נבחרת צרפת

נבחרת צרפת, מחזיקת הגביע העולמי ואלופת אירופה, נחשבת בעיני רבים כאחת משתי המועמדות העיקריות לזכייה במונדיאל הקרוב, שייערך ביפן וקוריאה בקיץ 2002. המסורת ארוכת השנים, סגל השחקנים האיכותי והרחב והיכולת המוכחת במחצית השנייה של שנות התשעים הופכים את נבחרת הטריקולור לאחת הטובות בעולם, אם לא הטובה שבהם. אלא שנגד הצרפתים עומדת מסורת סטטיסטית מפוארת אף יותר: אף נבחרת לא זכתה בארבעים השנים האחרונות בשני מונדיאלים רצופים.

היסטוריה: בינוניות עד שנות השמונים

נבחרת צרפת לא הייתה שייכת תמיד לאריות הכדורגל העולמי. מלבד גביע העולם בשבדיה בשנת 58', שבו הציגה הנבחרת הצרפתית את ז'יסט פונטיין (מלך שערי הטורניר וכל הזמנים, עם 13 כיבושים) והגיעה לחצי הגמר, ההופעות הראשונות של נבחרת הטריקולור היו בינוניות, בלשון המעטה. עד שנת 58' השתתפו הצרפתים רק בשלושה מחמשת טורנירי הגמר ורק שאירחה את המונדיאל בשנת 38', הצליחה הנבחרת לעבור את הסיבוב הראשון.
בשנות השישים והשבעים נעדרה צרפת מעוד שלושה מונדיאלים (צ'ילה 62', מכסיקו 70' וגרמניה 74'), אבל בתחילת שנות השמונים, בעיקר בזכות שחקנים כמו מישל פלטיני אלן ז'ירס ודומיניק רושטו, הגיעו הצרפתים לצמרת.
במשחקים בספרד בשנת 82' הציגו הצרפתים נבחרת סקסית, שהגיעה עד חצי הגמר ונעצרה רק בעזרת תצוגה ברוטאלית של טוני שומאכר (ששבר לפטריק בטיסטון את הלסת) ונבחרת גרמניה, שגברה על פלטיני וחבריו בפנדלים. המנחוס הגרמני חזר על עצמו גם במכסיקו 86', שם, אחרי תצוגה מרשימה שכללה את הדחתה של ברזיל, שוב נעצרו הצרפתים בחצי הגמר על ידי גרמניה, שניצחה הפעם 0:2. בין שני המונדיאלים, זכתה צרפת בתואר החשוב הראשון שלה, כשניצחה את אליפות אירופה (שאותה גם אירחה) בשנת 84'.
חוסר מזל, חילופי דורות וראובן עטר אחד גרמו לצרפתים להחמיץ את המונדיאלים באיטליה ובארצות הברית, אבל בשנת 98' שוב אירחו הצרפתים את טורניר הגמר של גביע העולם, מה שעזר להם להגיע לפסגה הגבוהה ביותר של הכדורגל העולמי – הזכייה בגביע העולם. שנתיים מאוחר יותר, הוסיפו הצרפתים לרזומה שלהם את תואר אלופת אירופה, כשזכו בשנית בטורניר, שנערך הפעם בהולנד ובבלגיה.

