יעדים שבהם אפשר להמשיך את הקיץ

הכי קרוב לחלום ילדות על אי טרופי

איי סיישל הם אחת האופציות המפתות ביותר לחולי קיץ. חלום טרופי אמיתי למי שרוצה לברוח לשבוע מהחיים הלחוצים לניקוי ראש טוטאלי. קבוצת איי סיישל, ארכיפלג המונה כ-105 איים, משתרעת על פני כ-1.3 מיליון קמ"ר במערב האוקיינוס ההודי. האי הגדול והמרכזי, מאהה, שוכן 1,800 ק"מ מזרחה מחוף קניה, צפונית מזרחית לאי מדגסקר. אורכו 27 ק"מ ורוחבו 12 ק"מ. אם תצופפו את כל שאר האיים יחד, תקבלו בסה"כ כ-291 קמ"ר, משהו בסדר גודל של השטח בין חדרה לגדרה.

הפיסגה הגבוהה ביותר באי מאהה מתנשאת לגובה 905 מטר. הצמחיה המדהימה נותרת ירוקה במשך השנה כולה. בכלל, עושר הצמחיה מסביב מקנה את הרושם שאם תתקעו מקל של מטאטא באדמה, גם הוא יתחיל לפרוח.

גם הטמפרטורות עובדות לטובתכם בסיישל, הן אינן מטפסות מעל ה-30 מעלות. השמש זורחת בממוצע שנתי שבע שעות מדי יום, נתון שמפתה מאוד תיירים אירופים. הכמות הגדולה של הגשמים יורדת בעיקר בין אמצע דצמבר לאמצע ינואר, וזו בערך התקופה היחידה שכדאי להימנע מביקור באיי גן העדן הללו.

אוכלוסיית האיים, המונה בסה"כ כ-75 אלף נפש, מגוונת להדהים. יש כאן תושבים בלונדיניים עם עיניים כחולות שחיים לצד שחומי-עור בחברה שאין בה כלל מתח גזעי או דתי. לתערובת הססגונית אחראים שודדי-ים, מתיישבים וכובשים צרפתים, אנגלים ופורטוגזים, שלקחו להם שפחות שחורות לנשים. כולם יחד תרמו למיגוון האדיר של צבעים ופרצופים הקיים כיום.

מאהה, שמאכלס את מרבית תושבי סיישל ומנקז אליו את רוב התיירים, הוא מרכז החיים הפוליטים והכלכליים של סיישל. שדה התעופה המרכזי נמצא על האי הזה ועיר הבירה ויקטוריה ממוקמת כאן.

חיי הלילה והבידור מתרכזים בבתי המלון המפוארים. מי שמתעקש על קזינו יוכל למצוא שניים כאלה במאהה. האחד ממוקם במלון פלנטיישן קלאב והשני בביי ריזורט שבאזור היוקרתי של האי, ALLONV BERJAYA BEAU.

מומלץ בחום להצטרף לסיורים הרגליים בפינות החמד החבויות ברחבי האי. שמונה מסלולי הליכה מוצעים כאןופרטים עליהם ניתן לקבל בחוברת בלשכת התיירות בוויקטוריה.

המלצות נוספות: האי פראלין - האי השני בגודלו בקבוצת איי סיישל, המאכלס כ-6,000 תושבים ומרוחק כ-37 ק"מ ממאהה. יער עצי התומר המופלא COCO DE MER ב-VALLEE DE MAI הוכרז ב-1489 כאתר מורשת עולמית בידי אונסקו.

האי פראלין, שאירח בעבר לא מעט סוחרי עבדים ושודדי-ים, הוא הדבר הכי קרוב לחלום הילדות על האי הטרופי המושלם. סלעי ענק, שנראים כאילו פוסלו על-ידי הפסל הבריטי הנרי מור, מוטלים בכל פינה על שפת הים והמפרצים שורצים מאות סוגי דגים טרופיים השוחים בלהקות בין האלמוגים. תאווה לעיניים. כמה מהציפורים הנדירות של סיישל, כמו התוכי השחור או יונת הפירות, מקננות רק באי פראלין.

לאי LA DIGUE ניתן להגיע באמצעות הפלגה בת 30 דקות בספינה או בטיסה במסוק, שכן אין עליו די מקום לבניית מנחת מטוסים. באי הקטן כ-3,000 תושבים, שכולם מכירים את כולם. דורות ארוכים נשארו החיים על האי ללא שינוי. אמצעי התחבורה היחידות כאן הן עגלות רתומות לשוורים, ואופניים.

