בין שני עולמות

"מצב הספורט בישראל היה תמיד עדיף על מצב הפוליטיקה. נווה הירק של הספורט בישראל היווה תמיד דוגמא לדו קיום אפשרי בין העמים. השחקנים התרגלו לחיות אחד עם השני, לשתף פעולה בהגינות ובהבנה. זאת בניגוד לחיים בחוץ. כעת אני בהחלט דואג למרקם העדין שבנינו". כך מתאר שדר הספורט, זוהיר בהלול, את התרשמותו מההתפתחויות הפוליטיות האחרונות במדינה.
הקריאות הגזעניות והאלימות במגרשי הכדורגל עלו לאחרונה מדרגה, וזה לא דבר חדש. בעקבות התפרצויות הזעם של השבועות האחרונים בקרב ערביי השטחים וערביי ישראל, וההפגנות של יהודים ברחבי הארץ, עולה שוב הקונפליקט בו מצוי הכדורגלן הערבי. מצד אחד - הנאמנות למוצאו, ומצד שני - מחוייבות לקבוצה בה הוא משחק ולאוהדיה. לשיאו מגיע הקונפליקט כששחקן ממוצא ערבי לובש את מדי הנבחרת ומייצג את המדינה.
שלמה קירט, מגן נבחרת ישראל בעבר, עורר סערה כבר בשנות ה-80, כשהביע בפומבי את דעתו נגד שיתופם של זאהי ארמלי וריפעת טורק בנבחרת הלאומית. גם כיום משחקים במדים הלאומיים שחקנים מהמגזר הערבי, דוגמת סלים טועמה (אולימפית) ו-ואליד באדיר (הנבחרת הבוגרת), ומעניין יהיה לראות כיצד יקבל אותם הקהל במשחקים נגד בוסניה.

הנשק, האבן והרבה פסימיות

סמי דניאל, קשר מכבי פתח תקווה, טוען כי אינו מתרגש ממה שמצפה לו על המגרש בתקופה הקרובה. "במקום שאלף איש יצעקו שאני ערבי מלוכלך, יהיו 1500 שיצעקו. תמיד היה מצב של מלחמה בין היהודים והערבים, למרות שעכשיו המצב יותר רגיש".
"כבר 52 שנה שלכל צד יש את הדרך שלו. ליהודים יש את הדרך שלהם, לבוא עם נשק כדי להרגיע את הרוחות, ולערבים יש את הדרך של לזרוק אבנים כדי למחות, ואני לא מאמין שיוכלו לשנות את זה עכשיו. המצב מגעיל אבל אני מנסה להמשיך הלאה. בכל מקרה, אני משתדל להיות זהיר בבחירת המקומות שבהם אני נמצא".
"אם אני לא הולך וזורק אבנים זה אומר מה שאני חושב על המצב. הייתי במגזר הערבי ביום כיפור ורציתי לראות מקרוב מה קורה. תמיד אפשר היה לחוש את האווירה הקשה שם, את האפליה. אין מתנ"סים, אין עבודה, אין יחס הוגן. עכשיו הכל מתפרץ, לדעתי בצורה קצת מוגזמת".
"יש לי הרבה חברים יהודים", מוסיף דניאל. "מבחינתי, אני צריך לשמור על הקיים ולדאוג שהקשר בינינו ימשיך להיות כמו שהיה. זה גם מה שהם צריכים לעשות. אם יהודי ירצה לחיות טוב עם ערבי, ולהיפך, הם יוכלו לעשות זאת בצורה פשוטה. זה אפשרי. עם זאת, כולם יודעים ששחקני הכדורגל הערבים לא יצליחו לשנות את המצב הקיים במגרשים".
שחקן נוסף, המשחק באחת מהקבוצות הבכירות בליגה, נשמע גם הוא פסימי בכל הקשור להרגעת האווירה במגרשים. "כבר עכשיו אני חושב על הצעקות והקללות שאקבל כשאעלה לשחק, ואני מכין את עצמי לכך. אני לא מאמין שאוכל לשחק בצורה שקטה ובטוחה".
"מהקהל של הקבוצה שלי אני לא מודאג, הם הרי לא יקללו אותי כי הם יודעים שהצלחה שלי היא גם הצלחה שלהם. השאלה היא מה יעשו אוהדי הקבוצה היריבה. כואב לי לשמוע על הבלאגן, למרות שאני בעצם משני צידי המתרס. כל החברים שלי הם יהודים. אני אוהב אותם והם אוהבים אותי. הלוואי שהמצב יירגע במהירות, שנתרכז רק בכדורגל ולא בפוליטיקה".

כדורי הרגעה בדמות עוגות

גם מצבם של שחקנים יהודים, המשחקים בקבוצות מן המגזר הערבי, אינו פשוט. החשש משהייה בכפרים הערביים קיים, אבל מה שמרגיע מעט את האווירה הוא יחס הקהל המקומי.
עזמי נאסר, מאמן בני סכנין: "בקבוצה יש שישה שחקנים יהודים (ביניהם אורן מוחרר ותום בנאדו) והתושבים המקומיים מקבלים אותם יפה בימים האחרונים. האוהדים הביאו להם אפילו עוגות לאימונים. השחקנים היהודים גם ביקרו את המשפחות של שני תושבי סכנין שנהרגו במהלך העימותים. יש רק שחקן אחד, הבלם ניר סוחר, שמסרב להגיע לאימונים מאז שהתחיל הבלאגן".
"המצב בעייתי", מסביר סוחר, שחתם בקבוצה בסוף השבוע האחרון. "בעקבות התנגדות מצד אישתי והמשפחה, העדפתי לא להגיע. אם המצב יירגע - אגיע לאימונים".

"הקהל גורר למגרש תיסכולים פוליטיים"

"כשאני שומע שקראו אתמול (ב') בשכונה בזמן ההתפרעויות, קריאות נגד סלים טועמה, זה באמת לא ייאמן בעיני", אומר זוהיר בהלול. "זה מדאיג וברור שיש אש בין שני הצדדים". לגבי הלשון הזהירה אותה נוקטים הכדורגלנים לגבי המצב, אמר בהלול: "הזהירות נובעת מהחרדה שהמרקם העדין בין הצדדים ייהרס. לאורך השנים שיחקו שחקנים יהודים בקבוצות ערביות ואפילו מוסלמיות מוצהרות, כמו אום אל פאחם. למרות זאת הקהל המקומי עודד אותם ותמך בהם. אף אחד מהשחקנים האלו לא רוצה לראות את הדו קיום הספורטיבי נשבר".
בהלול מסביר שההתפרצויות במגרש נובעות מכך שהקהל גורר איתו למגרש תיסכולים פוליטיים קשים. "הקהל הזה, בחלקו, אף היה שותף להפגנות, מה שמראה שאי אפשר לנתק את הספורט מהפוליטיקה", הוא מוסיף.
לסיום מתייחס בהלול לשיאו של הקונפליקט הספורטיבי-פוליטי - הנבחרת. "הקומץ בוודאי יצעק מחר (במשחק נגד בוסניה) את זעקתו המייסרת, אולם השחקנים יזכו לתמיכה רחבה מהחלק הדומם העצום שבקהל. השחקנים הערבים יקבלו גיבוי מלא מחבריהם לנבחרת, מן הצוות המקצועי, ואני לא דואג ליכולת שלהם".