הם כבר לא לבד

עוזי פלד בעד תחרות ורואה בה גורם בריא, המעודד את היצירה. עם זאת, הוא אינו להוט לתחרות עם ערוץ 10 החדש, העולה לאוויר בסוף החודש, ואף מתעקש לכנותו "ערוץ 3", או "הערוץ המסחרי השלישי". "יש ליקוי מאורות בשם שהם אימצו לעצמם", טוען מנכ"ל "טלעד", מזכייניות ערוץ 2. "זה שהם בערוץ העשירי בממיר לא עושה אותם ל'ערוץ 10'. מכיוון שהאמירה 'עשר' נשמעת בעברית מי יודע מה, יש כאן ניסיון להאדיר את שמם לפני שיש להם סיבה ממשית לכך, ובוודאי שזאת גניבת דעת. כמעט אין תקדים שערוץ קורא לעצמו על שם המקום שקיבל בממיר".
פלד, 63, שבגיל 29 מונה כסגן מנהל הטלוויזיה הישראלית, מסיר את הכפפות למרות דימוי הג'נטלמן שדבק בו: "כל מה שניבאתי מתגשם. המצב הכלכלי קשה מאוד, ועוגת הפירסום במדינת ישראל קטנה בשנה האחרונה, גם בגלל האירועים הבטחוניים ובהשפעת מה שקורה בכלכלה העולמית. בוא לא נשכח שאנחנו מדינה של 6.5 מיליון נפש בסך הכל, שמהם המבוגרים שצופים בטלוויזיה בעברית אינם מהווים אפילו מחצית. היצע התקשורת האלקטרונית לכשלושה מיליון איש בארץ הוא משהו שאין לו אח ורע אפילו באמריקה הגדולה, על 280 מיליון תושביה. מוצעים להם יותר ממאה ערוצי לוויין, למעלה מארבעים ערוצי כבלים, הערוץ הראשון, ערוץ 2 ומסוף החודש גם ערוץ 3. אליהם יצטרפו שישה ערוצים ייעודיים, כשהערוץ הרוסי יעלה בסביבות יום העצמאות וערוץ החדשות בסוף הקיץ".
לדעת פלד, ריבוי הערוצים, שמעיקרם מנותקים מההוויה הישראלית, ישפיע לרעה על התרבות בארץ "ועוגת הפירסום לא תספיק לכולם". הוא אינו שולל לגמרי הקמת ערוץ נוסף. "היה מקום לערוץ איכותי בנוסח הצ'אנל פור הבריטי שאנחנו, זכייני ערוץ 2, התנדבנו להקים אותו במימון שהיה בא מההכנסות בערוץ שלנו", הוא מספר. "כיום ערוץ כזה בכלל לא על הפרק. אני חושש שצרכני הטלוויזיה בארץ יקבלו בעתיד דברים נלוזים ונמוכים".

- מה איכותי בעיניך?

"תוכניות שלנו כמו 'עובדה', שיצאה להפסקה, 'פגישה לילית' של קובי מידן, 'החרצופים' ו'מסע עולמי'. בנוסף, כל הדרמות של כל החברות הזכייניות ראויות להיחשב איכותיות, גם אם לא כולן כאלה. תוכניות האיכות הן מיעוט. אין בארץ עיתוני זבל, אבל אני פוחד שתהיה טלוויזיית זבל. אני פוחד, משום שתמיד משתיים ועוד שתיים יוצא ארבע...".

- העובדה שבערוץ החדש זכיין אחד גרף את כל לוח השידורים, מעוררת בך קנאה?

"לא רק שאני מתקנא בהם, אלא שאני סר וזעף. כאשר ביקשנו לעשות רצועות שידור - ואין טלוויזיה בעולם בלי רצועות כאלה - הממונה על ההגבלים העסקיים ומועצת הרשות השנייה אמרו לנו 'לא, קדשו את התחרות ביניכם!'. בלוח ערוץ 3 מצאתי לפחות שמונה רצועות שידור, שבהן תוכניות נמשכות מיום ליום. אצלם דרמות יכולות להיות משודרות יום אחר יום ולתפוס נישות של צופים. אני יכול להתחיל סידרת דרמה מצוינת בשני בערב אבל עד פרק ההמשך, בחמישי בערב, אני מפסיד המון צופים. לנו, זכייני ערוץ 2, מחזיקים את הרגליים ואת הידיים ואומרים לנו 'תתמודדו!', כשזו תחרות בתנאים לא שווים. למרות זאת אני יכול להבטיח לך - וזו הצהרה לאומה - שזכייניות ערוץ 2 יעשו מאמצים עליונים, אפילו על-אנושיים, לעמוד יפה בתחרות הזאת בתקווה לנצח בה".

