רינת פז: "היחס של הקבוצה היה פשוט משפיל"

מאז משחק האליפות של מכבי חיפה במאי שנה שעברה, השתנו חייה של רינת פז, 17, תלמידת תיכון, ללא הכר. למעשה, הם השתנו החל מהדקה ה-85 כאשר אלפי אוהדים שישבו ביציע ג' החלו לדחוף את הקהל שישב בשורות התחתונות לכיוון הגדרות. "היום כשאני מדברת על כך, אני מרגישה כאילו זה קרה אתמול בלילה. ישבתי בשורות הראשונות ליד הגדר. פתאום כולם נפלו כמו דומינו עלינו ולא היה שום דבר שיכולנו לעשות,רק לקוות לטוב", מספרת רינת יממה לאחר שנחשפה התביעה המשפטית שלה ושל אוהד נוסף של הקבוצה, כנגד מכבי חיפה, עיריית חיפה ומשטרת ישראל.

"לא יכולתי לעשות כלום"

מאז שהיא זוכרת את עצמה, הולכת רינת למשחקים של מכבי חיפה. היא לעולם לא חשבה שתסיים את משחק האליפות על הרצפה כאשר אלפי אוהדים רומסים אותה והיא מאבדת את הכרתה: "באותו הרגע לא יכולתי לעשות כלום. ניסיתי לעמוד על הרגליים ולהכנס למגרש, אבל השער היה סגור. נפלתי ונמחצתי לכיוון הגדר כאשר אמיר רנד (שעדיין מחוסר הכרה - מ.ג) , שוכב 20 סנטימטר ממני. ראיתי איך מוחצים אותו יחד איתי והוא נהפך לכחול".

מודה לאלוהים

רינת מוסיפה כי רק המזל מנע ממנה פגיעה חמורה יותר: "אם הייתי שוכבת קצת הצידה, הייתי היום יכולה להיות יחד איתו, עדיין מחוסרת הכרה. מזל שהחבר שלי שכב מעלי והצליח לעצור את האנשים שדרכו עלי. בנוסף, הייתי יותר קרובה ליציאה ולכן חיי היום ניצלו. על כך אני מודה לאלוהים ומקווה כי גם לאמיר רנד יהיה המזל להחלים ולהבריא".

איך הצלחת לקום ולהיכנס למגרש?

"ברגע שהמשטרה פתחה את השערים, לאחר שהלחץ היה בלתי נסבל, החבר שלי הרים אותי על הידיים והצליח להכניס אותי למגרש, כאשר אני עדיין מחוסרת הכרה. לאחר הטיפול הראשוני של מגן דוד אדום, הצלחתי להתאושש ולהתקשר למשפחה שלי, לאחר שגיא צרפתי, שחקנה של מכבי ת"א, נתן לי את הפלאפון שלו".

המשטרה עשתה משהו?

"אני יכולה להגיד לך שהמשטרה התנהגה אלינו כמו חיות. הם הרביצו לאנשים ששכבו על הרצפה עם אלות כדי שכולם לא יגיעו לגדרות. לפעמים היה נדמה כאילו אנחנו הבעיה ולא הגדרות. הם עשו את כל הטעויות האפשריות והתנהגו נורא ואיום".

את עדיין סובלת מכאבים?

"כן. קודם כל זה מתבטא בכאבים פיזיים. הייתי מגובסת כולי, עם שני שברים לאורך הגוף. אני לא יכולה היום לצאת לטיולים של הכיתה, לא יכולה להתאמן בשיעורי ספורט ובדרך כלל שיורד גשם, אני סובלת מכאבים בכל הגוף. מעבר לזה יש צלקות נפשיות מהמקרה. הייתי בטראומה תקופה ארוכה. אני לא יכולה היום להיות במקומות סגורים עם הרבה אנשים. אני לא עולה במעליות בגלל הפחד שאולי יקרה משהו. כל צורת החיים שלי השתנתה בעקבות המקרה".

היחס של מכבי חיפה

לאורך השיחה עם רינת מגלים פתאום שיותר מכל הכאבים הנפשיים והכאבים הפיזיים שעברה יש משהו שהיא אינה יכולה לשכוח ואינה יוכלה לסלוח - היחס של מכבי חיפה: "היחס של הקבוצה שאותה אני אוהדת היה פשוט משפיל. לאורך אותו היום הם לא דאגו לאלו שנפצעו. עד היום הם לא טרחו להרים טלפון ולשאול מה קורה איתי. האם אני מרגישה בסדר ואם אפשר לעזור במשהו. זה לא יחס של קבוצה שהייתה אחראית על משחק האליפות שלה. אי אפשר להתנהג בצורה כזאת ולצפות מהאוהדים שישכחו מה קרה. זה עונה על השאלה מדוע אני תובעת את הקבוצה שאותה אני אוהדת. הם לא עברו את הסבל שאני עברתי".

את מתכוונת להגיע למשחקים של חיפה בעתיד?

"אני יכולה לומר לך שניסיתי השנה להגיע למשחק. נכנסתי ליציע ג' וישבתי עשר דקות באצטדיון אבל לא יכולתי יותר. פתאום חזרו אלי כל המראות שהיו במשחק האליפות וקמתי ויצאתי בריצה מהאצטדיון. לא נראה לי שאני יגיע יותר למגרש כדורגל".

פיגוע ישראלי

אביה של רינת, דוד, קצין משטרה לשעבר, ישב בבית בעת משחק האליפות. פתאום הוא רואה לתדהמתו את בתו הצעירה מובלת על הידיים כאשר היא מחוסרת הכרה. "אי אפשר לתאר את ההרגשה הנוראה שהרגשתי. זה שוק טוטאלי. אתה רואה את הבת שלך על המסך ולא יכול לעשות כלום. מיד נסעתי לבית החולים רמב"ם, כדי להיות קרוב אליה. אני יכול לומר לך כי הנזק הוא בלתי הפיך. לא פיזי ולא נפשי. זה מתבטא בחיי היום יום של כל המשפחה. לדעתי, זהו פיגוע ישראלי, כך אני רואה את מה שקרה שם. הכשלון של המשטרה, הסדרנים, העירייה ומכבי חיפה גרמו עוגמת נפש גדולה וסבל רב למשפחה שלי. ועל זה אני מקווה שכל הגורמים יענשו".