ישראל השנייה

נבחרת ישראל חזרה מספרד ישר לתוך הר הגעש של המציאות במזרח התיכון החדש, אולם בכל הקשור לכדורגל נדמה שאנחנו עדיין בעבר. הפרשנים והשחקנים מתחו ביקורות על צורת המשחק של הנבחרת כאילו חזרנו לשנות השבעים כשעוד חשבנו שאנחנו יכולים לנצח את כל העולם. צריך להבהיר לשחקנים ולאוהדים כי הנבחרת נתנה במדריד הופעה הירואית. כולם ציינו את היכולת החלשה של הספרדים אך היא נבעה מצורת המשחק של ישראל, משחק טקטי נבון של קבוצה נחותה שמטרתה לספוג כמה שפחות. אם ישראל הייתה מנסה להניע את הכדור היא הייתה מכניסה את הספרדים לקצב נוח עבורם והמשחק היה עלול להסתיים עם חמש חתיכות ברשת של דווידוביץ'. תוצאה כזאת הייתה מחסלת את קמפיין הנבחרת. מותר וצריך להרים את הראש. עשינו כמיטב יכולתנו. גם זה משהו שלא תמיד ראינו בעבר.

אסטרטגיה

למי שזקוק להוכחות לצדקת דרכו של ריצ'רד נילסן הנה קטעים מהדיווח של סיימון באסקט שליח אתר "סוקרנט" למשחק. "ישראל הציגה משחק הגנה נחוש ויעיל, השמירה על החלוצים הספרדים הייתה קפדנית, נוקשה ומלאת התלהבות". בכדורגל המודרני יודעים להעריך משחק הגנה, אצלנו עדיין חושבים שמגננה היא מילה גסה. מעבר לכך צריך להבין את השיקול הרחב של נילסן. הדני בנה סגל מגוון מתוך כוונה להכין שני סוגים של קבוצות. קבוצה פיזית שתשחק במשחקי החוץ מול יריבות עדיפות. את הקבוצה הזאת ראינו במשחקי הידידות בצ'כיה ורוסיה, ראינו אותה בספרד ונראה אותה ככל הנראה גם במרץ, באוסטריה. הקבוצה השנייה היא טכנית והיא מתבססת על היתרון היחסי שלנו בקישור. זו הנבחרת שנילסן מכין למשחקי הבית מול היריבות השוות לנו. ראינו אותה במשחקי האימון הביתיים מול רוסיה וגרוזיה ונראה אותה ביום רביעי מול בוסניה. זה החזון האסטרטגי ולא שופטים אותו אחרי 180 דקות. את הכסף סופרים במדרגות.

אמונה

נקודת אור נוספת הייתה העובדה שישראל לא נשברה. קפריסין עמדה 70 דקות מול הולנד אבל חטפה רביעייה עד שריקת הסיום, מפולת כזאת מייצגת נבחרות נטולות אמונה ובעלות משמעת טקטית נמוכה. ישראל חטפה תבוסות כאלה בעבר, לשמחתנו, התפרקות כבר לא שייכת לבית ספרנו. מהבחינה האישית ראויים לשבחים ניר דווידוביץ', אריק בנאדו, אלון חלפון, עידן טל וחיים רביבו. נמני ושלח הם לא ברמת הנבחרת, את זה יודע כל מי שראה את מכבי תל אביב. אלון מזרחי הוכיח שוב שהוא הרבה יותר דומה לעודד מכנס מאשר לאלי אוחנה. אם האווירון היה עובר את קאסיס ומגלגל לרשת הכל היה יכול להראות אחרת. הכדורגל האירופי מבוסס על ניצול הזדמנויות, בליגה המקומית היכולת הזאת היא לא פקטור משום שתמיד יהיו עוד הזדמנויות.

רוח

עכשיו ישראל מקבלת הזדמנות לחזור לצמרת בית 7. המשחק מול בוסניה הוא חשוב וקריטי כי ניצחון ישראלי יכול להוציא את הרוח מהשאיפות הבוסניות להצטרף למאבק על המקום השני בבית. בוסניה היא נבחרת צעירה ושאפתנית שהצטרפה לעולם הכדורגל רק בשנת 95'. מאז התמודדה בוסניה ב-28 משחקים בלבד, המאזן שלהם מורכב מתשעה ניצחונות, חמש תוצאות תיקו, ו-14 הפסדים. יחס השערים של בוסניה בזירה הבינלאומית עומד על 47:33 אולם במקרה הזה אסור לתת למספרים להטעות את העין. בוסניה היא נבחרת קשוחה ומוכשרת, היא מסוכנת בעיקר במשחקי הבית בסראייבו, שם היא ניצחה את איטליה (1:2) במשחק ידידות בנובמבר 96' וגברה על דנמרק (0:3) במוקדמות צרפת 98' באוגוסט 97'. גם ההפסד הדחוק לספרדים לפני חודש (2:1) יכול להירשם כהישג זוטא.

ברומטר

הבוסנים מייצאים בעיקר שחקני התקפה, לכן ישראל חייבת להחזיק בכדור כמה שיותר ולהטריד את השער הבוסני בכל התקפה שנייה. על הנייר המשחק הזה נראה תפור עבור אלון מזרחי ויוסי בניון. השניים הם סקוררים שכובשים בנבחרת בעיקר מול יריבות נחותות (ע"ע סן מרינו, קפריסין, וליכטנשטיין). אולם שחקן המפתח של ישראל במשחק יהיה אייל ברקוביץ'. הקשר המחונן הפך לברומטר של הנבחרת בשנים האחרונות ורמת המעורבות שלו במשחק משפיעה על התוצאה. יש מי שסבור שהעובדה שברקוביץ' לא משחק בסלטיק עובדת לרעתנו. זו טעות. לברקוביץ' יש מלאי אנרגיה מוגבל, לפני המשחק מול אוסטריה הוא לא שיחק חודש במדי ווסטהאם, כך הוא הוציא את המיטב בנבחרת. ברקוביץ' שיפר מאוד את יכולת ההבקעה שלו בארבע העונות באי הבריטי, מבחינה אישית הוא צריך משחק ענק שיכול להעיר את שוק הביקושים סביבו, מבחינה לאומית ישראל זקוקה לניצחון שיעזור לאומה להרים את הראש. תשימו בצד את העובדה שמדובר בנבחרת מוסלמית, אנחנו צריכים רק את הנקודות.