סיל מספר: שיטת ההפחדה הטלפונית של הנשיא

קטעים מהביוגרפיה שפירסם העיתונאי הבריטי פטריק סיל על חאפז אסד, שופכים אור על דרך ניהולו את המדינה, בעיקר על המידור שהנהיג בשלטונו. סיל מספר שבשנות ה-80 הצטייר אסד בעיני רוב עוזריו כקול המדבר אליהם משפופרת טלפון. "הוא חדל כמעט מלהשתתף בפגישות, אבל אנשיו ידעו תמיד, כי עינו פקוחה עליהם מרחוק וכי אם יתרשלו או יטעו, ימהר הנשיא לנזוף בהם דרך הטלפון. כמעט את כל השיחות יזם הוא עצמו, ורק קומץ של אישים - אפשר שרק שלושה או ארבעה מצמרת מערכת הביטחון - היו נרשאים לחייג את מספרו. האחרים, בעלי תפקידים בכירים ביותר, נאלצו להסתפק בשיגור שדרים אליו ובקבלת הוראות ממנו באמצעות אבו סלים, מזכירו הפרטי של הנשיא. ראש הממשלה, הגנרלים הבכירים ואנשי צמרת המפלגה, כל אלה היו במצב הכן, בהמתינם לקריאה מהבוס, נניח למסירת הסבר על מעשה כלשהו או לנקוב באוזניו ללא דיחוי נתון מספרי מסוים. רבים מהם התקשו לעמוד בדרך חקירה זו באמצעות הטלפון, ואם עוררו את מורת רוחו של אסד, לא היה מהסס לגנותם על כך - בניגוד לדרך הנינוחה שבה נהג לנהל שיחות עם מבקרים זרים. מעולם לא מחל על חוסר נאנמנות או אי ציות".
"שיטת הפחדה זו של אסד גרמה לכך שעמיתיו נזהרו מלהשית לו עצה, אלא אם כן התבקשו לעשות זאת, וגם העדיפו לנחש את כוונותיו, במקום לשאול אותו במישרין. אבל כדי לשלוט בכפופים לו לא נזקק אסד להתקפות זעם ולא הפך את השולחן בנוכחותם. תמיד שמר על התנהגות מאופקת וסמך הן על נסיונו הרב יותר ןהן על כך, שכשם שהעלה אותם כרצונו, כך יכול הוא להדיחם כל אימת שירצה".