המראות באי נפלאים: חופי רחצה לבנים ובתוליים, מטע קוקוס שהשתמר בצורתו המקורית ובית-קברות עתיק שהכתובות כבר נמחו ממצבות האבן שבו. לעומת זאת, בית-הקברות החדש נראה כאילו נלקח מאתר הפקת סרטים של חברת דיסני. צבעוני, מקסים, פסטורלי. למוות יש גם יתרונות כנראה.

ציוצי ציפורים בקצב הרגאיי

קשה לברור יעד אחד בלבד באיים הקריביים, אבל אם אין ברירה הבחירה היא ג'מייקה - בגלל מיגוון אתרי הביקור ובזכות אופי התושבים. את האי מקיף ים נפלא בצבע טורקיז, עם חופים לבנים עטורי דקלים. באי תפגשו הרים נישאים, מוסיקה נהדרת, תושבים מקסימים עם שמחת חיים סוחפת, והכל טבול ברום ומוגש לצד עופות צלויים מתובלים בטעם בלתי נשכח. את השילוב הנפלא הזה, לצד פשע גואה וסחר סמים גלוי, מציעה ג'מייקה לתייר.

האי ג'מייקה, כ-145 ק"מ מדרום לקובה, השלישי בגודלו בין האיים האנטיליים במערב הים הקריבי, משתרע על שטח של למעלה מ-7,000 קמ"ר ויש בו פסגות המתרוממות לגובה 2,500 מטר. הטמפרטורות בחופים נעות סביב ה-27 מעלות בממוצע וחודשי הביקור המומלצים הם בין דצמבר לאפריל. כ-2.4 מיליון תושבים במדינה, כ-90 אחוז מהם ממוצא אפריקני, מה שניכר במאכלים, במוסיקה ובמקצבי הריקודים. שיעור התיירים המבקרים בג'מייקה עולה על מיליון לשנה.

עיר הבירה של האי מאז 1870 היא קינגסטון, המונה מעל 700 אלף נפש. בעקבות רעידת אדמה שפקדה את קינגסטון ב-1907 הוקמה העיר החדשה, בה שוכנים מרבית בתי המלון ואתרי הבילוי והשעשועים. ביקור בעיר מחייב זהירות מוגברת מכייסים ומעבריינים. בין המבנים המרשימים: בניין הבנק של ג'מייקה ומרכז הכנסים. הגלריה הלאומית בקינגסטון תפתיע את חובבי האמנות באיכות היצירות המוצגות בה. כדאי גם לראות את שוק עבודות היד שבעיר ואת הפארק המרשים על-שם וויליאם גראנט.

פורט רויאל, ששימשה במאה ה-17 כמיפקדה ובסיס יציאה של הפיראטים הבריטיים, שנהגו לתקוף את ספינות הסוחר הספרדיות, זכתה לכינוי העיר המושחתת ביותר עלי אדמות. בסופו של דבר העניש כנראה אלוהים את פורט רויאל. רעש אדמה ונחשול מים אדיר שבא בעקבותיו שטף למעמקים את מרבית בתי העיר. במוזיאון לארכיאולוגיה ולהיסטוריה של פורט רויאל ניתן לראות את הממצאים שנשלו מקרקעית הים אחרי האסון.

מפרץ אוצ'ו ריו מוגן על-ידי ריף אלמוגים ומוקף עצי קוקוס, מטעי פירות וקני סוכר. במפרץ, 134 ק"מ ממזרח למונטגו ביי, עוגנות מרבית ספינות הפאר המזדמנות לג'מייקה.

אסור להחמיץ את המפלים של נהר DUNNS הנשפכים אל הים. האתר סביב המפל יפהפה ומחיר הכניסה אליו כשלושה דולרים. תמורת דולר נוסף מקבלים בהשאלה נעלי גומי מיוחדות למניעת שריטות ברגליים ומתחילים לטפס עם המדריך במעלה המפל, בניגוד לזרם. הסיפור כולו נמשך כשעה וחצי, אבל הזכרונות ילוו אתכם כל החיים.

