השאיר אדמה חרוכה

וושינגטון הפורמלית, זו המשתרעת במשולש הכוח בין הבית הלבן, גבעת הקפיטול והסטייט דיפרטמנט, נותרה המומה וזועמת ברגע ששר הביטחון הישראלי אסף את חפציו והמריא ממנה לניו יורק.
השר, טירון בתחום המדיני-בינלאומי, עשה מה שאנשי הממשל לא מסוגלים לעכל ולא מוכנים לסלוח: הוא דיבר יותר מדי, הוא התרברב יותר מדי, וחמור מכל - הוא ציטט למיקרופון מה שנציגי הממשל לחשו לו באוזן. בירת המעצמה היא שמכתיבה את הכללים למנהיגים זרים שהיא מארחת. כלל הברזל הראשון: לעולם לא יצטט מנהיג זר את מה שאמר לו בכיר אמריקני. לכל היותר רשאי האורח לחשוף מה הוא אמר בפגישה, אבל את דברי המארחים - וושינגטון היא זו שתחליט איך וכמה לחשוף.
המתוחכמים שבין המנהיגים הזרים מפעילים מאחורי הקלעים צוות מיומן של עוזרים. השיטה: המנהיג מדבר על פי הכללים, ואחר כך העוזרים לוחשים על אוזנה של התקשורת, כמובן "לא לציטוט". בארה"ב מכונה השיטה הזאת "ספין".
וושינגטון הפורמלית מנהלת את המדיניות שלה כמו שמנהלים חנות חרסינה: בזהירות, בהקפדה, כל דבר מונח במקומו, עד שבעל הבית מחליט מתי להזיז את החפצים ואיך.
אבל בן אליעזר נכנס לחנות החרסינה בצעד בלתי מחושב, מגושם, כמו שצועדים חסרי ניסיון מלווים בצוות עוזרים בלתי בקיא. ממכת ההדף שלו התנפצו כל חפצי החרסינה, כולל מדפי הזכוכית עליהם היו מונחים.
בן אליעזר עזב את וושינגטון כשהוא מותיר אחריו אדמה חרוכה. ספק אם אי פעם בעתיד הוא יוזמן שנית, ואם יוזמן - זה יהיה תחת אזהרה. גם ההתנצלות הגורפת שלו לא עזרה, וכאשר צלצל למשרדו של צ'ייני, סירב סגן הנשיא לקבל את השיחה.
שלשום בבוקר נפלטו הפקסים הבהולים משגרירות ארה"ב בתל אביב על שולחנו של צ'ייני בבית הלבן. הם הכילו ציטוטים מהתקשורת הישראלית שבהם מספר בן אליעזר איך צ'ייני וקונדוליסה רייס השמיצו את ערפאת. צ'ייני, לדברי בן אליזער, אמר כי מצידו יכולה ישראל לתלות את ערפאת. רייס אמרה, לדברי בן אליעזר, כי חבל על הזמן - אין מה לדבר עם ערפאת.
הכחשת הבית הלבן לציטוטים היתה גורפת. בן אליעזר נאלץ גם הוא להכחיש, אבל הנזק כבר נעשה: צ'ייני הגדיר את האירוע "חוצפה בלתי נסבלת". רייס היתה אף חריפה יותר כשתיארה בישיבת הבוקר של המועצה לביטחון לאומי את מה שעשה בן אליעזר בפחות מ 48 שעות בוושינגטון. בבית הלבן שמעו אותה אומרת: אני מרגישה כמי שקיבלה יריקה בפרצוף.
כשהנושא קיבל ממדים של תקרית חמורה, מיהר בן אליעזר לשגר התנצלות: "הדברים הוצאו מהקשרם, ציטטו אותי לא נכון, ניפחו מעבר לכל פרופורציה". בוושינגטון מכירים את הניסוחים האלה היטב: מכירים ולא מקבלים.
בן אליעזר, שעקב מניו יורק אחרי הסערה שהשאיר בוושינגטון, אמר בקול כואב: "עשיתי טעות, אבל לא חשפתי את התוכן המהותי של השיחות, רק דיברתי על מצבו של ערפאת, ועל כך כולם מסכימים".
יש להניח כי בן אליעזר לא התכוון, אבל יצא לו. יש אולי לייחס זאת לחוסר הניסיון, לחוסר הייעוץ, לחוסר ההבנה של כללי המשחק. אבל הנוקשות הוושינגטונית איננה בנויה לתת הנחות: מבחינת הממשל, בן אליעזר פטפט את עצמו לדעת בעיר שבה לא מקבלים בקלות הזדמנות שניה.