הכוכב הנוצץ: זינאדין זידאן

פריחתו של הכדורגל הצרפתי מאז מונדיאל 94', באה כמעט במקביל לעלייתו של זינדין זידאן. הילד ממוצא אלג'יראי החל את הקריירה שלו בקאן הקטנה וערך את הופעת הבככורה שלו בקבוצה הבוגרת עוד לפני שמלאו לו 17 שנים. זידאן לא הצליח למנוע את ירידתה של קאן לליגת המשנה, ועזב לבורדו.
השנים שלו בבורדו היו מועטות למדי, אך גם שם הוא הותיר את רושמו כשהוביל את הקבוצה לגמר גביע אופ"א בעונת 95'-96', ושם הפסיד לבאיירן מינכן. אחרי העונה הנפלאה בבורדו ויכולת גבוהה ביורו 96' (צרפת הודחה ברבע הגמר), נקנה זידאן על ידי יובנטוס האיטלקית.
גם ב'סריה איי' המשיך זידאן להראות יכולת הטכנית משובחת וראיית משחק נפלאה. את יובה הוא אמנם לא הוביל לשום תואר אירופי, אולם בליגה המקומית הוא זכה עימה בשתי אליפויות בחמש שנים. במקביל זומן זידאן לנבחרת, ואת הבכורה שלו הוא ערך במהלך שנת 95'. את הנבחרת הלאומית הוליך זידאן לזכייה בשני התארים החשובים בעולם – גביע העולם ואליפות אירופה, תוך שהוא כובש שערים קריטיים בכל אחד מהקמפיינים, כולל צמד בגמר המונדיאל נגד ברזיל ושער ניצחון מן הנקודה הלבנה על פורטוגל בחצי גמר יורו 2000. את ההרחקה שלו במונדיאל כמנעה ממנו להשתתף במשחקים המכריעים עד לגמר יעדיף זידאן מן הסתם לשכוח.
הקיץ הפך זידאן לשחקן היקר בעולם, כשקבוצת המיליונרים של ריאל מדריד רכשה אותו עבור סכום חסר תקדים של למעלה מ-55 מיליון דולר. משכורתו של "זיזו" היא חמישה מיליון דולר ולמרות שהוא יחגוג במהלך המונדיאל (23 ביוני) את יום הולדתו ה-30, לא נראה באופק מי שיחליף אותו כמנהיג של נבחרת צרפת.

תסריט אופטימי: זכייה שנייה

אם הכל ידפוק כמו שצריך, אין שום סיבה נראית לעין שתמנע מצרפת לזכות בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם. הסגל של אלופת העולם ואירופה הוא האיכותי ביותר בטורניר, אולי פרט לארגנטינה, ואם אלמנט המזל שוב יהיה לצידם, הצרפתים יכולים ללכת עוד פעם את כל הדרך עד הגביע הנחשק.
ההגנה, שבנויה מליליאן תוראם, מרסל דסאי, פרנק לבאף, ביצ'נטה ליזארזו, וילי סניול ועוד טובים ואחרים, היא רמה בפני עצמה, בטח מול היריבות בטורניר. הקישור האנרגטי והיצירתי בראשותם של זידאן, רוברט פירס ופטריק ויירה הוא גם סוג של נבחרת חלומות, שלא לדבר על חוליית החוד, שתורכב ככל הנראה משניים מהטובים בעולם בתפקידם: תיירי הנרי ודויד טרזגה.
בקיצור, כל תוצאה פרט לתואר שני ברציפות תיחשב בעיני הצרפתים לכישלון, ותסמן את סופה של הנבחרת הנוכחית.

תסריט פסימי: הגיל, ההגנה ופציעה אחת קטנה

הגיל המתקדם של שחקניה הוא אולי הצרה הגדולה ביותר של אלופת העולם. שחקנים כמו דסאי ולבאף כבר מזמן חצו את גיל השלושים וגם האחרים, כמעט בלי יוצא מהכלל, כבר נמצאים באיזור חיוג שלוש. כתוצאה מכך, נראה ביפן וקוריאה נבחרת צרפתית הרבה פחות אתלטית מזו שזכתה במונדיאל הקודם וביורו 2000 כמעט בלי לספוג שערים. תוסיפו לזה את היכולת הלא יציבה, בלשון המעטה, של פביאן בארטז, ותקבלו גירסה כבדה ועייפה של חומת הברזל שסיימה את המונדיאל הקודם עם שני שערי חובה בלבד.
לסיכום, את השלב הראשון הצרפתים יעברו בקלות, אבל כבר בשמינית הגמר הם יפגשו את ככל הנראה את הנבחרת השנייה ב"בית המוות" (כנראה אנגליה או ארגנטינה), ובשלב הבא, אם בכלל, הם עלולים למצוא את עצמם מול ברזיל. ספק רב אם הצרפתים המבוגרים והשבעים יצליחו לגייס את כל הכוח במשחקים הקריטיים כדי להיות הנבחרת הראשונה, מאז ברזיל בשנת 62', שזוכה בשני מונדיאלים רצופים.