אוזני המן: אפשר גם אחרת

נולדתי בפורים. כל שנה, במקום יום הולדת נורמלי, סידרו לי התחפשות. פעם מרי פופינס, פעם אורנג אוטאן, פעם מלכת הפרדס. בחיי. אמא שלי היתה יצירתית מדי, לסבתא היתה שמלת טפטה ירוקה עם קרינולינה משכנעת, אמא תפרה עליה לימונים ותפוזים מפלסטיק, וככה הייתי לבדיחה המהלכת של כיתה א' שנייה, ועוד ביום הולדת שלי עצמי. אין רחמים בעולם.

משלוח מנות, זו הנחמה היחידה בחג הזה. אבל גם כאן אני יוצאת קצת פריירית, כי רוב קרובי, ידידי והאנשים שאני אוהבת לא ממש מתמסרים לנוהג, או קונים סלסלות מעוטרות כאלה שמלאות בדברים תמוהים כמו סרדינים מפורטוגל, ליקר בננות מהולנד ואננסים מאפריקה. מה שמשאיר אותי לבד עם מלאכת אוזני ההמן, ועם הבוז התהומי שאני רוחשת למאכל הזה.

קודם כל – מה פתאום אוזניים? במקור, בגרמניה של ימי הביניים, קראו להן מונטאשן –כיסוני פרג. מ"מון" נהיה "הומן", שזה המן בהגייה יידית, ומכיסונים נהיו בעברית אוזניים. וככה, כל שנה, אנחנו הופכים לקניבלים סימבוליים.

שנית כל – למה להיצמד לטריו המקודש – מילוי פרג, תמרים ואגוזים או צימוקים טבולים ברום (לא יודעת למה, אבל זה המילוי הנהוג בעדתי). אי אפשר למלא בדברים יותר מעניינים? ומי אמר שצריך דווקא צורות של אוזניים אם ניתן במקום זה לעשות סהרונים ועיגולים, מעטפות וגלגיליות, ובאותו בצק עצמו לקשט טס שלם של משלוח מנות איכותי יותר וטיפה יותר מקורי?

משאלות רטוריות לא יוצא אוכל. קדימה: סינרים, מערוכים, ולעבודה.

1/3 1 כוסות חמאה מרוככת

1 כוס סוכר

2 ביצים

7 כפות חלב שמן

1 כפית תמצית וניל באיכות טובה

1 כפית גרד קליפת לימון או תפוז

5 כוסות קמח מנופה לעוגות

אופן ההכנה:

1. בקערת מיקסר, טורפים את החמאה עם הסוכר עד לקבלת קרם. מוסיפים את הביצים השלמות, אחת אחרי השנייה, וטורפים עד שכל העסק חלקלק. מוסיפים את הקמח, גרד הלימון ותמצית הוניל, ועובדים קצת בידיים: לשים עד שמתקבל כדור בצק אחיד. עוטפים בניילון, שומרים במקרר 3 שעות עד לילה שלם.
2. מחלקים את הבצק ל – 4. מרדדים כל רבע על משטח מקומח קלות, עד שמתקבל בצק דק בעובי של פחות מחצי סנטימטר, אבל לא דק מדי ושקוף.
3. בעזרת כוס שתייה, קורצים עיגולי בצק, ומן השוליים שנותרו ביריעת הבצק אוספים, מגלגלים, מרדדים וקורצים עוד עיגולים. במרכז כל עיגול מניחים כף מן המלית, וסוגרים למשולשים או עיגולים.
4. מאשפזים בתבנית לא משומנת, אופים בתנור שחומם מראש ל – 180 מעלות במשך 12-15 דקות או עד שהללו מזהיבים מלמעלה. מקררים מעט, זורים אבקת סוכר, נאנחים קצת ומחלקים למשלוחים. כמות הבצק מספיקה ל –60 אוזניים.
   

די לבנאליה. הן קלות ופשוטות יותר מהתעסקות בפרג הצפוי כל כך.

• מלית רחת לוקום: מוסיפים לבצק בשלב הלישה כמה טיפות של מי ורדים. ממלאים ברחת לוקום, במצבו הטבעי או משובץ באגוזים.
• מלית פרומעז ומשמשים וציפוי שומשום: נוטלים גליל גבינת פרומעז, חצי כוס שמנת חמוצה – ומערבבים יחד עד שמתקבל קרם חביב. מוסיפים ביצה אחת ומערבבים שוב. מרתיחים מים, משרים בהם 100 גרם משמשים למשך חצי שעה. מסננים, קוצצים את המשמשים ומערבבים עם תערובת הפרומעז ו-3 כפות סוכר. קורצים, ממלאים ועושים אוזניים, ומתחילים לאפות כרגיל. בינתיים, מכינים קערה ובה 2 חלמונים טרופים בחצי כוס מים ו – 3 כפות שומשום. בתום עשר דקות מתחילת האפייה, מורחים את זה במברשת על האוזניים, שמתקבלות זהובות-שחומות, ניחוחיות ומפתיעות. לא מפזרים אבקת סוכר במקרה כזה.
• אוזני המן שיכורות: 200 גרם דבלים (תאנים מיובשות) מושרות במים רותחים לחצי שעה, קצוצות קטן-קטן, חצי מידה גראפה, מעט קינמון, חצי כף קמח. מערבבים היטב, ממלאים וממשיכים כרגיל.
• אזני המן מלוחות: אם כבר חידושים – למה לא אוזניים מלוחות? כאילו, אוזני המן מחופשות שהן בעצם משהו אחר, מאפה קטן וחמוד ומלוח? תקרבו אוזן למוניטור ואגלה לכם סוד: אפשר לעשות אותן מבצק ש"קם. ולמי שלא יודע: בצק ש"קם – ראשי תיבות של שמנת, קמח, מרגרינה. וכך עושים: חבילת קמח תופח 350 גרם, חבילת מרגרינה לאפייה 200 גרם, מיכל שמנת חמוצה. המשקיענים מוזמנים להחליף את המרגרינה בחמאה. לשים את הכל יפה יפה בקערה, מצננים במקרר לשעה או לילה, ועובדים כמו עם בצק מתוק.
• גבינת פטה וזיתים: 150 גרם גבינת פטה מפוררת, 50 גרם זיתים ירוקים מגולענים, מעט פטרוזיליה קצוצה דק דק, ביצה אחת: מערבבים את כל החומרים וממשיכים כרגיל.
• תרד: חולטים קילו עלי תרד מנוקים היטב וקטומי-גבעולים. במחבת, מטגנים בצל גדול קצוץ דק במעט שמן עד שיזהיב. סוחטים וקוצצים את התרד, מוסיפים את הבצל, ביצה אחת, מלח ופלפל שחור גרוס טרי וקורט אגוז מוסקט מגורר. ממשיכים כרגיל, ואפשר –בכל המליות המלוחות –לצפות בחלמון טרוף ושומשום, או קצח.
• השמיים הם הגבול: כל מילוי לפשטידה, בתנאי שאינו רטבובי מדי, יתאים כאן. הכל בגבולות הדמיון והטעם הטוב. האמת? הייתי מצמידה למלוחים פתק שעליו כתוב "מלוח", והורסת את אלמנט התחפושת לטובת המשך יחסי הריעות עם נמעני המשלוח. חג שמח.