יבוא של עוני מקומי

לפני כחודש החליטה הממשלה להפסיק הנפקה של היתרים חדשים לעובדים זרים ולהפחית לכדי מחצית את מכסת ההיתרים החוקיים, מלבד בתחום הסיעוד. בשבוע שעבר ניסו השרים פרס ושמחון לקדם תביעות של החקלאים בהקשר זה אך שר העבודה בניזרי מנע זאת באיומי התפטרות. אתמול צירפו לכך החקלאים הפגנות אלימות. נתוני משטרת ישראל ומשרד הפנים מגלים שיש בישראל כ – 100,000 זרים העובדים בהיתר ועוד כ- 180,000 המועסקים בניגוד לחוק. הקהילה הענקית הזאת היא אבן שואבת למהגרים נוספים מהעולם השלישי מוכה הדלות, והיא מפרנסת תעשייה של יבואני עובדים ו"מאכערים" שמגלגלת מיליוני דולרים בשנה.
מובן שבלא מעמד עברייני גדול של מעסיקים ישראלים לא יכלו הזרים ה"בלתי חוקיים" לעבוד ולהתקיים כאן. מדובר לא רק בקבלנים, בחקלאים ובמסעדנים אלא גם ברבבות משקי בית של המעמד הבינוני המעסיקים זרים בניקיון או בטיפול בילדים. תוך עשור התמסד בישראל מעמד משרתים צייתני הרוצע את אוזניו מרצון למזוזת אדוניו. הישראלים רוחצים בניקיון כפיהם, בטוחים שהם מוסריים ואציליים מפני שכביכול יש פה עסקת חליפין הוגנת: הזרים מעונינים בעבודה ומלאי הכרת תודה על השכר המשולם להם, גם אם הוא נמוך מאוד מן השכר שמעבידיהם היו נדרשים לשלם לעובד ישראלי. אבל אין כאן שום דבר הגון. אדם הנוהג בהגינות אינו מנצל את זולתו, גם אם זה הסכים לכך מתוך חולשה ועוני.
הניצול הבוטה (עובדים זרים מועסקים שעות רבות בכמחצית השכר שתובע ישראלי) מגונה עוד יותר מפני שבישראל אין לעובדים הזרים שום סיכוי להפוך לאזרחים בעתיד. ילדיהם הנולדים ומתחנכים כצברים לא יהיו כנועים כהוריהם וכשיגדלו הם יכלימו את פנינו, ובצדק.
מול 280,000 העובדים הזרים ניצב מספר דומה של מובטלים ישראלים. גורמים אינטרסנטיים משווקים את האגדה שהאחרונים אינם מוכנים לעבוד בבניין, בחקלאות ובשירותים אפילו תמורת שכר גבוה ותנאים טובים. כך מבקשים לשכנע אותנו כי המובטלים עם עצלנים שמעדיפים לפצח גרעינים בעוד המדינה משלמת להם דמי הבטחת הכנסה. באותו אופן אנו אמורים להסביר גם את היעלמותן של עוזרות הבית והמטפלות הישראליות מהערים המבוססות. ככל הנראה גם הן חיות ברווחה, מנדנדות רגל על רגל ולועסות מסטיק.
מאות אלפי העובדים הזרים מאיימים על מקומות העבודה של בני ובנות המעמד הנמוך, היהודי והערבי, והימצאותם כאן שומרת על רמה נמוכה מאוד של שכר עבודות הכפיים.. וכך גוזרים העובדים הזרים, מתוך רצונם לשרוד ובלא כוונת זדון, חיי עוני על אזרחי ישראל החלשים.
העסקת עובדים זרים בלתי-חוקיים היא עבריינות צווארון לבן הרווחת כעבירות מס והעתקת תוכנות, והשכבות המבוססות נוהגות להכשירה כ"בלתי מזיקה". חשוב להפוך אותה לבלתי-לגיטימית. כן יש לתבוע את הפעלתו המיידית של החוק מ- 1999 המחייב מעביד לשלם למדינה כ- 1000 ש"ח לחודש תמורת כל עובד זר.
במקביל צריך האוצר לסייע למעסיקים לקלוט מובטלים ישראלים אך הפעם מוטב שיעשה זאת באמצעות שיפוי עובדים: כל מובטל שיועסק יקבל 1500 ש"ח נוסף למשכורת מהמעסיק. כך יצטרך המעסיק להיות אטרקטיבי למובטל ולהוכיח ששווה לעבוד אצלו. וכך גם תוכל המדינה להוכיח שעובדיה יקרים לליבה