איך תפיק את תוכנית הטלוויזיה שלך? (בלי פרוטקציה)

שיר פתיחה מפורסם משנות השמונים מתחיל במילים: "לא רוצה לשמוע (זה מה יש), איזה רדיו מעפן (זה מה יש), כל התכניות אותו דבר (טה-לה-לה-לה-לה)". נא ליישם את השורה הנ"ל לגבי טלוויזיה בת ימינו. חוץ מכמה בעלי הון ומנהלי תכניות, יש מתנגדים? לא חשבנו אחרת.
אבל לך, מר ישראלי, יש רעיון מדהים לשעשועון טריוויה נושא פרסים או סדרה על עיתונאי שמאלני מנוול שיום אחד רואה את האור ועובר לצד הנכון של המפה הפוליטית. ללא ספק, זוהי התכנית שתשיב את הרייטינג לערוץ 2. אבל איך מביאים את הרעיון המוצלח הזה לאנשים הנכונים? עם מי צריך לדבר? מה צריך להכין? האם אפשר להסתדר בלי קשרים בגל"צ? ynet שמח להגיש את (קחו נשימה): עזרה ראשונה לאזרח האוחז ברעיון מבריק לסדרת טלוויזיה ולא יודע למי לפנות.

קודם כל - עוכרי שמחה

"אני רוצה לסתור את ההנחה שעומדת בבסיס הכתבה", אומר אריק ברנשטיין, אחד מצמד השותפים ב"מטר הפקות". "למה שהאזרח הממוצע ירצה לכתוב לטלוויזיה? אני מתייחס לתסריטאות כאל מקצוע ולא כל אחד יכול לעשות את זה". טוב. אבל אם יש רעיון ממש מוצלח? "בכתיבה דרמטית, רעיון טוב הוא בטל בשישים. צריך לדעת לכתוב דיאלוגים, לכתוב דמויות ולכתוב סיפור. רעיון הוא רק השלב הראשון". ברנשטיין יודע על מה הוא מדבר. מאמתחתו מציצות, בין היתר, "החמישיה הקאמרית", "הבורגנים" ו"זו ארצנו". אבל אם נושקתם בידי פיית-האופטימיות, ורעיון מגובה בתסריט בוער בדמכם - יש תקווה.

למכור את הרעיון (לא חשוב למי)

"לאזרחים חסרי הניסיון, הייתי מציע להיעזר באנשי מקצוע לפני שהם מפיקים הצעות לתכנית", אומר חיימון גולדברג, סמנכ"ל התכניות ב"טלעד". "אין ספק שהפיצ'ינג - צורת ההגשה, סגנון ועומק ההגשה - מאוד חשוב בשלבים הראשונים. יש להם השפעה רבה על האופן שבו אנו מתייחסים לחומרים שאנחנו מקבלים, ואנחנו מקבלים אינסוף חומרים". כעת, כשבגבנו נושב סיכוי הצלחה תיאורטי, אפשר להמשיך לשלבי ההתקשרות הראשונים.
מירית טובי, מנהלת מחלקת הדרמה של JCS, ממליצה לגבש רשימה של חברות הפקה. "צריך לכתוב את הרעיון לסדרה בחמש שורות", מסבירה טובי, "אם יש לך הברקה – לא למרוח אותה על 400 שורות. כשהרעיון מוכן, צריך להתקשר לחברות ההפקה ולשלוח את החומר". בהתייחס לשאלה האם צריך לנג'ס, משיבה טובי בכנות שהיא עשויה להתחרט עליה: "לנדנד כל יום, אולי לקפוץ להביא קלטת. צריך להשתדל מאוד להגיע לפגישה עם בעלי התפקידים".
אפשרות אחרת היא לפנות לגוף שידור במקום לחברת הפקה. "אם המדובר בפרויקט בעל הקשר אקטואלי או רלוונטיות מיידית - בקונצרט, למשל, או באירוע חד פעמי אחר - יש יתרון לזכיין, שיכול לפעול מהר", מסביר גולדברג. "מצד שני, אם יש תכנית שדורשת השקעה בפיתוח וסבלנות אין קץ, שלא תמיד קיימת אצל כל הזכייניות, ראוי שהיוצר יפנה לחברת הפקה". היעד הסופי, צריך לזכור, הוא מכירת הפרויקט לגוף שידור (זה גם מה שחברת ההפקה תנסה לעשות בשלב הבא) ולכן, אם הצלחתם לרתק אליכם זכיין – תם הטקס (של המכירה, לפחות). מצד שני, הרבה יותר קשה להגיע לזכיין מאשר לעניין חברת הפקה (וגם זה לא קל).

