הוא הא מי זה בא, מנהיג הפועלים הבא

בעוד חודשים אחדים ייערכו הבחירות להסתדרות. עמיר פרץ ינצח בהן בוודאות, אבל זה לא מונע ממנו לערוך לעצמו קמפיין יוצא דופן בהיקפו, כאילו מדובר בקמפיין לראשות הממשלה. ובעצם - זה לא מפתיע. פרץ לא יודה בזה, אבל בליבו פנימה, הוא משוכנע שזה העתיד שלו: להיות מנהיג לאומי. את ההכשר הרשמי הוא כבר קיבל: אלי יצפאן הפך אותו, באמצעות חיקוייו, לגיבור עממי של ממש.
החלום של פרץ אינו חדש: להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה. רבים כבר דיברו על כך, אבל רק הוא קם ועשה: נטש את מפלגת העבודה והקים את "עם אחד" - מפלגת העובדים. בבחירות לכנסת הוא זכה בשני מנדטים, אבל פעילותו מאז, מקנה לו, כך על פי הסקרים הנערכים בימים אלה, תמיכה גדולה הרבה יותר. גרעין התמיכה בו הוא ועדי העובדים החזקים במשק, שפרץ עובד איתם בשיתוף פעולה הדוק, יש אומרים הדוק מדי, על חשבון העובדים החלשים יותר. בימים אלה מנסה פרץ להרחיב את מעגל התמיכה לקהלים חדשים. הכיוון: לפנות לקהל המצביעים שנטשו את מפלגת העבודה, בעזרת ההתמקדות בנושאים חברתיים, ורק אחר כך בשלום.

"הם מנותקים"

בשיחות סגורות ובמפגשים אינטימיים שפרץ מקיים בחודש האחרון הוא תוקף שוב ושוב את העבודה. "הם מנותקים", הוא אומר למאזיניו, והקהל מוחא כפיים.
"אנשים לא מכירים אותו", אומרת עו"ד טליה לבני, מועמדת "עם אחד" לתפקיד יושב ראש נעמ"ת, שחורשת עם פרץ את המדינה לאורכה ולרוחבה בסיורים במפעלים, במושבים ובכפרים. "הוא שם לבנה-לבנה, עושה צעד ועוד צעד, כדי לבנות משהו גדול".
בדרך למטרה, ביקר פרץ בימים האחרונים בנצרת ובכמה כפרים ערבים בצפון. בין מאות האנשים שסובבו אותו, ליד צלעות הכבש, הקבבים ודברי המתיקה שנערמו על השולחנות בבתיהם של מארחיו, פרץ הרגיש שלחלומות שלו יש כיסוי. "התקשורת מתעלמת כי היא פוחדת ממנו", אומרים מקורביו. "אף אחד לא טורח להוציא את האף שלו מתל אביב, וכולם מפספסים כאן את לידתו של מנהיג חברתי ברמה לאומית".
פרץ לא עובד לבד. אופיר אלקלעי, האדם שהוריד את אהוד ברק לרחוב, אחראי כיום על הסיורים במטהו. טל אלדר, יועץ תקשורת צעיר ונמרץ וצחי טבקמן, עוזרו האישי, מלווים אותו למקומות הכי נידחים בישראל לאסוף קולות.
אבל פרץ לא רואה את עצמו כפוליטיקאי. הוא רואה את עצמו כמהפכן אמיתי, בדמותם של מרקס וצ'ה גווארה, ופרץ רוצה להנהיג בארץ מהפכה חברתית גדולה. בשיחה עם ynet הוא מגלה כי הוא שוקל להקים רשת בתי ספר חדשה, של המעמד העובד, שתחנך את בני הנוער לערכים סוציאל-דמוקרטיים. "אבל", הוא אומר, "אני מעדיף לשכנע את הממשלה שזו תפקידה לטפל בעניינים חברתיים ולהקים בתי ספר ומפעלים. אני רוצה שלכולם יהיה כרטיס כניסה לבתי הספר האלה. מה שכן, אחרי הבחירות, אנחנו נקים מערכת של סיוע לאזרח, משהו יותר מכובד ממה שהמדינה נותנת. אנחנו לא צריכים להיות מדינת חמלה, כפי שברק אמר, אלא מדינת רווחה. יש הבדל בין מדינת סעד למדינת רווחה".
תומכיו מתעקשים כי רשת בתי הספר תוקם בכל מקרה. "אנחנו נהיה הש"ס של החילונים", הם אומרים.
פרץ מתקבל בברכה בכפרים הערבים, שם מכירים אותו לא רק כראש ההסתדרות, אלא גם כיונה מוצהרת, חבר ב"שמינייה" המפורסמת של מפלגת העבודה. "ברוך הבא אלינו, מנהיג העובדים. אנחנו אוהבים אותך ונעשה הכל כדי שתהיה ראש ממשלה", אמרו לו המארחים הערבים בכפר טייבה, בכפר מנדא ובכפר עין מאהל. ופרץ לא נשאר חייב. מנהיג פועלים או לא, פרץ הוא פוליטיקאי ותיק ומשופשף. פרץ מסתובב בסיורים האינסופיים שלו עם צלמת צמודה שמנציחה כל לחיצת יד וכל חיבוק עם המארחים. ואם מישהו מתבייש, אוסף אותו פרץ אל חזהו, נעמד מול הצלמת ומחכה לקליק. משם הוא ממשיך הלאה, לתמונה הבאה.
בנצרת, לדוגמה, אירגן לו ראסן מוקלאשי, ששימש במשך שנים רבות כיושב ראש סיעת מד"ע בהסתדרות, חגיגה תקשורתית של ממש. הוא הזמין את פרץ לחתום בעצמו על טופס הצטרפותו למפלגת "עם אחד", לעיני הצלמים המקומיים שבאו לסקר את האירוע ההיסטורי. "אתה איש טוב, ואתה תהיה ראש ממשלה", אמרו לו בנצרת, ופרץ הנהן בראשו ומחא כפיים.