במפל נחל TURLE יש גם מסעדה מעולה. ארוחה במקום בשעת ערב, למרגלות המפל המואר, היא חוויה רומנטית מומלצת. ארוחות הצהריים מוגשות שם בין 12:00 ל-14:30 וארוחות הערב בין 18:00 ל-21:00.

מונטגו ביי, על 80 אלף תושביה, היא העיר השניה בגודלה בג'מייקה. המקום הפך לאזור תיירות כבר בתחילת המאה. תחילה נמשכו המבקרים למעיינות המרפא במקום, שהפך עם הזמן למוקד התיירות הגדול באי. ניתן להפליג כאן על רפסודה במימי הנהר מרתה-בראי, כשברקע נשמעים ציוצי ציפורים מבעד למעבה הצמחיה הטרופית הסבוכה משני צידי הנהר. האיש המשיט את הרפסודה יסב את תשומת לבכם לצמחים נדירים או לציפור אקזוטית. אם תזמינו אותו לכוס בירה או רום, תגלו שהוא הופך להיות הרבה יותר

ידידותי. משך השיט כשעה והוא מתקיים מדי יום בין תשע בבוקר לארבע אחר הצהריים.

בכפר הרפסודות גם מסעדה, בריכת שחייה ומרכז קניות קטן. התענוג כולו, כולל ההסעה מהמלון, עולה 26 דולר לאדם. אטרקציה נוספת המוצעת למבקרים היא נסיעה אקזוטית ברכבת לרכס ההרים הפנימי של ג'מייקה, לביקור במערות טבעיות ענקיות. משך הטיול בתוך המערות כשעה, והסיור כולל ארוחת פיקניק ליד נחל מאגוטי. הסיור נמשך יום שלם ומחירו 17 דולר לאדם.

שוגר-מיל במפרץ חצי הירח היא בין המסעדות ההיסטוריות המפורסמות של מונטגו ביי. בכניסה למסעדה הריסות של טחנת סוכר ישנה, וגלגל מים משוחזר מניע גם היום את האבנים הטוחנות. בכיכר ג'יאורג'יאן במרכז העיר מסעדה מומלצת נוספת הנושאת את שם הכיכר. דיסקוטק מומלץ: סיר וינסטונס רגאיי קלאב. מוסיקה מדליקה עם מופע קברט.

מורשת התרבות של בני המאיה

יעד קייצי אחר, קנקון המקסיקנית, נמצא במרחק של טיסה קצרה ממיאמי. זהו אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר אצל האמריקאים. לפני כ-30 שנה היתה כאן, בלגונה שנמתחת לאורך חופו הקריבי של חצי האי יוקטן, שממה מוחלטת. לקח ליזמים מקומיים פחות מדור להקים על הקילומטרים הארוכים של החופים הלבנים שנושקים לים הטורקיז, עיר תיירות של ממש, עם עשרות אלפי חדרי מלון מכל הדרגות והסוגים. KUKULCUN היא השדרה המרכזית של קנקון, שלאורכה נמצאים מרבית מלונות הפאר ואטרקציות הבילוי: מרינות, מרכזי-קניות, מגרשי גולף ולא פחות מ-350 מסעדות, פאבים ומועדוני לילה. השדרה הרחבה נראית כאילו הועברה ממיאמי-ביץ'.

תרבות המאיה אומנם קרסה, הידע הטכנולוגי נשכח, אבל בני המאיה לא נעלמו מהעולם. בכל רחבי חצי האי יוקטן מתגוררים כיום צאצאי בני המאיה, הדוברים את אותה שפה עתיקה. במהלך השהייה באתר הנופש קנקון, שמושך אליו לא פחות משלושה מיליון תיירים בשנה, תוכלו לבקר בכמה מהערים העתיקות ומרכזי הטקסים העתיקים של המאיה, שחלקם נחשפו רק לאחרונה במעבה הג'ונגל המקומי.

בקנקון ניתן לצפות גם בציפורים נדירות, כמו פריגטות, וגם בחסידות וקורמורנים, שלא לדבר על מיגוון של תוכים צבעוניים ואיגואנות ענק, שבשרן הוא מעדן למקומיים. האקלים בקנקון נעים לאורך מרבית חודשי השנה, והשהייה כאן מומלצת במיוחד בדיוק כשאצלנו קר וגשום.