- אתה מצדד באיחוד שלוש החברות הזכייניות?

"כאן יש לי תשובה מסובכת במקצת. לדעתי, לפני עשר שנים היה מקום לשלושה זכיינים בערוץ אחד. אז התחרינו זה בזה ולכן הגענו להישגים פנטסטיים, כשתוך כדי כך שברנו מהר את רשות השידור והפכנו לטלוויזיה של המדינה. היום, כשמולנו ערוץ 3 ובדרך ערוצים ייעודיים שישדרו כל השבוע, אין ברירה אלא להתאחד, מה שיקצץ בסופו של דבר בהוצאות ויהיה לטובת העניין במציאות הכלכלית הנוכחית.
"עם זאת, אל תשכח ש'טלעד' לא באה לעולם תמול-שלשום אלא הוקמה עוד בשנות השבעים. עם הוותק והניסיון האלה אני רואה מול עיני התגשמות של חזון שבו נשדר שבעה ימים בשבוע - אם יעברו כאן משיטת המכרזים שעליהם אבד הכלח לשידורים לפי רשיונות. הרי אין כיום מכרז בתחום התקשורת שממנו לא מגיעים לבית המשפט! הואיל ואנחנו כעת הזכיין היחיד בעל אולפנים ועם צוות קבוע של יוצרים ושל טכנאים, אנחנו ערוכים לשבוע שידורים מלא".

- אם יהיה איחוד, מי יהיה המנכ"ל? הרי אתה הוותיק מבין שלושתכם.

"מועצות המנהלים יצטרכו לשבת ולהחליט. הצהרתי בעבר ואני מצהיר גם כאן: נער הייתי וגם זקנתי, ועלי לפנות את הדרך לצעירים. אני רוצה להיות בגוף שיקבע מי יהיה המנכ"ל בחברה המאוחדת, אבל לא רוצה לראות עצמי בתפקיד הזה. עשיתי דברים מופלאים בימי חלדי, ואחריהם אין לי שאיפות להיות מנכ"ל הגוף הממוזג, תפקיד הדורש התחייבות לטווח רחוק שאיני מעוניין בה. זאת למרות שכוחי במותני ולו רק רציתי להתמודד על המנכ"לות המאוחדת, הייתי גורף בקלות את הקופה. לעומת זאת, אם נקבל רשיון לשדר כל השבוע, אין כל מניעה שאמשיך לנהל כרגיל את 'טלעד', חברה שהיא יציר כפי ובה עשיתי יש מאין, כולל ההגעה לערוץ 2".

- אתם ערוכים לקראת השינויים במפת התקשורת האלקטרונית?

"נערכנו בעיקר בחומרים ישראליים. השאלה היא מה ייעשה איתם במצב שבו הצופים יראו חדשות בערוצים השונים כל הערב, כמעט ללא הפסקה. אנחנו לא CNN וטלוויזיה היא לא רק חדשות, שלמעשה אמורות להיות בה רק ביי פרודקט. אפילו בארצות הברית לא משדרים כל כך הרבה חדשות".

- אז מה, השתגענו?

"כן, מישהו עבר כאן על דעתו. התחרות מביאה רק רע. זה מה שאני מנסה להודיע לעם, והוא יבין את זה מהר מאוד. מהן החדשות? בדרך כלל, פרט למהדורות המרכזיות של שני הערוצים, הן רדיו מצולם. אז כן, השתגענו ואנחנו מחקים את CNN. פוליטיקאים במירוץ הסתפקו בעבר בהופעה בערוץ הטלוויזיה הבודד שהיה, וכל המדינה היתה רואה אותם. היום, אם לא ירוצו ל-18 אולפנים, לא יידעו על קיומם".

- נראה שהם עורכים כעת הנשמה מלאכותית לפטנט של השעשועונים. יש לכך סיכוי?

"העולם הולך לפי טרנדים. עם כל הכבוד, הטרנד של משחקי טלוויזיה עבר מהעולם. טלוויזיה טובה היא זו שמזהה את הטרנדים החדשים, דבר שלא מצאתי בלוח שלהם. ברור שלא נערכנו עם שעשועוני נגד משום שבזה, בניגוד לדרמות, אין לנו סיכוי לנצח".

- אם הצלחת לממש כוונה ישנה שלך לספח אליך את דן שילון, אולי תיקח את יורם ארבל עם "המיליונר"?

"יורם ארבל משדר אצלי את משחק הכדורגל של מוצאי שבת. בשעשועון 'המיליונר' היינו מעוניינים, אבל הוא לא הגיע אלינו בעיקר בגלל בעלי הזכויות, שהאופציה שהם נתנו לנו לא היתה אופציה".

- העובדה שהוצאת "מודיעין", קרי "מעריב", נמנית עם בעלי "טלעד", מהווה בעיה לגביכם?

"נהפוך הוא. אני חושב שמבורכת השותפות של 'מעריב' אצלנו ושל 'ידיעות' ב'רשת'. עדיף גורמים מתחום דומה על פני סוחרי דגים וקצבים".

- והתחושה בתקופת משפט נמרודי?

"אז הרגשתי חמלה גדולה. להגיד שהרגשתי נוח? לא. אני שמח שהעניין נגמר".

- יש ביקורת ציבורית שמספר משפחות שולטות בשוק התקשורת בישראל.

"גם אם יש לי ביקורת על המחוקק, כאן הוא נהג נכון כשהגביל ל-24 אחוז את חלקו של שותף בבעלות על אחת החברות הזכייניות. בחברת החדשות יש לכל זכיינית רק 20 אחוז והשאר בידי הציבור, כך ששום גורם לא יכול לשלוט בה. ועוד משהו: שמונה שנים 'מעריב' בעלי מניות ב'טלעד', ולא זכור לי ניסיון להשפיע על התכנים. כש'החרצופים' התייחסו לעופר נמרודי, הופיעה בתוכנית בובה שנקראה 'ורודי'. העובדה שהוא בעקיפין בעל מניות ב'טלעד' לא מנעה זאת בתוכנית הסאטירית".

- אתה מרוצה מאחוזי הצפייה בתוכניות "טלעד"? אומנם בנך, איל, צועד בראש טבלת המידרוג עם "מסע עולמי" ויקירכם האדמוני, שמעון פרנס של ה"טברנה", חוגג במקום השביעי, אבל השאר הרחק מהם.

"אין לי בעיה לגרום לכך שרוב התוכניות בטבלת המידרוג יהיו שלנו, אבל לא חיפשתי את זה. הייתי גאה בתוכנית כמו 'עובדה', שלכל היותר מוקמה בשולי העשירייה הראשונה. גם 'החרצופים' לא דורגו ראשונים. הרייטינג לא חזות הכל. חזות הכל בטלוויזיה היא עומק הדברים, עם האפשרות להעביר מסר לצופים ולהשפיע על עולמם הטלוויזיוני. נורא קל לזכות ברייטינג עם תוכניות בידור, אבל ל'טלעד' יש רק את פרנס ואנחנו מאוד שמחים במה שהוא מביא לנו, תוכנית המכבדת את הצופים".

- לא היית רוצה את "הראשון בבידור" אצלכם?

"דודו טופז יכול היה להיות אצלי כבר לפני ארבע-חמש שנים. כשעברנו בפעם הראשונה לשדר בשישי, הוא הציע את עצמו. אני שמח שהוא בערוץ 2 ואני שמח שהוא לא אצלי, מה גם שאין לנו עוד ערבים לבידור פרט ל'טברנה', אלא אם כן מתייחסים לכדורגל של מוצ"ש כבידור. גם 'מסע עולמי' הוא סוג של בידור. היה זמן שצחקו עלי בהקשר לתוכנית הזאת וחשבו שכללתי אותה בלוח השידורים כדי לתת פרנסה לבן שלי. שטויות במיץ עגבניות. גם מה-BBC מחזרים אחריו. עובדה שהוא מצליח בפריים טיים".

- זמני השידור שלכם גורמים לך נחת?

"למרות שמדובר בשעה שלא מוגדרת כשעה של צפיית שיא, בשבת בבוקר יש לתוכניתו של דן שילון, 'המטבחון', יותר צופים מסך הקוראים של 'הארץ', חמישה אחוזים. בערבים של שני וחמישי אנחנו מתמודדים בכבוד עם התחרות מצד הספורט - כדורגל בשני וכדורסל מכבי בחמישי".

- מה עם סאטירה?

"אני יכול לגלות לך בשלב הזה שאנחנו במשא ומתן מאוד מתקדם עם יוצרי 'החרצופים' להחזרת התוכנית, לאחר פסק זמן של שנה וחצי, כי היתה תחושה שהיא מאבדת בהדרגה מהקסם שלה. כעת היא תוכל לחדש את נעוריה בצורה תוססת ומעניינת עם טוביה צפיר, שהוא חקיין שאין שני לו".

- לפני האינתיפאדה נסעת להיפגש עם ערפאת. מה זה היה צריך להיות?

