נבחרת טורקיה

טורקיה עברה בעשור האחרון מטמורפוזה מהילד החורג והים תיכוני של היבשת, לנבחרת איכותית שנמצאת בקו עלייה מתמיד. זה התחיל עם הקבוצות הגדולות של איסטנבול, שהביאו זרים ומאמנים בעלי רזומה בינלאומי; ההגירה שידרגה גם את התוצרת המקומית, והדבר השליך כמובן על הנבחרת. כדאי גם שלא נשלה את עצמנו בפנטזיות: נבחרת ישראל של ריצ'רד נילסן לא היתה עוברת את נבחרת טורקיה בפלייאוף. זה היה נגמר בפיאסקו דומה לזה של דנמרק.

אין היסטוריה (אבל יש עתיד)

ההיסטוריה של הנבחרת הטורקית היא די חיוורת ודלה עד לשנים האחרונות. במונדיאל של 1954 היא הגיעה עד לשלב הראשון של הפלייאוף, אבל מאז ועד שנת 2000 נבחרת טורקיה היתה כלואה בתוך פריג'ידר, בתוך אינקובטור מקצועי. ההישג הראשון המשמעותי היה ביורו 2000. טורקיה העפילה לאליפות אירופה לראשונה בתולדותיה, והיא לא היתה קוריוז. תחת הנהגתו של מוסטפה דניזלי, הציגו הטורקים כדורגל משכנע, מודרני והגיעו עד לשלב רבע הגמר. העפלתה למונדיאל הייתה רק שלב טבעי בהתפתחות של בת בריתנו הצבאית. שחקני עבר משמעותיים מהשנים הרזות אין הרבה, אבל אפשר לציין את מטין אוקטאי, קאן בארטו, לפטר קוקוקאנדוניאדיס וטורגאי סרן.

שחקן דומיננטי: אתאטורק של הכדורגל

לנבחרת הטורקית מספר שחקנים דומיננטים. זה מתחיל בשוער רושטו, שנחשב לאחד השוערים הטובים באירופה, ולשוער הטורקי הטוב ביותר אי פעם. כדאי גם לשים לב לקישור האיכותי, בו משחקים בורוק אוקאן ואמרה בלוזגלו מאינטר, ואף ניתן למצוא שם את הקשר היצירתי של בלקבורן, טוגאי קרימוגלו, שנותן עונה מצוינת. בכל אופן, הנבחרת הטורקית תייחל בעיקר לקמפיין מצוין של החלוץ האקאן שוקור, שכרגע משחק בפארמה. שוקור הוא סוג של גיבור לאומי, ונחשב ל "אתאטורק של הכדורגל הטורקי". החודשים הקרובים בפארמה יהיו קריטיים גם לו אישית, גם לנבחרת הטורקית, וכמובן, גם להפועל תל אביב.

תסריט אופטימי

טורקיה כצפוי מסיימת את הבית אחרי ברזיל. היא מקבלת בשמינית הגמר את בלגיה, שהגיעה לשם רק בזכות הגרלה אופטימלית. אחרי ניצחון משכנע, טורקיה מגיעה לרבע הגמר ופוגשת שם את ארגנטינה. פעם ראשונה במונדיאל, רבע גמר, הופעה מכובדת נגד חואן ורון והחברים. כיכר טאקסים באיסטנבול חוגגת במשך שלושה ימים רצופים.

תסריט פסימי

אחרי ששוקור לא פגע כל העונה האחרונה, הדבר מתבטא גם בנבחרת. בבית המוקדם היא עוברת איכשהו את קוסטה ריקה וסין, עולה לשמינית הגמר, אך פוגשת את רוסיה ומסיימת את חלום המונדיאל שלה. כיכר טאקסים באיסטנבול חוגגת במשך שלושה ימים רצופים.