השגשוג התיירותי בקנקון מפרנס כחצי מיליון מקסיקנים, שרובם מתגוררים בדאון-טאון של קנקון, הרחק מאזור המלונות. מרכז העיר נראה אחרת לגמרי - צפוף ומוזנח. לפחות אפשר לחפש שם מציאות ולאכול ארוחות מקסיקניות אותנטיות במחירים מצחיקים למדי.

את הביקור באתרי המאיה המדהימים אפשר לשלב עם כמה הנאות צרופות: רביצה רגועה באחד החופים היפהפיים הנמתחים לאורך כ-20 ק"מ, צלילה או שחייה עם שנורקלים בין ריפי האלמוגים הצפופים בדגים, שחייה בנהר תת-קרקעי, בילוי בכפר משוחזר של המאיה ואפילו ספארי בג'ונגל המקומי. צריך רק לבחור.

ואחרי הכל, הפעילות המועדפת בקנקון היא טבילה במים הנהדרים הנושקים לה ורביצה על החוף. אם אין למלון שלכם פיסת חוף פרטית, חוף ציבורי מומלץ הוא דלפינס-פלאייה.

גם לאלה מכם שמעולם לא חוו צלילה מומלץ להתנסות בחוויה הזו דווקא בקנקון. יותר מ-500 סוגי דגים צבעוניים נעים בריף האלמוגים. לעיתים ניתן לראות להקות דגים בתנועה גם במים רדודים, שמגיעים בקושי עד הברכיים.

האזור המומלץ ביותר לצלילה ולשנורקלים הוא בין קנקון לאי מוחרס. ניתן להפליג במעבורת אל האי ולצלול בריף סביבו. במקום מיגוון מסעדות ובתי מלון, וגם חובבי דיג יוכלו להתמכר לתחביבם.

COZUMEL הוא אי גדול בהרבה, לא הרחק מקנקון. זהו אתר ביקור ללא מעט תיירי ספינות הקרוזים העוגנות לידו. לאי מגיעים במעבורת מהעיירה פלאייה דל כרמן. האזור העסיסי של האי נמצא בצידו המערבי: פאבים, מסעדות, שלל חנויות. בקוזומל כמה מקדשי מאיה מעניינים, אך הם מתגמדים לעומת ערי המאיה הגדולות שבחצי האי יוקטן עצמו.

מי שמעדיף להתנסות בספארי ימי בין יערות המנגרובים (עצים הגדלים במי-ים מלוחים) מוזמן להתקשר ל-JUNGLE TOURS (טל': 833109-98) ולצאת לדרך תמורת 35 דולר, רכוב על אופנוע-ים מהיר. המדריך יוביל אתכם להרפתקה בין גלי הים הקריבי, בינות לשבילים הימיים של ג'ונגל המנגרובים.

אחת האטרקציות הגדולות מדרום לקנקון היא XCARET. הביקור באתר, במעבה יער גשם, מצדיק יום שלם. תוכלו לראות כאן אתר ארכיאולוגי מעניין של המאיה, לשחות בנהר תת-קרקעי שהטבע חצב בסלע, לצלול אל נפלאות הריף המקומי, לשחות במחיצת דולפינים משובבים, להתפעל משימור צבים ודגים נדירים ומבית הגידול של אלפי פרפרים. חוץ מזה אפשר לבקר באקווריום הטרופי המקומי ולקנח בארוחה מקסיקנית המוגשת במסעדה מעולה במעבה הג'ונגל.

טעם של אפריקה

חוויה קייצית רטובה ממתינה למי שיגיע בעונת החורף הישראלי לאי האפריקני זנזיבר. ברוכים הבאים לגן-עדן. האי הוא למעשה חלק מ-50 איים קטנטנים, כולם שייכים לארכיפלג של זנזיבר, שאת חופיהם מלחכים גליו החמימים של האוקיינוס ההודי. קבוצת האיים שוכנת במרחק 35 ק"מ ממדינת האם, טנזניה. ניתן להגיע אליהם בטיסות צ'רטר ישירות.

מי שגדל על הרפתקאות טרזן ועלילות הלבנים האמיצים ששוטטו לראשונה ביבשת השחורה, יזכור אותו בוודאי כמקום מלא מיסתורין ומעורר סקרנות. האי לא השתנה באופן מהותי מאז הובלו בו שיירות עבדים כבולים בשלשלאות ברזל אל השוק המקומי. עד היום ניתן לראות את המרתפים הטחובים שבהם הוחזקו העבדים במשך ימים רבים ללא מזון. רק בשנת 1964 התפרץ זעמם של השחורים המקומיים, צאצאי אותם עבדים. בלילה אחד של טירוף טבחו את רוב הערבים תושבי המקום וגירשו את הסולטן האחרון בשושלת הסולטנים שמשלה בזנזיבר משך דורות.

כיום שייך האי זנזיבר לטנזניה והשלטון העצמי באי כפוף לממשלה. המקומיים, אגב, נוהגים להציג בגאווה רבה לתיירים מזדמנים דווקא את הכנסיה האנגליקנית, שהוקמה על שרידיו של עמוד הקלון, עליו נהגו להלקות עבדים סרבנים.

האי משתרע על שטח של 1,800 קמ"ר. אורכו כ-70 ק"מ, אך רוחבו אינו עולה על 35 ק"מ. האוכלוסייה בכל קבוצת האיים מונה 800 אלף תושבים, רובם ככולם מוסלמים. התיירות בזנזיבר עדיין בחיתוליה. בעיר עצמה יש מעט בתי מלון, אבל בשניים מתוכם יכולים התיירים להשתכן בנוחיות קולוניאלית. אחד מהם אף שייך לרשת מלונות פאר בשם סירנה. המלון השני נקרא טימבה.

למבקרים מחכות כמה אטרקציות: סיור באגף הדייגים בשוק הפתוח, בו מוצגות שלל מפלצות ימיות שעולות ברשתות הדייגים המקומיים, שיטוט בסימטאותיה הצרות של העיר, ביקור בעיר העתיקה, מוזיאון חי ונושם לתרבות הסווהילית, צפייה בספינות דאהו ציוריות בנמל, ביקור במוזיאון הקטן בו מוצגים ממצאים מתקופת הסולטנים המקומיים, וצפייה בבית הפלאות, בו הותקנה לראשונה תאורה חשמלית, לתדהמת המקומיים.

האטרקציה המומלצת מחוץ לעיר היא סיור תבלינים, במסגרתו יראו לכם את העצים והשיחים עליהם גדלים כורכום, מוסקט, קינמון וציפורן. אלה שימשו בדורות שעברו כעיקר סחורות הייצוא של זנזיבר.

רוצים עוד? בלב האי נמצא יער גוז'אני, יער גשם ירוק שממחיש כיצד נראה האי לפני שבני-אדם שינו את פניו. שווה ביקור, במיוחד למי שדילג על ספארי בקניה. הסיור ביער המנגרובים שעל הים מעניין למדי. ניתן לצאת גם לספארי דולפינים ולפגוש בדולפיני בר עליזים. גם הכפרים האותנטיים שבאי, על בקתות החימר וגגות הקש שלהם, ראויים לביקור. ואל תחזרו הביתה בלי להתמסר לצלילה בשוניות האלמוגים היפהפיות שבאי.

בזנזיבר כמה בתי מלון, אתרי נופש לכל דבר, המנותקים מהסביבה. למשל, פישרמנ'ס ריזורט, או האתר MAPENZI השוכן בצד המזרחי של האי. שניהם מקומות משגעים לבילוי חופשה של בטן-גב, אך מרוחקים מאתרי התיירות של זנזיבר עצמה ויכלו בעצם להימצא בכל אי טרופי אחר בעולם.

איזה שיעמום נפלא

המקום הכי רחוק מישראל בו ניתן לבלות חופשת קיץ באמצע החורף הוא ניו-זילנד השלווה. תארו לעצמכם שני איים ענקיים שמשתרעים על שטח הגדול יותר מאנגליה, מרוצף באגמים של מים מתוקים ובצמחיה עבותה, כמעט טרופית. 60 מיליון כבשים מסתובבים חופשי על משטחי הדשא האינסופיים, וברקע פיורדים יפהפיים והרים מושלגים.

השקט, היופי והשלווה שמלווים את חיי היומיום של 3.8 מיליוני הניו-זילנדים מטריפים כנראה את דעתם. אין פלא שטירופים הרפתקניים, כמו קפיצות באנג'י מגשרים אל מצולות נהר, או שיט בסירות מהירות בקניונים צרים, יצאו מבית מדרשם. ככה זה כשאתם מבודדים. האוסטרלים, השכנים הכי קרובים, מרוחקים לא פחות משעתיים טיסה. כל השאר? סוף העולם.

