברי, גם הבקי בקורפוס הלורקיאני, יתוודע כאן לטקסטים שלא הכיר, יפים ומעניינים, שלא היה להם מקום בספר רגיל.
    באשר לסיבה שלשמה התכנסנו, כלומר שירטוט ביוגרפיה רוחנית באמצעות קטעים של לורקה, יהיו בוודאי חילוקי דעות. כשלעצמי, היות שאיני מאמין כי דבר כזה הוא בגדר האפשר, הופתעתי לטובה ונהניתי מאוד. אין פה ביוגרפיה - אבל יש ויש חשיפה של מחשבות והתלבטויות, המלוות את התפתחות כתיבתו של לורקה לאורך שנים. אפילו זיקתו לחברים שהשפיעו עליו מתגלה מתוך המיכתבים, והערותיה המדויקות והחסכניות של העורכת תורמות רבות בתחום זה.
    קשה להרכיב ביוגרפיה רוחנית כאשר מדובר בגאון בכלל, ובמיוחד בגאון רב פנים כמו לורקה. זו משימה יומרנית. אבל אם מישהו יכול היה לנסות לעשות זאת בעברית, הרי זו ליטוין, שלאחר שנים רבות של התעסקות בו, נדמה שהיא יכולה לפרש אפילו את שתיקותיו. ובכל זאת, גם כאשר מגיעים למצב של הזדהות מוחלטת עם סופר או עם משורר כלשהו, יש לזכור כי מדובר בשתי ישויות שונות ונפרדות, ועל המתרגם לצעוד צעד אחד לאחור.
    (מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות")

    הכותב הוא עורך השבועון בספרדית 'אאורורה' ומתרגם ספרות מספרדית לעברית.

    גרסיה לורקה, חלום וברונזה. ערכה ותירגמה: רנה ליטוין. הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה. 535 עמ'

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים