כבוד הרב יחליט

קצת מוזר היה לעקוב אחרי התגלגלות ההחלטה לפרסם את דבר מותם של חיילי צה"ל בשבי החיזבאללה. מידע מודיעיני הביא את הרמטכ"ל להחליט כי שלושת החטופים אינם בחיים. הודעה נמסרה למשפחות. ראש אכ"א דיווח על כך במסיבת עיתונאים. נדמה שזהו סוף פסוק לפרשה כואבת שנמשכה שנה, אבל, אומר ראש אכ"א, מכאן ואילך הכל תלוי ברבנות הצבאית.
מוזר. לכאורה, אין כל בעיה, לאחר שההכרעה נפלה, להעביר את הממצאים לרב הראשי לצה"ל, לשמוע את פסיקתו, ואז לדווח למשפחות ולציבור. אבל הצבא הקדים הצהרה פומבית לפסיקת הרבנות משום שרצה להכריח את הרב הצבאי לפסוק על פי דיני ממצאי המודיעין, ולא על פי דיני הראיות וההלכה.
היו מקרים שבהם הזדרזה הרבנות להכריז על נעדר כעל חלל שמקום קבורתו לא נודע, לאחר שצה"ל הציג בפניה "ראיות". למשל במקרה של סא"ל אהרון כ"ץ, נווט חיל האוויר שנראה צונח בחיים אחרי מלחמת לבנון. כבר כעבור מספר חודשים הוא הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע, ואשתו שוחררה מעגינותה. הראיה שהוצגה בפני הרב היתה עדותו של גנרל סורי (לא בכתב, אלא דרך סוכן).
צה"ל, ממשלת ישראל, החברה הישראלית והמשפחות המעורבות, מתייסרים זה שנים בפרשות של נעדרי סולטן יעקב ורון ארד. הטרגדיות הללו נמשכות משום שהרבנות הצבאית איננה מכריזה עליהם כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע, למרות שהגורמים המקצועיים (וההיגיון הפשוט) סבורים שזה אכן המצב.
במקרה סולטן יעקב ניסתה היחידה לאיתור נעדרים, לאחר שהגיעה למסקנה כי החיילים אינם עוד בחיים, לשכנע את הרב הצבאי דאז, הרב גד נבון, להכריז עליהם כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע. הרב סרב. המשפחות מנהלות עד עצם היום הזה - כמעט עשרים שנה - מבצעים חובקי עולם כדי להחזיר את הבנים הביתה.
בסוף כהונתו כמפקד חיל האוויר ניסה אביהו בן נון, יחד עם ראש אגף נעדרים בחיל האוויר, שהוא רב בהסמכתו, להשיג את הסכמת הרבנות לכך שרון ארד הוא חלל. גורלה של תמי ארד וייסורי חוסר הוודאות של המשפחה היו לנגד עיניו. הרב סרב. עד היום מתנהל ברחבי הארץ קמפיין סהרורי משהו לשחרור רון ארד.
הפעם, בהחלטה אמיצה - אולי גם מתוך כוונה לדחוק את חיזבאללה אל הקיר - החליט צה"ל לדווח להורים ולציבור על ממצאי הדרג המקצועי, ולגלגל את ההכרעה לפתחו של הרב הצבאי. שיתכבד ויטול על עצמו את האחריות למסעות נואשים של משפחות מוטרפות מתקווה ומדאגה.