לא בדיוק אימפריה

נבחרת ספרד, שתארח את ישראל במוצאי שבת, מדורגת במקום החמישי במצעד של פיפ"א. זהו מיקום מכובד, הראוי למעצמת כדורגל, אולם ספרד, בניגוד לחבורת הצמרת העולמית, היא לא בדיוק אימפריה. נבחרת ספרד כמעט תמיד נכשלת בזירה הבינלאומית. הישלונות הללו אינם מקריים. ספרד איננה אומה, הזהות הלאומית שלה מפולגת, 40 מיליון התושבים מייצרים כשרונות בשפע אבל שום דבר לא מאחד אותם ליחידה אחת, לנבחרת לאומית. זוהי נקודת התקווה היחידה שעשויה לעודד את הבחורים של ריצ'רד נילסן, למרות שגם ישראל היא עדיין אוסף של תרבויות לא מגובשות לחלוטין.

מהפך

בעשרים השנה האחרונות עברה הכלכלה הספרדית מהפך מרשים. ספרד, שבתחילת המאה הייתה ארץ ענייה ודלה, מדורגת היום במקום החמישי במדד איכות החיים האירופאי. התהליך הזה השפיע כמובן על הכדורגל, בעיקר בדרג המועדונים. בעבר רק הגדולות, ברצלונה וריאל מדריד, הרשו לעצמן לרכוש זרים איכותיים ויקרים, החל מפושקאש ודי סטפאנו, דרך יוהן קרויף וברנד שוסטר, ועד לדייגו מראדונה והוגו סאנצ'ז. ריאל וברצלונה הפכו למעצמות אירופאיות, התחרות בינן הפכה למירוץ חימוש. הנבחרת הלאומית הפכה למשנית. עם לידתו של חוק בוסמן ב-95' הציפו את הליגה הספרדית עשרות זרים מהדרג הבינוני שבאו לחפש איכות חיים ומשכורת טובה. בניגוד לאנגליה ואיטליה, ספרד היא מדינה שקל להיקלט בה. מדי שנה מבקרים בספרד 50 מיליון תיירים, עשרה אחוז מהספרדים עוסקים במקצועות התיירות, עשרים אחוז נוספים עובדים בענפי השירותים. הזרים התקבלו בכבוד מלכים.

מותג

הזרים הרבים שהגיעו לליגה הספרדית שינו את מאזן האימה המקומי. בעבר נשלטה הליגה על ידי מועדוני העל ריאל מדריד וברצלונה. לריאל 27 אליפויות, לברצלונה 17. הזרים, שלא גדלו באווירת הפחד שייצרו שתי האימפריות, אינם חוששים מאימתן, להפך, שחקן שנותן משחקים טובים נגד הגדולות משפר את סיכוייו לעלות כיתה בהמשך הקריירה. השפעת הזרים על הכדורגלנים המקומיים הייתה דרמטית. שיא המהפכה נרשם בעונה החולפת, כשהמועדון הזעיר דפורטיבו לה קורוניה זכה בתואר אליפות בפעם הראשונה ב-94 שנות קיומו. דפורטיבו היא המועדון התשיעי בלבד שזוכה בתואר החשוב. בעבר ירדה ועלתה הקבוצה 18 פעמים מהליגה הבכירה, היום היא אימפריה.

אופי

השינויים שעברה הליגה עדיין לא השפיעו על הנבחרת הלאומית. ספרד אמנם לא הפסידה תשע שנים במשחק ביתי, אולם היא ממשיכה להיכשל ברמות הגבוהות, משום שהיא חסרה את הממד הלאומני שיש למדינות כמו גרמניה ואיטליה. לזכות ספרד עומדת זכייה אחת באליפות אירופה לאומות, ב-64, כשמדריד אירחה את משחקי הגמר והרודן פרנקו ישב ביציע של הסנטיאגו ברנבאו. אולם מאז ספרד רק מדגדגת את הפסגה.

רעיון

נדמה שבפני הספרדים עומדת משוכה מנטלית שהם אינם מסוגלים לעבור, הקבוצות מצליחות אבל הנבחרת כושלת. הכישלון האחרון, ביורו 2000, מול נבחרת צרפת, המורכבת ברובה מבני מהגרים שרואים בכדורגל מנוף להשתלבות חברתית, הצית בספרדים רעיון חדש. במשחק מול ישראל יערוך ככל הנראה החלוץ קטאניה, יליד ברזיל, את הופעת הבכורה שלו במדים האדומים. בספרד מקווים שמה שעבד עבור הצרפתים יסייע גם להם.

החייל

האיש שאמור לחשל את הנבחרת הספרדית הוא חוזה אנטוניו קמאצ'ו, המאמן קטן הקומה. קמאצ'ו הוא תוצר מובהק של ריאל מדריד. הוא נולד בכפר הקטן קייזה שבחבל מוריסיה בשמונה ביוני 55. בגיל 17 החל לשחק כדורגל במדי אלבסטה, וכעבור שנתיים נקרא לדגל של ריאל. קמאצ'ו הפגין נאמנות ועקביות חסרת פשרות, הקריירה שלו בריאל נמשכה 15 עונות, הוא שיחק 414 משחקי ליגה ורשם 81 הופעות בנבחרת. קמאצ'ו זכה עם ריאל בתשע אליפויות, שני גביעי אופ"א, חמישה גביעים ספרדיים, ופעם אחת בגביע הליגה. החייל הנאמן אימן בנוער של ריאל, בבוגרים של וייאקנו, באספניול, בסביליה ובבוגרים של ריאל במשך 22 מחזורי ליגה בעונת 98. משם המשיך לנבחרת. קמאצ'ו חולם לחזור לריאל. בהיררכית הכדורגל הספרדי, ריאל – הקבוצה המלכותית – מדורגת לפני הנבחרת. סנטיאגו ברנבאו הוא הבית השני של קמאצ'ו.

אינשאללה

אבל הברנבאו מעולם לא היה הבית של הנבחרת הספרדית. מאז הגמר ההיסטורי ב-64 קיימה נבחרת ספרד רק 13 משחקים באיצטדיון של ריאל. התוצאות הן ארבעה נצחונות, ארבעה הפסדים וחמש תוצאות תיקו. בסגל של קמאצ'ו למשחק בשבת יככבו חמישה שחקנים מריאל שעבורם זה משחק ביתי, אולם עבור שלושת הנציגים מברצלונה, והשחקנים מולנסיה, בילבאו, ולה קורוניה, מדובר בטריטוריה עוינת. ישראל צריכה לקוות שאולי זה יעבוד לטובתה. אחרי הכל, בפעם האחרונה שספרד אירחה בברנבאו היא פגשה את סקוטלנד, ששווה בערך ברמתה לישראל. המשחק התקיים באפריל 88, והסתיים בתיקו ללא שערים. אנחנו קונים את התוצאה הזאת בעיניים עצומות.