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר (בבקשה)

טובי מנסחת את מטרות הפגישה הראשונה באופן בהיר במיוחד: "אתה צריך להסביר למה הרעיון שלך הוא הדבר הכי מבריק שיש, ולמה אתה יכול לעשות אותו הכי טוב. אתה צריך לשכנע שאתה כותב מהבטן. אתה צריך להוכיח שיש לך ניסיון או יש לך פוטנציאל. בכל מקרה, כדאי שלרעיון המבריק יהיה מחובר, אם לא פרק כתוב אז תיאור דמויות טוב שמעיד על עבודת חריש שנעשתה עליהן ועל העלילה, על האופן בו יתפתחו הדמויות מפרק לפרק".
"לפגישה אתה צריך להגיע עם מקסימום דברים שאתה יכול לספק", מציע אסף הראל, יוצר "שוטטות" ומכוכביה. "הדבר האחרון שאתה רוצה שיגידו לך זה: 'יופי של רעיון, עכשיו תפתח אותו ותחזור אלינו'. אצלנו ב'שוטטות', זה היה מקרה מיוחד כי הבנו שלא נצליח למכור את הסדרה על הנייר. אז נעזרנו בחברים מהתעשייה וצילמנו פיילוט בכוחות עצמנו. חוץ מזה, באנו עם שישה תסריטים ושישה סינופסיסים (תקציר עלילה - נ.ש). חייבים לרדת לפרטים, כי ככל שהרעיון כללי יותר – כך הוא נראה טוב יותר על הנייר. רוב הרעיונות נופלים בביצוע".
"בעת הצגת הפרויקט צריך לעזור למי שיושב מולך לדמיין אותו: 'סאות' פארק פוגש את אלי מקביל' או 'הבית הלבן פוגש את סקס והעיר הגדולה'", מסבירה טובי. "אם יש לך דמות שאתה יכול להגיד עליה שהיא קצת כמו שרה נתניהו, נגיד, זה יכול לעזור. אלו הם כלים טובים מאוד למפגש הראשון, שרק מעטים צולחים".

כשאתם אומרים לי "כן", למה אתם מתכוונים?

"בניגוד למה שחושבים, למכור את הרעיון זה לא השלב הכי קשה", טוען אסף הראל, "לא יאמן איזו דרך צריך לעבור מהרגע שזכיין אומר שהוא מעוניין ועד שהסדרה עולה לאוויר. בשמונים אחוז מהמקרים, אגב, זה לא יקרה. עכשיו, השאלה היא כמה זה עולה, איזה משבצות שידור יש לו, כמה מכסות הפקה נותרו לו להשלים. אולי הוא בכלל צריך שעשועון. בהתחלה אתה חושב 'שיחקתי אותה' ואז אתה נשאר חצי שנה בלי לדעת מה קורה איתך".
גם מהצד השני, הדברים נשמעים דומים: "הרבה מהפנטזיות של היוצרים לא לוקחות בחשבון את הנכסים שיש לזכיינים, מה הם צריכים, וזה דברים שרק אנחנו בראייה כוללת יכולים להחליט לגביהם", מסביר חיימון גולדברג מ"טלעד". אבל יש גם צד חיובי: "דחיית ההצעה בידי זכיין או חברת הפקה לא תמיד אומרת שהם חושבים שזה רע", הוא מוסיף.
במקרה של "שוטטות" (ששודרה ב"רשת") עברו ארבע שנים מאז שהתחילה העבודה על הסדרה ועד מועד עלייתה לאוויר. "אני נכנסתי לאוברדראפט מטורף, מכרתי את האוטו, עזבתי את הלימודים, התמקדתי בזה. הייתי חייב לשלם את המחיר הזה", נזכר הראל, "אבל היום זה מאפשר לי לעשות את הדבר שאני הכי רוצה לעשות בעולם". הראל משיב בחיוב לשאלה האם מישהו מחוץ לתעשייה יכול להרים פרויקט כזה. "אני חושב שכן. צריך שני דברים: הרבה מאוד כוח רצון, ממש כוח רצון, וצריך גם מידה מסוימת של כישרון. במחשבה שניה, אני משער שאדם כזה כבר נמצא בתעשיה. אם הוא יכול בלי זה, הוא יישאר בלי זה. כדי לעשות סדרה צריך להשקיע שנתיים מהחיים – אם אתה לא יכול להקדיש את הזמן הזה, הדיון הופך להיות דיון עקר".

מסלול הזהב

חלומו הרטוב של כל בעל חזון הוא להתקבל לתחרות ה"!Pitch Me" שבוועידת NATPE (איגוד של מנהלי תוכן בטלוויזיה). 16 מתמודדים ברי מזל, לא בהכרח מהתעשיה, יציגו את הרעיון שלהם בפני אולם עמוס מנהלי תוכניות מכל העולם. פרק הזמן שניתן לכל אחד: דקה. הכנס הקרוב, אגב, ייערך בינואר בלאס וגאס. כדי להימנות עם המתמודדים צריך, קודם כל, להשתתף בכנס וגם לעבור תהליך מיון לא פשוט (כל הפרטים באתר הוועידה שקישור אליו נמצא מצד ימין למעלה, תחת "אתרים נוספים"). ונא לא לפתח ציפיות - יש קצה קצהו של בדל סיכוי קלוש להגיע למעמד הזה. ובכל זאת, כדי לסיים בנימה אופטימית, דלינו מאתר הוועידה את רשימת חמשת הדברים החשובים ביותר בעת הצגת פרוייקט טלוויזיוני: Content (תוכן), Concept (רעיון), Delivery (העברה), Salability (מכירוּת) ו- Structure (מבנה). מעכשיו הכדור אצלכם.