תוצאות של טרור מנורמל

כבר במוצאי שבת נשכח פיגוע ההתאבדות בתל אביב. במהדורות החדשות בטלוויזיה לא סקרו את מצב הפצועים למרות שרובם נותרו בבית החולים, ביניהם ילד קטן ואשה הרה. מופע האימים של המחבל המתאבד נמחק תוך יממה מתודעת הציבור. יהיו שיאמרו שיש לייחס את המינוריות והלאקוניות של הסיקור רק ל"דירוג הנמוך" של הפיגוע שהיה ללא הרוגים. גם הפיגוע שהיה אתמול בירושלים, עם 150 פצועיו, לא שינה את התכניות הרגילות של הרדיו. בגלגל"צ המוסיקה העליזה התנגנה ללא הפסקה.
ברור שהפיגועים היום זה כבר לא מה שהיה. הדרמטיות וההתרגשות של כלי התקשורת פחתו באופן בולט, חוזרים מהר לפרסומות ולבידור, ובלי משים פסקו גם ביקוריהם המתוקשרים של הנשיא ואשתו בבתי החולים. המדינה כבר לא מתייחדת עם משפחות הקורבנות, והפיגועים מתנרמלים בתודעתנו עד שיש להניח שבקרוב רובם יוצגו כ"אירועי ירי" בתמציתיות השמורה לתאונות דרכים קטלניות. יש חוגים שיראו בנרמול הפיגועים ביטוי עממי לנחישות ולנצחון הרוח הישראלית על הטרור הפלסטיני.
אבל ה"נורמליות" של תגובת הציבור על הפיגועים היא כסות דקה ומתעתעת והיא תחיש את החלפתו של שרון ולא תגביר את התמיכה בו. נכון שמאז בחירתו הוא נתפס בקרב רוב הציבור כדוב גדול השומר על המערה. כאשר הכדורים שורקים והרצח משתולל יושבי המערה רוצים רק בשומר גברתן וזגוג מבט שאינו מתרשם מאף אחד. אבל ברגע שהחרדה פוסקת מלהיות הרכיב הדומיננטי בתודעת הנצורים, היא מותירה מקום למחשבה הרציונלית שתחפש פתרון טוב יותר מאשר חיים תחת טרור רצחני.
האסטרטגיה של שרון – מלחמה בערפאת וברשות – מצליחה, והוא אכן מאיץ את קיצם. אבל הוא לעולם לא יצליח להדביר את הטרור. לא בגלל שאינו חכם או חזק, אלא בגלל שכדי לבצע רצח אכזרי באולם שמחות או בעוברי אורח לא צריך יותר מאשר רוצח עלוב אחד עם תת מקלע או חגורת נפץ מאולתרת.
יותר מכך, יש אנשים בשטחים ובעולם הערבי ששמחים כמו שרון על קריסתה של הרשות הפלסטינית. עוני האוכלוסייה ובריחת המעמד הבינוני יפריחו קבוצות פוליטיות חמושות שישלחו רוצחים וגנבים ליישובינו, ותגובותינו ילבו את מרירות האוכלוסייה המקומית. מצב כזה רצוי לגורמים איסלאמיים או לאישים כסדאם חוסיין ואסד מפני שכך יהפוך גבולה המזרחי של ישראל לאזור פרוץ וטרוריסטי שיתיש אותנו לתועלתם.
הציבור בישראל עומד להפנות עורף לשרון לא בגלל שהוא נחלש, נפחד או יפה נפש, אלא בגלל שקרוב מאוד הרגע שהוא יוכל לראות מעבר לכתפו של הדוב השומר על המערה. במלים אחרות, שתיקותיו של שרון לגבי הפתרון המדיני הרצוי לישראל יפעלו לרעתו. לפי הסקרים, רוב הציבור עודו מוכן ל"מתווה קלינטון" ומנהיגות ישראלית שתציע זאת קבל עם ועולם תוכל לתבוע מהממשלה האמריקני, מהאירופים ומהעולם הערבי המתון לכפות הסדר מדיני כזה על הפלסטינים. אם זה לא יצליח, יהיה על ישראל לסגת באורח חד צדדי לגבולות הרצויים לה ולחכות להבשלה של הצעה פלסטינית ראויה.