כמו בג'ונגל

חטיפתם של שלושת החיילים בידי החיזבאללה באזור הר דוב מבשרת את סופו של השקט ששרר לאורך גבול הצפון מאז השלים צה"ל את נסיגתו מלבנון. בכך באה אל קיצה התקווה, או שמא יש לומר האשליה, כי החיזבאללה יניח לישראל לאחר שזו פינתה כדרישתו את אדמת לבנון.
ההתפתחויות על הגבול הישראלי-לבנוני חמורות שבעתיים בשל הקשר הישיר שבינן לבין האירועים בשטחים. ואכן, בחודשים האחרונים נשמעים בעולם הערבי קולות שקוראים לפלסטינים לדבר עם ישראל "בלבנונית", שכן זו השפה היחידה שישראל מבינה. ערפאת, כך נראה, החליט להטות אוזן לקולות אלו. החיזבאללה מצידו המתין בסבלנות עד שתימצא לו ההזדמנות, עד שייקרה בדרכו העיתוי המתאים לחדש את פעילותו נגד צה"ל. וההתלקחות בשטחים העניקה לו את מבוקשו, שאחרת - במציאות של רגיעה בשטחים - ספק אם היה פועל.
אירועי הר דוב, כמו גם המהומות הנמשכות בשטחים, מזכירים לכולנו כי במזרח התיכון, כמו בג'ונג'ל, לחלשים אין הזדמנות שנייה. ואכן, החולשה שהקרינה ישראל - כך לכל הפחות נתפסו מהלכיה בחודשים האחרונים מעברו השני של הגבול - עודדה את האלימות כנגדה. מכאן עולה כי ככל שישראל תתעשת, תשוב לעצמה ותפגין עוצמה, ובעיקר תמהר ותשיב לעצמה את כושר ההרתעה שאבד לה - כך ייטב.
ובכל זאת, בין החיזבאללה לערפאת קיימים הבדלים לא מעטים. החיזבאללה איננו, ולא היה מעולם, פרטנר לדו-שיח עם ישראל, אלא אם מדובר בעסקה לשחרור שבויים או להחזרת גופות. המאבק בישראל היה ונותר סם החיים של החיזבאללה, קלף מנצח שבלעדיו עתידו של הארגון בסכנה. מכאן שהארגון הזה יוסיף ויעשה כל שיוכל כדי להוסיף ולתקוף מטרות ישראליות לאורך הגבול. הצלחתו בהר דוב, והעובדה שישראל מתמהמהת בתגובתה למעשה החטיפה, בוודאי שתעודד את החיזבאללה להמשיך בפעילותו.
באשר לערפאת, הרי שמוקדם עדיין לסתום את הגולל על המשא ומתן עימו. המרחק הרב שהלכו שני הצדדים עד לנקודת הזמן הנוכחית מעניק עדיין יסוד לתקווה כי בסופו של גל האלימות הנוכחי ניתן יהיה להחזיר את תהליך השלום למסלולו. ובכל זאת, אירועי הימים האחרונים הזכירו שוב למי שזקוק היה לתזכורת איזה בן שיח הוא ערפאת, העושה שימוש ציני בטרור ובאלימות – במכוון ובמחשבה תחילה – כדי לקדם את מטרותיו.
למציאות שבה אנו מצוים, וזאת בלי להזכיר את שאלת הערבים הישראלים, אין פתרונות קסם. נסיגתה של ישראל מדרום לבנון – בלא הסכם שלום - לא הביאה לה שקט בגבולה הצפוני, וכך גם פינויו של קבר יוסף. מאידך, גם הפעלת כוח איננה פיתרון שיבטיח רגיעה בן לילה. נהפוך הוא, הפעלת כוח נגד חיזבאללה – גם אם אין מנוס ממנה – עתידה להביא בעקבותיה גל נוסף של אלימות לאורך הגבול, וזהו המצב גם בשטחים.
ובכל זאת, בשעה כזו יש לגלות אחדות ונחישות, ובעיקר לשדר עוצמה לצד שמנגד. הכרתן של מדינות ערב כי אין בכוחן להביס את ישראל היא שהובילה אותן אל שולחן הדיונים עימנו, ורק אם נצליח לשמר הכרה זו בקרבם נוכל להגיע גם אל השלום המיוחל.


ד"ר אייל זיסר, מזרחן וחוקר סוריה ולבנון, אוניברסיטת תל-אביב