שיא הרגש, שיא היופי. אום כולתום, הסרט

סרטה של סימון ביטון על אום כולתום כבר הוקרן בערוץ 8, ושווה לראות אותו שוב: זה בעיקר סרט על מצרים, ועל ה"טאראב". "טאראב" היא מילת מפתח, סוד הקשר שבין אום כולתום לבין העם המצרי. "טאראב" היא מילה קשה לתרגום: אפילו הסופר נגיב מחפ`וז, חתן פרס נובל לספרות ואחד המרואיינים בסרט, משתמש בה אך מתקשה להגדירה. "שיא הרגש", הוא אומר לאחר שתיקה קצרה, "שיא האהבה. והעונג שמעניק היופי".
אום כולתום לא התראיינה לסרט הזה, שנעשה לאחר מותה. אבל גם אם היה נעשה בחייה, ספק לו הייתה מנדבת אינפורמציה על עצמה. היא חיה בארמון מבוצר, מיעטה להיחשף, הקיפה את עצמה בסימני שאלה, שמועות ואגדות. החומר התיעודי שנותר ליוצרת הסרט, סימון ביטון, שעשתה אותו על פי הזמנת הטלויזיה הציבורית בצרפת, היה לפיכך מוגבל: קטעים מהופעותיה של אום כולתום, תמונות של קהיר ושל הכפר הנידח שבו נולדה הזמרת הגדולה. אנשים שהכירו אותה מספרים אודותיה. קולה של הקריינית, הזמרת סאפו, משלים את הפרטים: מי היתה אום כולתום, מדוע אהבו אותה כל-כך.
שירתה של אום כולתום היא השלד עליו בנויה קהיר, כך מספרת המצלמה. בתי-הקפה, לוחות השש-בש, רחובות השוק – כולם כאילו הופיעו רק אחר-כך. אנשים קשי-יום מדברים על התקווה שמעניק להם קולה של אום כולתום, והנה אום כולתום עצמה - בשחור-לבן - מול קהל של רבבות, בידה המטפחת המפורסמת, שרה על האהבה, על הלילה ועל מצרים. אום כולתום מתה ב-1975, אבל הסרט, שנוצר ב-1990, מעיד כי היא עדיין חיה. ה"טאראב", אותו שכרון שברגש, עוד מנצנץ בעיניהם של מאזיניה.
אבל מי שיודע ולו מעט על חייה של הגבירה, כך כונתה אום כולתום, מבין כי המסתורין שאפף אותה בחייה אינו מתפוגג למול מצלמתה של ביטון. התמונות ממסע ההלוויה של אום כולתום, אירוע שמזכיר את כינוס העולים לרגל סביב אבן הכעבה, לצד התמונות מסימבלוואן, כפר הולדתה העלוב, מצליחות לגעת בדבר הבלתי נתפס הזה, מלא הסתירות, שנקרא מצרים. ועל כך בעצם הסרט: מצרים היא אום כולתום, אומרת ביטון, ואום כולתום היא מצרים. אלו הן שתיים, שהן אחד.