המאורים, התושבים הקדומים של ניו-זילנד, לא קיבלו במאור פנים את ראשוני האירופים שנחתו על אדמתם. היחידים שהתקבלו, וגם זה ישר לסיר, היו כמה ממלחיו של הקפטן ההולנדי לאטסמן, שהגיע לכאן במאה ה-17. לקח לאירופים מאה שנה נוספות להטיל עוגן בניו-זילנד, כשהפעם עושה את זה קפטן ג'יימס קוק, עם מתורגמן מהוואי, שידע לתקשר עם הילידים ולאפשר לזר הלבן נחיתה רכה. אחריו כבר זרמו רבים אחרים.

לניו-זילנד יש להקדיש שבועיים לפחות (ורצוי הרבה יותר), אם באמת רוצים לטעום מכל מה שהיא מציעה. אחרת, חבל על הזמן. הגיוני ביותר להתחיל באוקלנד שבאי הצפוני - העיר הגדולה ביותר בניו-זילנד. זוהי עיר נמל יפה עם ניחוח בינלאומי, שמציעה לתיירים פעילות ספורטיבית ענפה.

בין האטרקציות הראויות לביקור באוקלנד נמצא האקווריום המרשים World Underwater STarlto Kelly, בו מהלכים הצופים במנהרת פלסטיק, כאשר הכרישים והדגים שוחים בעליזות סביבם. הרחוב הסואן והפעיל הוא קווין סטריט, ואם תרצו לראות את נופי העיר הרי הם נשקפים במלוא הדרם ממאונט עדן, הפסגה הגבוהה ביותר באזור.

אזור הגייזרים והפעילות הוולקנית ברוטורואה היה כנראה המקום הראשון בו התיישבו שבטי המאורים, עם הגירתם במאה ה-14 בסירות קאנו לאי הצפוני של ניו-זילנד. עד היום נמצא כאן מרכז התרבות המאורית. אם אפכם סתום, זהו יתרון גדול בעת השהייה במקום: אזור רוטורואה עתיר המעיינות החמים, הבוץ הוולקני והגייזרים, הוא מהאטרקציות היותר מעניינות של האי הצפוני, אך מסריח למדי מריחות הגופרית שבאתרים הגעשיים.

צפינו במופע ריקודי מלחמה של המאורים מעוטרי כתובות הקעקע, והם נראו די מפחידים. המאורים מסיימים לרוב את ההאקה (ריקוד המלחמה) בהוצאת לשון ארוכה ובהשמעת צרחות קולניות. הערב כלל ארוחה בסגנון מאורי, מלווה בהצגה, שבסיומה ניגשה אלינו המארגנת המאורית ובישרה שלפי המסורת השבטית משתייכים המאורים לשבט אפרים, כך שהם צאצאי עשרת השבטים האבודים.

חובבי המערות ישמחו לעצור באטרקציה התת-קרקעית בוואיטומו, המושכת כחצי מיליון מבקרים מדי שנה. הלהיט במקום הוא מסע רגלי בעולם המערות וצפייה בתופעה המעניינת של התולעים הזוהרות. מי שמחפש הרפתקאות, יכול לשלב הליכה בג'ונגל המקומי הסבוך, סנפלינג תת-קרקעי ומסע לאור פנסים בנבכי המערות המרשימות.

אגם טאופו, הגדול ביותר בניו-זילנד ואחד הגדולים בעולם, שוכן בלוע כבוי של הר געש. פרט לרגיעה המוחלטת שמשרה השהייה באזור, אפשר לטייל למפלי ההוקה, שמצניחים 62 אלף גאלון מים מדי שנייה. הלוואי עלינו.

וולינגטון היא עיר הבירה ומרכז תרבותי בפני עצמו. תמצאו כאן שפע מערבי וגם את המוזיאון המרשים ביותר במדינה, Papa Te שממחיש את קשת תופעות הטבע הפוקדות את ניו-זילנד. וולינגטון היא גם תחנת מעבר לאי הדרומי.

את כרטיס ההפלגה, הנמשכת מספר שעות, אל פיקטון באי הדרומי, יש להזמין מראש (אם תרצו ליהנות מהנחות). יש גם ספינת הידרופיל מהירה, החוצה את המפרץ הסוער בשעה וחצי, אך זו אינה מפליגה כאשר הים ממש סוער. ההפלגה במעבורת הרגילה מענגת למדי, בייחוד בקטע בו נכנסים למפרצים הרגועים של האי הדרומי.

