עפר שלח: הסדר יהיה, פתרון לא

אהוד ברק שילם היום את מחיר הריצה בנתיב אחד, תוך התעלמות ממה שלמדו לפניו כל קודמיו במשרד הממשלה: שאי אפשר להתייחס למגרש הפוליטי כאילו הוא החצר האחורית. ראש ממשלה שרק לפני שבועיים רשם לזכותו קיום של הבטחה כבדת משקל כמו הנסיגה מלבנון, מצא את עצמו אתמול מושפל בכוח הסתירות הפנימויות שבממשלתו, אלו שהוא עצמו הניח להן לתסוס עשרה חודשים.
מאז הבחירות התייחס ברק לזירה הפוליטית כאילו אין לה ברירה, אלא ליישר קו עם המהלך ההגיוני של הדברים, שהוא כמובן המהלך הנכון עבור אהוד ברק. עשרות האלפים שצעקו לו `רק לא ש"ס` היו אמורים לשכוח את טינתם לשותפה הקואליציונית בשם השלום. ש"ס היתה אמורה ללכת עם ברק כי היא רוצה להישאר צמודה לשלטון, ולשכוח את הסתירה היומיומית בין עמדות הציבור שלה לבין מה שנציגיה שותפים לו. כל זה היה אמור לקרות בלי שראש הממשלה ילכלך את ידיו בחיפוש המתמיד של כל השותפים, מפני שראש הממשלה לא מלכלך ידיים, אלא עסוק בדברים הגדולים באמת. ברק גם האמין ביעילותו המוחלטת של נשק ההליכה על הסף: אתמול היה המום מהעובדה שהאיום בפיטורים לא קיפל של שרי ש"ס. עכשיו עומדים בפני ברק שני תרחישים: הוא יכול לפטר את השרים הסוררים ולמצוא את עצמו בממשלת מיעוט בתמיכת הערבים. בהתייעצות הלילית שלפני ההצבעה דיבר ברק בתקיפות על כך שהוא אכן בוחן אפשרות זו, ובשעות לאחר ההצבעה חזר על עמדה זו. ועדיין קשה לראות את ברק המכריז על עצמו שהוא נקודת המרכז הישראלית מחזיק בחסדי בשארה וטיבי.
התרחיש בעל הסבירות הגבוהה ביותר הוא שכל הצדדים יציצו אל תוך התהום וייסוגו. ברק ילך, החל מהערב, אל העם, להסביר לו שהפוליטיקאים עומדים בדרכו של המהלך הגדול. זה יעזור בעיקר כדי לחזק את מחנהו שלו, לקראת הפשרה עם ש"ס. אלי ישי, שהציץ לעיני ראש הממשלה ולא מיצמץ, יוכל עכשיו לחפש פתרון. בש"ס רמזו בשעות שלאחר ההצבעה שהם מוכנים לפסק זמן של שבועיים למציאת הסדר. ככל הנראה יחליט ברק מה לעשות עד יום ראשון. אבל הסתירה הבסיסית עודה קיימת, והיא שתוביל את ש"ס גם למשבר הבא, במיוחד אם ברק לא ילמד את הלקח הניהולי המתבקש.