"זה לא היה קשור ל'טלעד', אלא לי באופן אישי. כמי שנולד בארץ הזאת אני סבור שעלינו להכיר את שכנינו, ובסופו של דבר לא יהיה מנוס משני עמים במדינה הזאת. יצאתי לעזה במסגרת משלחת קטנה של 'בני אברהם', אגודה א-פוליטית של אנשים מימין ומשמאל, ששמה לה למטרה לנסות להגיע להבנה עם העם השני כאן. היתה תקופה של אופוריה, שבה קיווינו שהולך להיות הסכם. ישבתי בארוחת הצהריים לימינו של ערפאת וניסיתי לדובב אותו. אני מודה שלא הצלחתי. אולי הוא היה במצב רוח לא מתאים או במצב בריאותי שלא ידעתי עליו".

- והמסקנה?

"אם היתה לי תקווה שיקרה משהו בין העמים, היא נגוזה עם האינתיפאדה האחרונה. החלומות היפים שלנו, שאולי אפשר לדור פה בכפיפה אחת, התנפצו על סלע המציאות. היום בעיני זו אפיזודה שהיתה והסתיימה לחלוטין. ערפאת עבר זמנו. התפקיד של מדינות דמוקרטיות הוא לא רק לחסל את הטרור, אלא גם להחליף את השליטים העוסקים בכך ושאינם יודעים דמוקרטיה מה היא".
כשפלד נשאל לגבי שאיפותיו לעתיד, כדאי לשים לב לדבריו: "הגשמתי כמעט את כל החלומות שלי. אצלי חלומות מתגשמים בדרך כלל, כולל הקמת ערוץ 2. נראה שגם החלום לשדר כל השבוע יתגשם".

* * *


- אורי שנער, מנכ"ל הזכיינית "קשת", מה הדבר שהכי הפתיע אותך בלוח השידורים של הערוץ השלישי?

"יש דבר מאוד מתבקש, שהפתיע אותי שהם הלכו עליו בכמות גדולה כל כך, וזה רצועות השידור. שבע-שמונה רצועות זו כמות שהפתיעה אותי. להילחם בשבעה ימים זה מאוד קשה. חשבתי שהם יקחו יומיים-שלושה וישימו בהם את כל התותחים שלהם כדי להשיג ניצחון במקום מסוים. זה המודל של NBC, הרשת שהיתה אחרונה בדירוג עד שעשו שם את 'יום חמישי הגדול' עם 'ER', 'סיינפלד' ועוד כמה סדרות מובילות שהפכו אותה לרשת המובילה. מה שעשו בישראל 10 זה לחלק את הכוח שלהם בין שבעה ימים. הם לא בנו ימים מאוד בולטים".

- כמו שאתם עושים היום.

"האסטרטגיה שלנו מאוד ברורה. ביום אחד דודו טופז, 'כוכבי השכונה' וקיציס ופרידמן, וביום אחר 'מהפך', 'רק בישראל', 'הבורגנים' ו'אלי מקביל'. ההצהרה שלנו מאוד ברורה. הרי ברור שאנחנו משקיעים המון כסף בלוח השידורים שלנו. בטווח הקצר האסטרטגיה שלנו לא משתלמת, כי השוק לא מתגמל על מצוינות. אני רוצה להאמין שבקרוב השוק יזוז לכיוון הזה. אני משקיע ביום שידור מעל 200 אלף דולר. 75 אחוז הולך לארבע השעות המרכזיות והשאר הולך לשעות אחרות. גם אני יודע לעשות יום שהפריים שלנו עולה 80 אלף דולר במקום 150, אבל השאלה היא איזה מוצר אתה מספק בתמורה".

- ב"קשת" עבדו שנים לצד יוהנה פרנר, שאחראית לא מעט על עיצוב לוח השידורים של הערוץ החדש, והנה היא ניצבת מולכם בצד השני. איך ההרגשה?

"בצד הרגשי יוהנה חברה שלי, והיתה שותפה שלי עוד לפני שהגעתי ל'קשת'. אנחנו הולכים הרבה שנים אחורה. יוהנה באמת מכירה את הראש שלנו, ויש לזה יתרונות וחסרונות. הבאנו בחשבון שאנחנו מתחרים עם מקצוענים, ואנחנו לוקחים אותה מאוד ברצינות. עובדה שריכזנו להיערכות שלנו את התותחים הכי גדולים שיש לנו".

- מה השגיאה הכי גדולה שנעשתה בעת הקמת ערוץ 2, שנחסכה מאנשי ערוץ 10?