קיאקורה, נקודה מרתקת על החוף המזרחי באי הדרומי, היא עיירה המתפרנסת מלהקת לווייתני הזרע המשוטטים סביבה. מדובר בלווייתנים טורפים שמגיעים לאורך של 18 מטר ומשקלם 40 טון. הבעיה היא שהיצורים הענקיים האלו לא מחתימים כרטיס נוכחות, ולעתים מפליגים התיירים שעות ארוכות, מיטלטלים לשווא בסירות, ובמקרה הטוב רואים קצה זנב של לווייתן.

העיר שיוצאת מדעתה

נראה שאחד החלומות הפופולריים בישראל הוא להשתתף לפחות פעם אחת בקרנבל הגדול בעולם, שנערך מדי פברואר בריו דה-ז'נירו, העיר המדהימה ביותר בברזיל. במשך שבוע אחד בשנה יוצאת העיר הזו מדעתה. אלפי גברים, נשים וכאלה שלא ברור מה מינם, עוטים תלבושות מדהימות וצועדים תוך ריקודי סמבה לוהטים לאורך הכביש הרחב המלווה את חופי האיפנמה והקופה-קבנה בריו דה-ז'נירו. ההמונים שגודשים את בתי הקפה והמסעדות שלאורך החוף מקבלים בשמחה את הצועדים, שמדי פעם דואגים לגרור סועדים כמעט בכוח אל המצעד הצבעוני.

הקרנבל נפתח במסיבת-ענק על פסגת הר הסוכר הסוכך על ריו. עם שקיעת החמה ניתן האות לתחילת החגיגות במטח זיקוקים, כשברקע צלילי תזמורת סמבה מקפיצה ומסביב דוכני אוכל אינסופיים. התזמורת, אגב, אינה מפסיקה לנגן אפילו לרגע עד אור הבוקר. איך עושים את זה? מדובר למעשה בשתי תזמורות היושבות יחד על גבי רמפה מסתובבת ומתחלפות ביניהן מבלי שהקהל מרגיש שהנגינה נקטעת לשנייה.

למחרת מתחיל מצעד הקרנבל עצמו, של בתי-הספר לסמבה, המתחרים ביניהם מדי שנה על תואר בית-הספר המצטיין בתלבושות, בריקודים ובתפאורה. מדהים לראות עם שלם ששוכח לשבוע אחד של טירוף חושים את כל בעיותיו הכלכליות. למי בכלל אכפת, בימי הקרנבל, שעשירי ריו מתגוררים בארמונות בעוד העניים מצטופפים בפבלות, אותן ערים של בקתות ופחונים על הגבעות המקיפות את העיר.

זהירות: הפשיעה גם היא חוגגת בקרנבל. מומלץ ביותר לצאת לאירועים ללא תכשיטים ושעונים. במו עיני ראיתי, ממש בפתח המלון בו שהיתי, איך קבוצה מקומית מקיפה שלושה תיירים שיצאו מהמלון ומקלפת אותם משעוניהם ומצלמותיהם. כדאי לזכור שכדי להגיע לקרנבל בסוף פברואר, יש להזמין מלון בריו זמן רב מראש.

מרכזי תיירות לצד נופים פראיים

דרום-אפריקה היא אחד מיעדי התיירות המרתקים בעולם, בשל המיגוון הבלתי נדלה של אפשרויות הבילוי והביקור. מצד אחד אתרי נופש יוקרתיים מהמפוארים בעולם, עם נופים מדהימים, ומצד שני מסעות ספארי קשוחים בכל הרמות.

הארץ הענקית הזו מציעה למבקר נופים, כרמים פוריים, חוות ענק, מפרצים מרשימים באזור הקייפ, את הר השולחן האגדי ויערות עד כמו הצ'יצ'יקמה בנתיב הגנים המפורסם.

אתר חובה לכל המבקר בדרום-אפריקה הוא העיר קייפטאון ומחוז הקייפ. העיר היפהפיה, על אקלימה הים-תיכוני, נשלטת על-ידי הר השולחן, שאל פסגתו ניתן להגיע באמצעות רכבל. קייפטאון רואה עצמה כמקבילה הגסטרונומית של דרום צרפת וידועה באיכות היין והמזון שבמסעדות שלה.

