"עממי" ו"אנושי"

מאז נבחר פואד ליו"ר "העבודה" לא מפסיקים דוברים שונים, ברובם אשכנזים, להזכיר שהוא עיראקי. נחמד מאוד. אני מציעה להחיל את הפרקטיקה הזאת גם לגבי אשכנזים: למשל, נדבר על שמעון הפולני או על קולט הרומניה כל אימת שיתקדמו בקריירה שלהם, כי בטוח שגם הם מביאים גאווה לעדתם. וכן, שוב התברר שבחירתו של מזרחי לתפקיד בכיר מפיקה צהלולים עזים אצל אשכנזים.
שוב ושוב דווח שפואד התיישב על כסאם של נפילים כאשכול וגולדה, למרות שעובדה היסטורית זו לא צוינה, למרבה ההפתעה, לגבי קודמיו בתפקיד, ברק או פרס. שלא לדבר על כך שאשכול וגולדה לא היו בשעתם נפילים אלא פוליטיקאים כפואד, בעלי אוצר מילים מצומצם כמוהו, וגם מעשיהם ונכלוליהם דמו לשל ממשיכיהם. במילים אחרות, שמות התואר היחידים שפואד זכה להם – "עממי" ו"אנושי" – היו מתוך אותו רפרטואר מתנשא ומביך שנשמע בעת בחירתו של משה קצב לנשיאות, והם שוב הדיפו את זחיחות הדעת והצחוק מאחורי הגב כלפי מי שמוצגים כאילו הגיחו אל האצולה באמצעות הגרלת היובל או ליקוי מאורות חד פעמי.
קשה היה להפיק ממזרחים דברי שבח והתפארות. זה כבר נוכחו לדעת שמזרחים שכבשו את המשרות הפוליטיות הבכירות (אך לא את ראשות הממשלה) אינם משנים במאומה את מצבם הכלכלי חברתי הנמוך. אפילו התגובות האופייניות, מתלהמות וגסות ("לגלי אך לא לגיטימי"; "שמן"), לא הפיחו בהם רוח של זעם.
הפערים כיום בין מזרחים לאשכנזים – בהכנסה, בהשכלה, בדיור, בבריאות או בקידום מקצועי – גדולים מאשר בעבר. כל הטוענים שהשינוי המיוחל מותנה בחדירת מזרחים למרום הסולם הפוליטי טועים ומטעים. אמנם הפוליטיקאים המזרחים מאוד רוצים בכך מפני שעבור רבים מהם החוויה הקולקטיבית של אפליה והשפלה היא חוויה מכוננת ומדרבנת. אבל הם חסרים ניתוח ביקורתי ואלטרנטיבי ולכן הם אינם יודעים איך להשתמש בכוחם כדי לשנות את מבנה הכוח המשמר את נחיתות המזרחים ומעביר אותה מדור לדור. לכן, למרבה הצער, הם מסתפקים בתרגום כוחם הפוליטי למשרות ולטובות הנאה קטנות וכך הם זוללים את פירורי העוגה במקום לעסוק בחלוקתה מחדש.
לדוגמה, כל השרים המזרחים כאחד אינם מצליחים לממש את חוק הדיור הציבורי או להעביר לערי הפיתוח אחוז זעיר מרבבות הדונמים שברשות המועצות האזוריות כדי שיגדילו את שטח השיפוט שלהן ויבנו אזורי תעשייה ומגורים לרווחת תושביהן. ככלל, הם ממחזרים רטוריקה שכבר מזמן אינה מצליחה לכסות על אוזלת ידם המוחלטת.
בחירתו של פואד היא הישגו האישי, פרי עבודתו הפוליטית הקשה במשך שנים, ואינה קשורה למזרחיותו. עם זאת, מזרחיותו עלולה להיות בעוכריו מפני שפוליטיקאים עממיים ואנושיים לא זוכים לאהבת חינם ממוקדי הכוח והשיח, ובכללם התקשורת. לכן יהיה עליו להיזהר בקלה כבחמורה. כדאי שיזכור שאצבעות קודמיו שביקשו לגעת במלוכה (אבו חצירא, דרעי ,מרדכי) נכוו וקוצצו.
לבסוף, לא ניכר שמזרחים התחילו לפתח תקוות גדולות כלפי היו"ר החדש של מפלגת העבודה. אם יפריח בלונים רטוריים בכל הנוגע לצדק חברתי, יוסיפו אותו בייאוש לרשימה הארוכה של חבריו. מאידך גיסא, אם יהפוך למנהיג שיביא שוויון, רווחה ושלום, הוא יכול להיות סמוך ובטוח שיזכה לגלי אהבה אצלם, שהרי השכבות העממיות הן, כידוע, חמות ואנושיות.