"הייתי אומר היסטריית החתמת הכוכבים עם סכומים שערורייתים והתחייבויות לפרקי זמן ארוכים במיוחד. ברור שבישראל 10 למדו מזה, והם לא חזרו על אותה טעות, שאנחנו ליקקנו את הפצעים ממנה הרבה זמן. דבר נוסף הוא שעד היום הם לא יצרו באז גדול מדי סביב הערוץ. לפני עליית ערוץ 2 היה קמפיין גדול תחת הכותרת 'איפה כולם? כולם ב-2', שהייתי אחראי עליו והיה רעש גדול. כיום הם יעלו בהרבה יותר שקט. לדעתי, הם מנסים להנמיך ציפיות".

- אי אפשר בלי השאלה המתבקשת: מה יהיו ההשפעות של גוף השידור הנוסף על היצירה הישראלית?

"אני מתנצל שאני עקבי, אבל התחרות בין הערוצים לא תעשה ליצירה הישראלית טוב. יהיה מאוד קשה להפיק סדרות כמו 'הבורגנים' במציאות העסקית שתהיה בשנה-שנתיים הקרובות, אלא אם כן תהיה קפיצה ענקית בכלכלה, יהיה שלום במזרח התיכון וכולם יהיו מאושרים. הדרמות המרכזיות היום עולות 150-160 אלף דולר לשעה. במציאות של היום יהיה מאוד קשה להצדיק עלויות כאלה. השוק יצטרך להסתגל. בסופו של דבר, אנחנו מדינה של שישה מיליון איש, שלא יכולה לייצא תוכניות, כי עברית היא שפה שאין לה הרבה בני דודים, ובני דודנו לא ממש ששים לקנות את מה שיש לנו לספק".

- מה לדעתך תהיה ההשפעה המיידית של השחקן החדש על שוק הפירסום?

"עלול להיות ג'ונגל. שוק הפירסום בארץ עדיין פרימיטיבי. דודו טופז עשה לפני שבועיים 26 אחוזי רייטינג. יש בטבלה תוכניות שעשו חצי מזה, 13 אחוז. טופז לא מקבל כפול לפרסומת מאותן תוכניות. אף מפרסם לא שואל את עצמו אם אני מוכן לשלם על מודעה בסוף השבוע כפול ב'ידיעות' מב'מעריב', נכון? בניגוד לעיתונים, פה הכל מיידי ועדיין השוק לא מגיב בהתאם. אני אתן דוגמה מחו"ל. לפני כמה שנים, כש'סיינפלד' היה בשיאו, הוא עשה בערך שתי נקודות רייטינג יותר מ'ווקר' ששודרה באותה משבצת שידור ב-CBS. מה את חושבת שהיה ההבדל בין התעריפים שלהן? על 'סיינפלד' שילמו פי 4. למה? כי רוב הפירסום בטלוויזיה הוא תדמיתי ולא מכירתי. ברגע שדקות הפירסום ב'סיינפלד' מוגבלות, המפרסם משלם יותר כדי להיות מזוהה עם ההצלחה. אני לא מדבר על מצב כזה בארץ, אני מדבר על מצב שתשלם בעד מה שתקבל.

- איך דבר כזה יכול לקרות?

"אני חושב שפרסומאים צריכים להסתכל על המספרים. אם ביום שלישי בעוד שלושה שבועות 'קשת' תעשה ברייטינג פי שניים מ'ישראל 10', שישלמו לנו פי שניים. אני לא יודע מה יקרה, אבל זה העיקרון שבארץ עדיין לא הפנימו. הרי בעצם, כשיעלה הערוץ השלישי, בן לילה ההיצע של דקות הפירסום יוכפל. כל האיזון העדין ישתנה.
"התקווה שלי, ואפשר להבין את זה מהאסטרטגיה של 'קשת', היא שהשוק מהר מאוד ילמד שהוא צריך לשלם על מה שהוא מקבל. שיקבע בתור שלב ראשון תשלום פר נקודת רייטינג. אחר כך גם יקבעו פרמיות נוספות. המפרסם לא צריך לשלם יותר, אבל שלא ישלם פחות. התחרות תגרום למפרסמים ולמשרדי הפירסום להוביל את המהלך הזה. זה נשמע פשטני, אבל השוק עדיין לא נמצא בנקודה הזו".

- מה ההערכות שלך לגבי העתיד הקרוב? האם יהיו מיזוגים בין גופי שידור בקרוב, מכרז להארכת זכויות השידור?

"יהיה מיזוג", הוא פוסק ללא היסוס. "המיזוג יהיה יותר מוקדם מכפי שנדמה. גם בערוץ השלישי וגם אצלנו לזכיין אחד. זה פשוט הכרחי".