חשש בסוריה מוואקום שלטוני

מותו של חאפז אסד מרסק אגף קריטי בעולם הערבי. אצלנו בישראל יכנו אותו "האגף הקיצוני". זה החלק של העולם הערבי שהוביל את ההתנגדות לישראל, שתמך בארגוני הטרור הפלסטינים והשיעים. שהיה חלק ממה ששמעון פרס יכנה "המזרח התיכון הישן".
אסד ניצל תמיד את קיצוני העולם הערבי לצרכיו, אבל מותו ייצור גל הדף משמעותי, ויחזק מאוד את מעמדו של מי שמתחרה בו על הנהגת העולם הערבי: חוסני מובארק נשיא מצרים. מובארק הוא כיום, ללא עוררין, האיש המרכזי במזרח התיכון. השליט הוותיק ביותר, המנוסה, ומי שדרכו, בסופו של דבר – ניצחה.
אבל לא רק בעולם הערבי יצטרכו להתאושש, אלא בראש ובראשונה בסוריה עצמה. מדינה ללא ראש, שתצטרך להצטייד באחד – ובמהירות. אין דבר מסוכן יותר מוואקום שלטוני, ואין דבר מסוכן יותר מוואקום במדינה ללא מסורת מסודרת של העברת שלטון. אסד האב עלה לשלטון בהפיכה צבאית. אסד הבן קיבל הכל עד כה על מגש של כסף. הוא לא צמח בצבא אלא "הושתל" שם על ידי אביו. הוא סומן כיורש מאוחר יחסית. אין לו ניסיון, ומידת התמיכה שהוא זוכה לה במקור הכוח החשוב – הצבא – בלתי ברורה. אז מה יש לו? את השם אסד, ואת רצונו של אביו. וזה הרבה, אבל לא בטוח אם מספיק.
הרבה מאוד לווינים יעקבו בימים הקרובים אחרי תנועות הצבא הסורי. מי שישלוט בצבא, ובמיוחד בדיוויזיות העילית המקיפות את דמשק – ינצח. כל תזוזה לעבר הבירה, כל יוזמה של מפקד בודד – יכולה לשנות את התמונה. אסד האב עצר פעם בגופו ניסיון הפיכה של אחיו ריפעת. והדוד של בשאר עדיין שולח את זרועותיו הארוכות למסדרונות השלטון בדמשק.
ועובדה נוספת שצריכה להדאיג את היורש הפוטנציאלי: אחרי הכל, האסדים שייכים לעדה שהיא מיעוט בסוריה. העלאווים. תמיד קיים הסיכוי שהרוב הסוני ימצא מנהיג ש"יזקוף את ראשו". הסיכוי קטן, אבל הסיכון קיים.
המצב נזיל ומסוכן, ולמעשה שלושה דברים צריכים להתרחש במהירות, כדי שלאסד הבן יהיה סיכוי: שינוי החוקה הסורית, כך שלמרות גילו הצעיר ניתן יהיה להכריז עליו כיורש. קבלת נאמנות מכל מפקדי הדיוויזיות הבכירים, וה"חותמת" של הנהגת מפלגת הבעת`, שהיתה אמורה להתכנס בסוף השבוע הקרוב. בלי שלושת החיזוקים האלה, יתקשה דוקטור בשאר אסד לשלוט. השם של אבא יחזיק ימים ספורים, אם בכלל.