חופי הרחצה הנפלאים של העיר, כמו קליפטון ומיוזנברג, מרוכזים בעיקר בצידו של האוקיינוס ההודי, שמימיו חמים למדי לעומת המים המקפיאים של האטלנטי. טיול מעניין בן יום לשוהים בקייפטאון מאפשר לבקר בנמל מפרץ האוט. הרציף בנמל הוא גן-עדן לאוהבי פירות ים. במקום מוזיאון עולם הציפורים, בו ניתן לצפות ב-450 מינים של בעלי כנף.

בשמורת הקייפ ניתן להתבונן בצמחיה המקורית של האזור ולהשתעשע עם קופי הבבון המקומיים. הבבונים רגילים כל-כך לחברת בני-אדם עד שאינם מהססים לפתוח את תאי המטען של המכוניות המזדמנות ולשדוד את כל תכולת המזון.

מסלול אחר האהוד על תיירים הוא נתיב היין, דרך החולפת על-פני אחוזות של מגדלי ענבים, שבהרבה מהן מארחים מבקרים להרצאה מלווה בטעימות. המקום המועדף ביותר לארוחת צהריים הוא באחוזת בושנדל, בה מוגשת ארוחה בלתיב נשכחת.

אתר הבילוי הלילי בקייפטאון הוא ללא ספק נמל ויקטוריה ואלברט ווטר-פרונט השוקק חיים. בנוסף לחנויות ייחודיות, פאבים, מועדוני לילה, מסעדות ותיאטרון, יש כאן גם מוזיאון ימי, אקווריום ומלון צף.

יוהנסבורג, העיר שלידתה בזהב ושהצמיחה עולם של עושר כמעט אגדי לשכבה של לבנים, עברה את השינוי המהותי ביותר מאז שהשלטון עבר לידי הרוב השחור. בין האטרקציות הראויות לביקור בעיר: גולד ריף סיטי - שיחזור של העיר יוהנסבורג בעידן הבהלה לזהב. במקום, שנבנה סביב מכרה זהב, נמצא מרכז שעשועים ויקטוריאני, עם מבשלת שיכר, בתי מרזח, בית מרקחת עתיק ועוד.

יוהנסבורג קרובה יחסית לאתרי התיירות של אפריקה הפראית - ארבע שעות נסיעה מהפארק הלאומי על-שם קרוגר. בדרך לפארק כדאי מאוד לבקר במקום הקרוי חלון האלוהים, בו נמצאת מדרגה סלעית בעומק של מאות מטרים, ממנה ניתן לצפות לעיתים במשטח עננים פרוש מתחת לרגליים.

אתר נוסף שכדאי לפקוד אותו בדרך לקרוגר פארק הוא הקניון המרשים של נהר בלייד, אחד מפלאי הנוף של אפריקה, שעל קרקעיתו פרושים מגדלים וצוקים בגווני צהוב ואדום מרהיבים. כ-50 ק"מ מצפון ליוהנסבורג שוכנת פרטוריה, עיר של פקידי מדינה ששימשה מרכז שלטוני מובהק של הלבנים בעידן האפרטהייד. מצבת פורטרקר, המרשימה בארכיטקטורה הבלתי שגרתית שלה ובולטת על רקע קו הרקיע של העיר, מנציחה את זכר החלוצים האפריקאים שעזבו את חבל הקייפ המזרחי בשנת 1438 והחלו לנדוד בחיפוש אחר מקום להתיישבות חדשה.

פרטוריה מוקפת הרים וידועה בגניה הצבעונים, אך מפורסמת במיוחד בגלל עצי הג'קורנדה, שפרחיהם הסגולים מעניקים גוון מיוחד לשדרות ולרחובות העיר. אחד האתרים המעניינים בעיר הוא כיכר הכנסיה, המוקף בניינים יפים, בהם משכן ממשלת הרפובליקה הישנה של אזור הטרנסוואל, ארמון המשפט וגם הבנק המרכזי של דרום אפריקה. במרחק שעתיים נסיעה בלבד מעיר הבירה המכופתרת של דרום-אפריקה שוכנת בירת ההימורים של המדינה, סאן-סיטי - מרכז הימורים ברמה של לאס וגאס.