מייקל ג'ורדן חוזר

לא. לא מדובר בסנסציה עולמית. מייקל 'אייר' ג'ורדן לא החליט לשוב למגרשים בפעם השניה בקריירה. בסך הכל כנראה שטוב לו במשרד המרווח שלו בוושינגטון, שם מאחורי דסק מפואר, הוא מנהל את קריירת הכדורסל המאוחרת שלו, דרך שפורפרת הטלפון, כסגן נשיא הוושינגטון וויזארדס לענייני כדורסל.
לא. זה גם לא מקרה של שכפול גנטי, של דייויד שטרן או אנשים נואשים אחרים במנהלת ליגת ה-NBA, המחפשים אחר תחליף הולם, לאישיות הכדורסל הידועה והאיכותית ביותר אי פעם. כמוהו לא היה, ולא יהיה כנראה, אף פעם.
ובכל זאת, הבוסטון סלטיקס הודיעו ביום שלישי על החתמתו של מייקל ג'ורדן למחנה האימונים של הקבוצה, לפני פתיחת העונה. כדי לעבור את המחנה יצטרך ג'ורדן להוכיח כי הוא ראוי לשחק בקבוצה גם במהלך הליגה הרגילה. אין כבוד. טוב אולי לא מגיע כל כך.
קשה. קשה לקרוא למייקל ג'ורדן של הסלטיקס מייקל ג'ורדן, הוא עדיין לא ראוי לו. מייקל ג'ורדן (לא הגדול) הוא רוקי ממכללת פנסילבניה, שמאחר ולא נבחר באף אחד מסיבובי הדראפט השנה, הוא ינסה את מזלו בבוסטון כשחקן חופשי. לפחות בכל הנוגע ל"שמו הטוב", ג'ורדן כבר שיחק אותה ובגדול. בנוגע ליכולתו המקצועית יש לו עדיין דרך ארוכה לעבור, ולו רק כדי להיות השחקן ה-13 בסגל של הסלטיקס. "זה עוזר לך כשיש לך שם מפורסם. זה תופס את העין של כולם". אומר ג'ורדן, שלא מתבייש לעבור על הדיבר של 'לא תישא את שם האלוהים לשווא' ועוד מוסיף חטא על פשע - "פעם הייתי מסתובב עם ראש מגולח. במשך תקופה ארוכה לבשתי גופיה עם המספר 23 (המספר המזוהה עם ג'ורדן ההוא א.ב)", מספר ג'ורדן שלקח על עצמו להתחפש למקור ועבר על דיבר שני מתוך העשרה 'לא תעשה לך פסל או מסכה'. למרות זאת, מסתבר שהשם מייקל ג'ורדן יכול לגרום ללא מעט מתחים. "אתה חייב לזרום עם זה. אם אתה נותן לשם להטריד אותך זה יכול להיות מתיש נפשית. אתה עלול להשתגע". אומר ג'ורדן (אוי, כמה קשה לקרוא לו ככה).
ג'ורדן הצעיר (22) הוא גארד, המתנשא לגובה 1.85 מטר (12 סנטימטרים פחות מהמקור). בארבעת עונותיו במכללת פנסילבניה הוא הפך לקלע הנקודות המוביל בהיסטוריה של המכללה עם 1,604 נקודות בסך הכל. בנוסף לכך ניצב ג'ורדן במקום השני ברשימת מחלקי האסיסטים ושלישי ברשימת החוטפים בהיסטוריה של המכללה. בשנתיים האחרונות הוביל את פנסילבניה לאליפות בית ה"אייבי ליג" והשתתפות בטורניר אליפות ה-NCAA.
הניסיון שלו בסלטיקס, הוא הטעימה הראשונה שלו (ואולי האחרונה) בקבוצת NBA, ועושה רושם שהוא בהחלט מודע לכך. "לא חשבתי מעולם ששמי יוזכר לצידם של לארי בירד וכל הכוכבים האחרים של הקבוצה" אומר ג'ורדן, "הם (כוכבי העבר של הסלטיקס) השיגו כל כך הרבה ואני לא עשיתי כלום". ג'ורדן מלא תקוות כי הוא מסוגל להפיח חיים חדשים בשמו של "השם", שחלקנו עדיין סוגדים לו ומאמינים בחזרתו. אם יעבור את הסינון של טרום העונה ייתכן ונוכל לשמוע את השם מייקל ג'ורדן בוקע מגרונו של הכרוז הביתי של הסלטיקס, מהדהד ברחבי אולם ה'פליט סנטר' בבוסטון. נראה שאפילו ג'ורדן עצמו לא בטוח כל כך. "אני מקווה, שאוכל להרשים כמה אנשים ואז נראה מה יקרה. אם אני לא אצליח פה, אולי אזכה להזדמנויות נוספות במקום אחר", הוא מנסה לשמור על אופטימיות.
כריס וואלאס, הג'נרל מנג'ר של הסלטיקס, אופטימי קצת פחות ולא נותן לשם לתעתע בשיקוליו המקצועיים: "בין שני הג'ורדנים מפרידים 14 סנטימטר וכמה אלפי נקודות".